אחרי שלושה חודשים של נדודים, בני משפחת חיוט - עמי, הודיה וארבעת ילדיהם - יעזבו הבוקר (שלישי) את מלון המפונים בטירת כרמל וייצאו לדרך חדשה, מפחידה לא פחות. "אנחנו חייבים לבנות את המשפחה שלנו מחדש, לבנות חיי שגרה", אמרה הודיה לקראת המעבר לעיר חריש.
4 צפייה בגלריה
"לא נחזור למדיניות של טפטופים ומחבלים על הגדרות". עמי ושניים מילדיו
(צילום: אפי שריר )
הם חיו עד כה במלון שהיה עמוס עד אפס מקום, עד כדי כך שעד לפני כשבועיים הילדים גרו בקצה המסדרון, במרחק של שישה חדרים מההורים. "נקשרנו מאוד למפונים במלון קדם, הם הפכו עבורנו מזרים לשותפי גורל במסע קשה ולא פשוט לנו להיפרד, אבל אנחנו נורא מחכים להתחיל חיים חדשים איפשהו כי אנחנו מבינים שזה הולך להיות מאוד ארוך ואין ברירה", הם אמרו. ששת בני המשפחה הם שישה מתוך 21 אלף תושבי קריית שמונה שהתפנו ממנה - כשרק 3,000 נשארו בבתיהם.
אתמול בצהריים נפל טיל נ"ט בכביש בלב קריית שמונה. לא היו נפגעים, אבל בשביל עמי ושניים מילדיו, יהונתן ונריה, זו לא הייתה עוד כותרת באתרי החדשות. הם הגיעו לעיר כדי לסייע לחברת ההובלות בהעברת הציוד מביתם לחריש, "ומיד כשהגענו נחת טיל נ"ט פחות מ-100 מטר מאיתנו", תיאר עמי. "אם הייתי עדיין מחכה ברמזור האדום, סביר להניח שהיינו חוטפים רסיסים. הרכב שהיה מאחורינו נפגע מרסיסים והתנפצו לו השמשות. אז, גמלה בליבי ההחלטה שהילדים שלי לא יחזרו למציאות כזו, לא משנה מה יהיה המחיר שנצטרך לשלם. לא נחזור למדיניות של טפטופים ולא למדיניות של מחבלים על הגדרות. זה לא יקרה".
בני הזוג עמי והודיה הם מהדמויות המוכרות והאהובות בעיר. הוא מנהל התיכון הדתי "אולפנית אורט קריית שמונה" והיא מרצה במכללות תל חי ושאנן וכותבת שירים, ביניהם את השיר "יש לך אותך" שביצעו מירי מסיקה ומיקה משה. לפני כ-15 שנה הם היו ממובילי הקמת "הקהילה הצעירה" שביקשה להביא זוגות צעירים לעיר.
"כמי שהוביל את המהפך הזה, זה שבר עצום עבורי", אמר עמי. "זה היה פרויקט חיי, להקים גוף שמייצר הגירה חיובית לקריית שמונה. בסופו של יום, המשך החיים שלהם בעיר הוא תחת סימן שאלה. הם לא יסכימו לחזור תחת איום כזה". הוא מוסיף: "אני מקווה שבממשלה מבינים את זה. אם הגעתי למצב שאני אורז את הבית שלי ועוזב את קריית שמונה, מבחינתי הרעים ניצחו. נסראללה ניצח. אנחנו לא מובלים בצורה נכונה כמדינה. לא ייתכן שעשרות אלפי תושבים נודדים ממלון לדירות שכורות ולא רואים את הסוף".
מסעם של בני משפחת חיוט התחיל לפני שלושה חודשים, ובמהלכו הם עברו מדירת מפלט אחת לאחרת, משם למלון, וכעת הם שוב מחליפים מקום מגורים ולוקחים עימם את ילדיהם שמחכים כל כך לבית ויציבות. "כשאומרים לי ש'אנחנו בסך הכול בחופשה ארוכה', אני מוצפת בדמעות", שיתפה הודיה. "זר לא יבין מה זה לגור בחדר קטן כשהילדים לא איתך. חיים בלי אינטימיות ופרטיות, במקום שאתה לא שייך אליו ורק אורח. אני כל כך מתגעגעת להכין למשפחה ארוחות ולקבל שליטה על החיים. אני רוצה סעודת שבת עם המשפחה שלי, בלי עוד מאות אנשים בחדר אוכל. אתה תמיד יודע שאתה לא במקום שלך. אתה כלוא בכלוב מזהב, כולם מתנהגים אליך כל כך יפה, אבל נלקחה ממך היכולת לנהל משפחה. אני רואה פה ילדים אבודים במסדרונות בלי מסגרת".
בני המשפחה מלאים בהכרת תודה לבעלי מלון קדם שבו התארחו ולצוות העובדים שלו, ובחודשים שחלפו הם הספיקו לחגוג בו בר מצווה לבנם. "בעלי המלון וכל הצוות חגגו לו כאילו היה זה בן המשפחה שלהם", הם פרגנו. מחר בבוקר יתחילו ילדיהם את החיים במסגרות חינוך חדשות, יצעדו לבתי הספר ויכירו חברים חדשים. הם לא יודעים מתי ייפרדו מהם שוב, אבל כנראה זה לא יקרה לפני סוף שנת הלימודים הקרובה. בחריש הם יצטרפו למשפחות נוספות שעזבו את קריית שמונה. "פינו את התושבים לכל רחבי הארץ, התפרקנו מהקהילות שהיו עבורנו מקור לחוסן", תיאר עמי.
במשך כמה שבועות הם חיפשו אחר דירה בערים רבות, אך הופתעו מהמחירים בכל פעם מחדש. "מחירי השכירות מופקעים. בעלי הדירות מבינים שאנחנו מקבלים מענק, והם גם דורשים שנחתום על חוזה עם התחייבות לשכירות ארוכת טווח. איפה הסולידריות? למה לעשוק ככה?".
כשיתיישבו בדירתם החדשה, עמי ימשיך בניהול האולפנית בקריית שמונה ש-170 תלמידותיה התפזרו ברחבי המדינה, מטבריה ועד אילת. "בתוך כל הטירוף הזה אנחנו עושים מאמצים אדירים כדי שהתלמידות יסיימו את שנת הלימודים שלהן ויגיעו מוכנות לבגרויות. זה מכפיל את העבודה של חברי הצוות שגם הם מפונים מבתיהם ונוסעים ממקום למקום. יש מורים שהעתיקו את חייהם כדי להתקרב לבתי הספר שבו התלמידות שלהם לומדות מתוך אחריות להציל את העתיד של הילדים האלה", אמרו.
יירוט בקריית שמונה, אתמול
(צילום: טוהר אלמדווי)
את קולם של המיעוט שנשאר בעיר מבקשים להשמיע אתי חי ואלי דוידי. "ב-10 באוקטובר, יום ההולדת שלי, ברחנו מכאן בשל הפחד מפלישת חיזבאללה. אבל שבוע אחרי כבר חזרנו, כי לא יכולתי עוד להישאר רחוק מהבית", תיארה אתי.
היא גרה בקריית שמונה מאז שעלתה ארצה בשנת 1963, ונשארה בה גם בזמן המלחמות וההסלמות הביטחוניות בצפון. עכשיו, היא מבהירה, זה לא הולך להשתנות. "אני כבר מתקרבת לגיל 70", אמרה. "להיות כל כך הרבה זמן מחוץ לבית זה לא אפשרי, זה מאוד קשה. שלושה מהילדים שלי ועשרה נכדים התפנו לדירות ששכרו במרכז הארץ, וזה מרגיע אותי שהם בטוחים. בסוף שבוע אני נוסעת אליהם לביקור".
4 צפייה בגלריה
"לא ייתכן שעשרות אלפי תושבים נודדים ממלון לדירות שכורות ולא רואים את הסוף"
(צילום: אפי שריר )
הם משדרים קור רוח מעורר השראה, אבל מבט בביתם לא משאיר מקום לספק: השגרה היא שגרת מלחמה. את הלילות הם מעבירים במקלט תת-קרקעי, ואת המזווה הענק שבקומה הראשונה הם מילאו במצרכי מזון ובאספקה לשהות ארוכה. "אנחנו מאוד ממעטים לצאת מהבית ומרגישים פה הכי בטוח שאפשר", הם אומרים.
מבעד לחלון הבית וביציאות החפוזות הם כבר נתקלו בחברות הובלה שמעמיסות ציוד של משפחות שלמות. "אני חושבת שזה נכון שמשפחות צעירות ימצאו דירות והילדים יתחילו מסגרות חדשות, למרות שזו לא באמת שגרה ולא באמת לימודים", הוסיפה אתי. "אבל אני בטוחה שהם לא עזבו לתמיד, הם יחזרו אחרי המלחמה כשהכול פה יחזור לשגרה. גם אם זה ייקח חצי שנה וגם אם שנה, כולם יגלו שאין כמו קריית שמונה. הרוב המוחלט יחזרו לכאן".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.24
