בשבוע שעבר התייצב מוחמד דחלאן - אחד המנהיגים הפלסטינים הבולטים בשנים האחרונות - לראיון טלוויזיוני נרחב על עתיד הרשות הפלסטינית ועל מלחמת חרבות ברזל. דחלאן הפך לדמות שנויה במחלוקת בעקבות דעותיו השונות מהמיינסטרים הפלסטיני, והוא אימץ לא רק אורח חיים מערבי, אלא גם אג'נדה מערבית. ההתבטאויות שלו נעדרות כל ביטוי לטרמינולוגיה הפלסטינית השחוקה על "מוקאוומה" (התנגדות חמושה), שחרור אל-אקצה והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. למעשה, הוא נתפס כמי שמאמץ בדבריו את השפה של הישראלים.
כמו לרוב חברי ההנהגה הפלסטינית, יש לו היסטוריה של עיסוק בטרור. הוא היה מעורב בכמה פיגועים בשטחי רצועת עזה ואף ישב בכלא הישראלי. על כך אין ויכוח. ויחד עם זאת, נראה שהוא עבר כברת דרך מאז ימיו כעוזרו של יאסר ערפאת. כאיש המנגנונים הפלסטיניים, הוא הפך לאיום על מעמדו של יו"ר הרשות אבו מאזן, עד שהאחרון החליט כבר לפני עשור על הגלייתו לחו"ל ושלילת חברותו בוועד המרכזי של הפת"ח. ועדיין, למרות הניתוק, דחלאן זוכה לפופולריות גדולה ברחוב הפלסטיני - ובהיותו יליד מחנה הפליטים חאן-יונס בעזה, הוא זוכה לאהדה רבה גם ברצועה, בעיקר בקרב אנשי פתח.
הכותרת
בין פאודה לשלום: הסיפור של הרשות הפלסטינית | אבי יששכרוף
34:34
כשדחלאן נשאל אם הוא גאה באירועי 7 באוקטובר הוא סירב לומר זאת - ובעולם הערבי, פרט אולי לסעודיה והאמירויות, זה לא דבר מובן מאליו, מכיוון שגם המדינות הנחשבות למתונות נעמדות לצד חמאס נגד ישראל. אבל נראה שדחלאן מכוון לתפקיד האיש החזק בקרב הפלסטינים ביום שאחרי המלחמה, וביום שאחרי אבו מאזן, ולכן קורא את המפה נכון ומקפיד שלא להימנות עם תומכיו של ארגון הטרור החמאסי.
פתרון כלשהו חייב להיות: ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שהתוכנית ליום שאחרי ברשות הפלסטינית החדשה היא "לא חמאסטן ולא פתחסטן", אבל מעבר לכך לא הציג שום חלופה משמעותית - ומצב שכזה עלול להותיר ואקום שאליו ייכנס ארגון טרור חדש, אולי רדיקלי יותר. ואם נתניהו חושב שהוא יוכל להנחית על הפלסטינים פתרון שלא יהיה מקובל עליהם, או לפחות על רובם, הוא טועה - זה רק יוביל לזעזוע שיחייב את ישראל להתערב ולשאת בנטל האזרחי, על יסודותיה של הרשות הנוכחית החלשה שאינה מצליחה לרסן מנהיגים מושחתים ואינה מקובלת על מרבית האוכלוסייה בגדה המערבית.
איפה ניצב דחלאן ביחס לישראל? לא פעם הוא אמר שהוא לא מאמין עוד ברעיון של שתי מדינות, שההתנחלויות הן עובדה קיימת, ושאין שום מקום למדינה פלסטינית עצמאית במציאות הנוכחית. יחד עם זאת, הוא עדיין מאמין בהחייאת הליך השלום בין הפלסטינים לישראלים. בתוך הריק השלטוני הנוכחי ברצועה וגם בגדה, ועל רקע ניסיונותיה של ארה"ב - בסיוע מדינות מערביות נוספות - לגבש נוסחה לרשות פלסטינית חדשה שתביא תקווה לחיים משותפים ללא טרור ולחימה ממושכת, יכול להיות שדחלאן הוא האיש הנכון - לטובת שני העמים.
עינב חלבי היא הכתבת לענייני פלסטינים של ynet ו"ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 10.01.24
