מאז 7 באוקטובר אני דבוק לעדכוני החדשות כמו רבים כל כך במדינה שלנו. אני עוקב בדריכות אחר הדיווחים מהדרום ומהצפון, מפרש את הקודים שכולנו מכירים כבר עשורים, "קרב קשה", "היתקלות מורכבת", "חילופי אש כבדים" - הלב מחסיר פעימה והנפש מתחננת לבשורות טובות.
אני עומד לכתוב כאן את מה שנחשב בעיניי למובן מאליו. אני לומד שבעת הזו המובן מאליו לא רק שלא מגיע מאליו אלא יש שהוא אפילו לא מובן. אין לי כוונה להתנצח עם אלו שכן נהנים מקינטורים ומדון, אבל אני בכל זאת מבקש להזכיר את מה שבמשך שנים רבות היה המובן מאליו.
מה שמגיע אלינו כדיווחים הביטחוניים מגלם בתוכו את אחד המקצועות המורכבים שיש. מפקדי צה"ל נדרשים לקחת על עצמם אחריות שממנה נגזרים משאבים מטורפים כמו: זמן שמושקע במקצוע לילות כימים, יכולת ניתוח וניהול, יכולת להבין, להעמיק וליישם ידע במספר דיסציפלינות תוך הפעלתו בזמן הנכון בשיקול דעת שלוקח בחשבון כמה זירות, יכולת אלתור, יכולת עמידה בלחץ במצבים קיצוניים שלא בתנאי מעבדה, תחת אש ממש ולא כמטבע לשון, יכולת להיות בעלי תעצומות נפש בניהול כוח אדם והובלתו לעיתים בעת לחימה, ועוד ועוד.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• שובן של מהומות הדת בחסות הכהניסטים וחב"ד
• איפה הייתם בחוק הלאום?
• האם זה האיש ליום שאחרי
• הבחורה המבוהלת בתמונה זו אחותי הקטנה
לא כל אחד שש אלי המחויבות הזו, לא כל אחד מתעקש לשאת את האחריות הכל כך כבדה על כתפיו. ומי שמוצא את דרכו במעלה הדרגות הצה"ליות מקריב לא פעם את אותם תענוגות של מי שחי חיים שבהם גבולות המקצוע והמקצועיות ברורים יותר.
ואף שלא כל אדם מבקש לעצמו תפקיד בצבא, אנחנו במדינתנו זכינו שאלה שרוצים בתפקיד הם גם אנשים מעולים. כמי שפגש את האנשים האלה בעשור האחרון פעמים אין-ספור, אני חותם על המילים האלה באחריות מלאה: אנשים מעולים שבמעולים. מסורים. חכמים ומתוחכמים. מבקשי שלומו של העם הזה, בארץ הזו, במדינה הזו. אנשים שאמונתם בצדקתנו היא חלק מהיום-יום שלהם.
אני רוצה לומר להם בימים האלה, שלושה חודשים לתוך מלחמת הקיום הקשה הזו - אני רואה אתכם אחים שלי. אני רואה אתכם. רואה אתכם מתענים במחשבה על איפה טעיתם. רואה את המחשבות מריצות אחורה מאות פעמים אל הנקודה בזמן שבה יכולתם לפעול אחרת. אני רואה במבט שלכם את הכאב על ההרוגים, על החטופים והחטופות, על כל מי שאתם פעלתם יום-יום ושעה-שעה כדי להיטיב עם חייהם.
אני שומע את הדהוד אחריותכם למצב הנובע מתוככם עוד בטרם לקחתם אותה. אני מרגיש את גודלה של האשמה שרובצת על ליבכם. אני כותב לכם את מה שבליבי ומקווה שיקל במשהו על לבבכם הכבד: אני מעריץ את היכולת שלכם לקום מתוך שדה הקטל ולהמשיך לנוע. אני מודה לכוח שלכם וליכולת שלכם לשאת את השבר ולהמשיך להוביל אותנו במלחמה הזו, כשרק מטרותיה והישגיה עומדים לנגד עיניכם, כחפצי חיים ואוהבי הארץ.
ראובן ריבליןצילום: עמית שעלאני מאמין שאין אדם שלא טועה, ולעיתים הטעויות הן איומות ומובילות אל פי תהום אבל אני יודע שבמקצוע המורכב שלכם אתם הטובים ביותר - ואני בטוח שיש לכם את הידע והיכולת לקום מתוך השבר, כי אתם הצבא שלא מוותר לעצמו, שמתחקר ללא לאות. ללא משוא פנים.
ולך, רב-אלוף הרצי הלוי, רמטכ"לנו, אתה בין היחידים שדרך אישיותם ניתן להבין את המושג הנורא והנפלא "מלח הארץ". נצר למשפחה שהקריבה למען השמירה על הארץ הזו. דודך נפל במלחמת ששת הימים בקרב על שחרור ירושלים. אני יודע מאיזה בית הגעת ומהם ערכיך, שכולנו זכינו לראות את יישומם בתפקוד שלך ובאמירותיך, שאין בהן שמץ של ניסיון לערפל. זכינו בך שאתה מוביל את הצבא שלנו בעת הזו. אני רואה אותך, הרצי אחי. אני איתך. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. שובו כולם, כולכם, הביתה בשלום.
- ראובן (רובי) ריבלין היה הנשיא העשירי של מדינת ישראל
פורסם לראשונה: 00:00, 11.01.24
