יותר מ־1,000 לוחמים נפצעו עד כה בלחימה בדרום, ורבים מהם עדיין מטופלים בבתי החולים, אלא שלא מעט מתוכם, על אף הצלקות הטריות שעל גופם והשיקום שממתין להם אחרי המלחמה, ביקשו לחזור לחזית, ללחימה. שניים מאותם לוחמים משרתים בסיירת הנח"ל. סגן שחף וסרן מתן, נפצעו פעמיים מאז פרוץ המלחמה, ואחרי כל אחת מהפעמים התעקשו לחזור לרצועת עזה, כדי להמשיך להילחם לצד חבריהם.
בבוקר 7 באוקטובר היה סגן שחף, מקיבוץ מפלסים שבנגב המערבי, בחופשת שבת בביתו. עוד לפני השעה 7:00 בבוקר זינק שחף, הצטרף לשלושה קצינים שגרים בקיבוץ, והארבעה – עם נשקיהם – החלו להילחם כחוליה במחבלים שחדרו לקיבוץ. "הסתערנו לעבר בית של משפחה שמחבלים נכנסו אליו, והם השליכו רימון רסס שהתפוצץ לידי וממש פתח לי את היד", תיאר שחף.
אחרי שעבר תקופת שיקום בת חודש ימים, הצטרף שחף לחבריו לסיירת שלחמו בג'באליה. "באחת מסריקות הבתים שם, התפוצץ לידי מטען חבלה וחטפתי רסיסים גם ברגל", סיפר. "פינו אותי במסוק לטיפול בבילינסון ואחרי חודש של שיקום חזרתי, בימים האחרונים, לסיירת. להורים היה קצת קשה עם זה שחזרתי פעמיים, אבל הם מבינים את החשיבות שבלחימה על הבית. עכשיו אני מתפקד טוב, וכבר בלי משככי כאבים".
סרן מתן, ממושב ציפורי שבגליל, הוא סגן מפקד פלגה א' בסיירת הנח"ל. ב־7 באוקטובר הוא היה בגזרת כרם שלום ונפצע בהיתקלות מטווח אפס עם מחבל נוחבה בכניסה לקיבוץ כרם שלום.
"החובש והקשר שלי חבשו לי את היד שנפגעה מהירי, אז יכולתי להמשיך להילחם", תיאר מתן. "נלחמנו עד הערב כדי לשחרר את המוצב שצמוד לקיבוץ מכמות גדולה של מחבלי נוחבה. ב־18:30, אחרי שעות ארוכות של לחימה, פינו אותי לבית החולים סורוקה לטיפול של כמה ימים, תפירת הפציעה ושיקום בבית. למזלי אבא שלי רופא, אז אחרי כחודש של שיקום בבית לחצתי עליו שיוריד לי את התפרים כדי להיכנס לתמרון עם החיילים שלי".
מתן וחייליו פעלו במחנה הפליטים שאטי, שם עברו בין בתי המחבלים דרך פתחים שפרצו בקירות. "באחת מהנפות הפטיש הגדול נפגעתי ביד וקיבעו לי אותה", תיאר. "אבל זה לא משהו שיגרום לי להפסיק את הלחימה, ואחרי מנוחה קלה וקיבוע חזרתי כבר לפקד".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.01.24
