כשהילד שלך בשבי זה מרגיש כאילו חסר לך איבר. "הלב שלך נמצא איתו שם" - על הדימוי הזה חוזרים רבים מבני משפחות החטופים, ואף עונדים אותו על צווארם בדיסקיות המפורסמות. אז איך עומדים בכאב ובדאגה כששניים מילדיך חטופים בעזה? הרי לב יש רק אחד.
טליה ברמן היא אמם של התאומים החטופים זיו וגלי ברמן (26) מכפר עזה; יחי יהוד הוא אביהם של החטופים דולב (35) וארבל (28) מניר עוז; סילביה קוניו היא אמם של דוד (33) ואריאל (26), גם כן מניר עוז. ואם לא די בכאב על שניים, במשפחות יהוד וקוניו המצב מורכב אף יותר: ארבל יהוד היא בת זוגו של אריאל קוניו, והמשפחות שזורות זו בזו.
"זה מרגיש כאילו חלק מהנשמה חסר, 100 ימים שמרגישים לנו כמו יום אחד ארוך שלא נגמר", אמר יחי יהוד ל-ynet. דולב הוא הבן הבכור במשפחה. הוא נשוי לסיגי, שהייתה בהיריון מתקדם כשנחטף. מאז היא כבר ילדה את בתם. נטע, שלא נחטף, הוא הילד האמצעי במשפחה. ארבל, שמוגדרת על ידי אביה כ"ציפור הנפש שלנו", נמצאת בעזה.
"יש לנו שתי חרדות מסוגים שונים", הסביר יחי. "אנחנו מאוד חרדים לגורלה של ארבל כי היא אישה. חוששים שהיא חווה התעללות נפשית, פיזית או מינית. לצד זה יש חרדה לגורלו של דולב שחולה בהשימוטו - תת-פעילות של בלוטת התריס, והתרופה שלו לא איתו. בלי כדורים הגוף שלו הולך ונחלש עד כדי סכנת חיים. קיבלנו במהלך התקופה דיווחים שראו את ארבל בחיים. על דולב לא קיבלנו כלום. אנחנו נלחמים שהם ישוחררו יחד, היא כאישה והוא כחולה כרוני".
"הקשר של דולב וארבל הדוק מאוד", אמר יחי יהוד. "אח בכור ובת זקונים שתמיד ראתה בו סוג של מנטור, וגם בסיגי אשתו. הם חיו יחד עם נטע בניר עוז, בדירות נפרדות. כל יום, אחרי העבודה, הם היו נפגשים לארוחות משותפות. דולב ונטע שמרו על ארבל בכל שלב בחייה - כילדה בבית הילדים, כנערה בבית הספר וגם כאישה שכבר עובדת ופעילה בחברה. אריאל קוניו הוא גם שלנו. אני נלחם עליו כמו עליהם, מחכה לראות אותו, ואתרגש כשזה יקרה בדיוק כמו עם הילדים שלי. הוא וארבל יחד כבר חמש שנים. אני מקווה שארבל בשבי לפחות עם אחד מהגברים המשמעותיים בחייה - דולב או אריאל".
"הלוואי שאריאל עם ארבל", אמרה ל-ynet גם סילביה קוניו, אמו של הצעיר החטוף. "זה מאוד נדיר שיש בני זוג שגדלו יחד בקיבוץ כי כולם שם קצת כמו אחים, אבל זה קרה. אריאל הוא בן זקונים קלאסי, קצת מפונק. הבנות בקיבוץ קוראות לו פפיטו כי זה הכינוי שאני נתתי לו מאז שהיה ילד. הוא נשמה, ילד כל כך טוב, והאמת שהוא גם חתיך וגבוה. אני רק מקווה שלא יחזור יותר מדי רזה".
אחיו הגדול של אריאל, דוד קוניו, נחטף יחד עם אשתו שרון ובנותיהם אמה ויולי. שלושה ימים לפני שהן הוחזרו לישראל, הוא הופרד מהן. "הבנות שואלות כל הזמן - 'מתי אבא חוזר? מתי הרעים משחררים אותו?' הן קמות בלילה ושואלות איפה אבא", סיפרה סילביה. "אני כל הזמן חושבת באיזה תנאים הם שם? חורף עכשיו. יש להם מספיק בגדים? הם אוכלים? מתנהגים אליהם כמו לבני אדם? אני לא ישנה בלילות כמעט. כל ביס שאני אוכלת גורם לי ייסורי מצפון כי אני לא יודעת אם הם אוכלים".
טליה ברמן סיפרה שכל הזמן רצתה ילדה. "יש לי שני בנים בוגרים וכל הזמן אמרתי שאני חייבת בת, ילדה שלישית, ואני מסיימת את האירוע", אמרה. "כשקיבלתי את ההודעה שיש לי תאומים בבטן וזה שני בנים - כמעט התעלפתי. כילדים היה לי חשוב שהם יהיו בנפרד: בתי תינוקות שונים, פעוטונים, שאחד לא יאפיל על השני. אבל אי אפשר היה להפריד ביניהם. הם החברים הכי טובים. לגדל ארבעה בנים זה קשה, במיוחד בסיטואציה של המשפחה שלנו. דורון בעלי היה חקלאי, הורעל מחומרי הדברה ומגיל 37 מתמודד עם פרקינסון. היו לו רעידות אבל הוא היה אבא מעורב לגמרי, לקח לחוגים והתרוצץ איתם. עם הזמן המצב החמיר ובשש השנים האחרונות הוא עם עובדת זרה".
גלי וזיו נחטפו משכונת הדור הצעיר בכפר עזה, שספגה מכה איומה ב-7 באוקטובר. "רק היום, כשהם לא לידי, אני מגלה כמה חברים יש להם", סיפרה ברמן. "אנשים לא מפסיקים להיות איתי בקשר ולשאול מה אני צריכה. החוסר שלהם כל כך משמעותי. הם היו שולחים לי את הלו"ז שלהם בעבודה כדי לוודא שאני לא צריכה עזרה עם אבא שלהם במהלך המשמרות שנקבעו. אצל שניהם זה קודם הבית, המשפחה ואבא, ואז השאר. הם פשוט האור של הבית. צחוקים, שיגועים, אחד מחביא לשני את הטלפון. תמיד שמח איתם".
טליה יודעת שהתאומים בני ה-26, שמעולם לא נפרדו, נמצאים כעת במקומות שונים. "קיבלנו אות חיים על שניהם, אבל ראו אותם בנפרד", היא הסבירה. "זה היה מזמן. שמענו את זה מהחבר'ה ששבו לפני כמעט 50 יום. עכשיו אנחנו לא יודעים מה קורה. משפחות של חטופים אחרים אומרות לי: 'אנחנו עם אחד שם ואנחנו מתמוטטים, איך את מחזיקה מעמד עם שניים?'.
"אז באמת הכול כפול: דאגה כפולה, לחץ כפול, פי שניים הפרעות שינה, פי שניים סיוטים. אני צריכה כדורי שינה. אני מפחדת עליהם נורא. מאז שהם נחטפו דורון החליט שהוא מפסיק לחיות. הוא לא אכל ולא שתה. הגענו למצב שהוא אושפז לחודש וחצי ונאלצו להזין אותו. אנחנו עושים הכול כדי שכשהם יחזרו הוא יהיה פה".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.24
