משבוע לשבוע הופך כביש הצפון למסוכן ביותר בישראל, הרבה יותר ממקבילו, 232, שחולש על עוטף עזה מצפון לדרום. כביש 232 נפתח בחודש האחרון לתנועה אזרחית מלאה, כולל בקטעים החשופים ביותר לטווח הקורנט מג'בליה או מדרג' תופאח. בצפון, לעומת זאת, מתנשאות עוד ועוד חומות בגובה של 14 מטרים בכביש שמוביל בין קריית שמונה למטולה.
יואב זיתון עם המילואימניקים של מגלן במארב יוצא דופן בגבול הצפון
(צילום: דו"צ | עריכת תוכן ווידאו: קורל קוט)
"קרב הגנה לא מכריע מלחמות", הזכיר לי קצין בכיר בפיקוד הצפון, רגע לפני שנפגשתי עם לוחמי מגלן במילואים שמובילים בחודשים האחרונים את קרב ההגנה שצה"ל מנהל מול חיזבאללה, בעימות הצבאי הנרחב ביותר של ישראל מול צבא הטרור השיעי מאז קיץ 2006.
המחזה כאן לא ייאמן. שיממון בחבל ארץ שלם שנמתח על פני 135 קילומטרים, ממורדות הר דב והחרמון ועד לרכס הסולם שמפגיש את ההר עם הים, בואכה ראש הנקרה. אלא שבפועל, חבל הארץ הזה לא בדיוק שומם ואלפי הלוחמים פזורים בו במדרון אחורי ובעמדות סמויות. את הציד אחר חוליות חיזבאללה מובילה יחידת מגלן במילואים, כי גרסתה הסדירה והצעירה נמצאת בשבועות האחרונים עמוק בתוך חאן יונס.
הלוחמים נמצאים פה מהשבוע השני של המלחמה אחרי שקפצו להילחם בעוטף בבוקר השבת השחורה, לפני שהגיע אליהם בכלל צו 8 - והם צפויים להיות כאן לפחות לעוד מספר חודשים. בינתיים היציאות שלהם הביתה הן כמו בסדיר, 10-4, כלומר עשרה ימים בצבא, בשטח בעיקר, ועוד ארבעה בבית. אין הרבה מהם בצה"ל, לוחמים מובחרים בעלי יכולת תצפית וסגירת אש מיידית ברמה הגבוהה ביותר, והם יודעים זאת. לחלקם הציע כבר הצבא לחתום קבע. 10 אחוזים מהם, כאלו שהעסק כבר התפרק להם או שבבית הייתה מצוקה קיצונית שחייבה את נוכחותם עם המשפחה, קיבלו אישור להיעדר, אבל עדיין להיות בזמינות לקריאה אם ההסלמה תהפוך למלחמה.
הלוחמים כאן מתמודדים עם תקיפות יומיות של חיזבאללה, שבהתחלה היו מכוונות בעיקר אליהם. בשבועיים האחרונים אף עלתה תדירות השיגורים, שמוכוונים גם למטרות אזרחיות כמו בתי היישובים והקיבוצים הנטושים. מהצד השני, גם כפרי דרום לבנון בקו המגע ננטשו, וחיזבאללה הפך אותם למבצרים של ממש. בעיתא א־שעב, מספרים הלוחמים, לא נותרו כמעט לבנונים, אז חיזבאללה השתלט על מרבית הבתים והמוסדות האזרחיים, כמו מרפאות ומסגדים, והקים בהם עמדות צבאיות גלויות, כעוד עדות לעליית מדרגה צפויה בימי הקרב המתוחים. בחלק מהם, חיזבאללה הכניס בחודש האחרון רקטות כבדות וארוכות טווח.
בימים האחרונים חל שינוי נוסף: הסמכות לבצע ירי יזום על פעילי חיזבאללה ירדה מרמת החטיבה והאוגדה עד לרמת המ"פ והמג"ד בשטח. זה עדיין במסגרת כללי המשחק לשימור משוואת מאזן האימה ההדדי, אבל זה עוד "שני קליקים" ימינה בהסלמה המזדחלת משבוע לשבוע. "וזה עדיין מקסום של הפעילות שלנו תחת סף המלחמה, והבנה שלנו את כללי המשחק", הוסיף קצין האג"ם של היחידה רס"ן ס'. "בכפר יראון למשל תקפנו בית ספר שאחר הצהריים ירו ממנו לעבר יישוב שלנו ושבבוקר עוד למדו בו תלמידים".
עד כה הרגו לוחמי מגלן בגבול לבנון לפחות 80 פעילי חיזבאללה ביותר מ-150 תקיפות שביצעו מתחילת המלחמה, ממוצע של יותר משתיים בכל יום. "אנחנו הורגים הרבה יותר מהנתון שחיזבאללה פרסם רשמית, כ-140", מעריך רס"ן ס'. "אנחנו אוחזים בשטח כל כך הרבה זמן שפיתחנו אינטימיות עם היעדים שמולנו". בחלק מהתקיפות של המגלניסטים הם הגיעו לטווחים של 12 ואפילו 18 ק"מ מהגבול.
4 צפייה בגלריה
"אוחזים בשטח כל כך הרבה זמן שפיתחנו אינטימיות עם היעדים שמולנו". תקיפות צה"ל בדרום לבנון
(צילום: מתוך איקס)
הלוחמים מצוידים בטילים לשיגור מדויק מהקרקע, כאשר שינוי נוסף שהוטמע מאפשר לכוחות בשטח לתקשר עם מפעילי כלי טיס המופעלים מרחוק לצורך מארב משולב או פעולת הונאה. האמצעים הללו, נוסף לניסיון של לוחמי המילואים, הביאו גם לחיסולים מהירים של חוליות חיזבאללה. השיא היה שש דקות מרגע הזיהוי ועד להנחתת החימוש המדויקת על פעילי צבא הטרור השיעי.
לצד הטכנולוגיות המיוחדות, ללוחמים כאן יש שימוש מבצעי מלא גם במזכרת כואבת אך יעילה שהרשו לעצמם לקחת איתם מקיבוץ ניר עוז: כיסאות ילדים קטנים, מהגן של הקיבוץ שספג תופת נוראי בפלישה של מחבלי הנוחבה. "בלילה מצאנו את גן הילדים לנוח בו קצת בין משימה למשימה, ואז כשראינו את הכיסאות של הילדים השתמשנו בהם לישיבה נוחה יותר במארבים, כי הם נמוכים. אנחנו מחכים לרגע שהכול ייגמר כדי שנוכל להחזיר את הכיסאות הללו מגבול לבנון לקטנטנים של קיבוץ ניר עוז", סיפר ג', אחד הלוחמים.
חלק מהלוחמים הם תושבי הדרום בעצמם, כמו הלוחם ס', שגר בקיבוץ זיקים. בבוקר מתקפת הטרור הוא הסתתר בממ"ד עם סכינים בידיו כשהוא מגן על אשתו וביתם התינוקת, חיכה להזדמנות הנכונה כדי לצאת מהקיבוץ ולהצטרף לחבריו. כעת הוא איתם בגבול הצפון. "אני מחכה כבר לחזור למשפחה, אבל אשתי מבינה את משמעות הפעילות שלי כאן", הוא שיתף.
הלוחם ק', שגם גר בקיבוץ בדרום, נערך בכלל באותה שבת לטיסה לארה"ב כשקיבל את הטלפון מאחיו שהיה במסיבת הנובה ליד רעים. "הוא סיפר לי שהוא מתחבא מתחת לבמה", הוא נזכר. "התקשרתי למשטרה, אבל אז כבר ניתק הקשר איתו. אחרי שלושה ימים שבהם חיפשתי אותו הגענו למישהו שהיה לידו וסיפר שהוא נרצח. אחרי השבעה לא היססתי אם להצטרף לחבריי ביחידה, למרות שזה היה קשה לאבא שלי שאמר לי שהוא כבר נתן בן אחד למערכה. בסיטואציה האישית הזו, אין מקום אחר שאני רוצה להיות בו אחרי שאיבדתי את אחי בתחילת המלחמה - חוץ מבצה"ל, ביחידה, עם החברים".
ג', חברו לצוות, נושק לגיל 40 ומזכיר שהצוות בדיוק ציין 20 שנה לגיוס המשותף, שכלל גם מבצע משותף ורגיש, "נערי החוף", שבו השתתף עם חבריו במלחמת לבנון השנייה - והלוחמים עדיין נושאים את הזיכרונות מאז. "חלק מהחבר'ה פה חילצו בידיים שלהם את גופות הלוחמים מהטנק שנפגע קשה בכניסה הראשונה של תחילת מלחמת לבנון השנייה. אירועי השבת החזירו אותם לחילוץ שעשו אז מהשטח הלבנוני", הסביר קצין האג"ם ס'. "רופא היחידה המליץ לי להושיב את כולם לשיחת עיבוד, שכל אחד יספר פשוט לכולם מה היה לו אישית - מה הוא ראה ומה הוא עשה. זה סייע מאוד לחבר'ה להמשיך".
כעת הלוחמים פרוסים לכל אורך מה שהיה אוגדת הגליל עד ל-7 באוקטובר והיום עומד על סד"כ רחב יותר שחולש על הגבול המסוכן ביותר. בזמן שבעוטף עזה נקראים כבר התושבים לחזור לבתיהם, פה עדיין הסכנה מרחפת, והעזובה שולטת בכל. "ועדיין, זה לא כמו שהיה פה לפני 7 באוקטובר", מבהיר ס'. "חיזבאללה כבר שולט הרבה פחות באש ובתצפית על הצד הישראלי, ואם בהתחלה שילמנו מחירים של חוסר הבנה מבצעית, עכשיו ידנו על העליונה ברוב המכריע של ההתנגשויות".
ובין פעילות לפעילות, בשבועות האחרונים המגלניסטים כאן עושים דבר נוסף, משמעותי לא פחות: מבצעים משימות לבקשת התושבים כדי להפריח מחדש את השממה, ביום שאחרי.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.24
