הקרב המכוער בישיבת קבינט המלחמה, בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון יואב גלנט, הוא רק ביטוי אחד למתיחות החריפה בין השניים, שהולכת להיסטוריה הרחוקה שלפני המלחמה. למעשה, יש כאלה שמתארים את היחסים העכורים ביניהם כחזית השביעית של המלחמה והיא יכולה להשפיע על שש האחרות (עזה, לבנון, סוריה, איראן, תימן ועיראק). ככל שנשמעת ביקורת על האופן שבו המערכה מתווכת לציבור והשפעתה על המורל בשטח, כדאי להרהר איך ריב בין שניים מהמנהלים הכי בכירים של המלחמה משרת את הלוחמים.
בשבת דווח כאן על התקרית בישיבת קבינט המלחמה, שבה אנשי נתניהו דאגו לבצע זובור פומבי בגלנט ולהוציא את ראש המטה שלו מהדיון. בתגובה, גלנט נטש את הפגישה החשובה וחזר אליה רק בחלקה השני, שבה סוכם מראש שהוא יתקיים בלא נוכחות עוזרים. אתמול (ראשון), העימות נמשך בנקודה מעט יותר מהותית: כיצד למנוע התלקחות ביהודה ושומרון. גלנט, שסייר אמש באוגדת יו"ש, דרש "להסדיר את נושא הפועלים והכספים", ואף קבע כי "זה עלול למנוע בהשגת מטרות המלחמה... אני מקווה שהממשלה תקבל את עמדת צה"ל ושב"כ... אני אומר בצורה הברורה ביותר: רשות פלסטינית חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי, לא פחות מזה".
הכותרת
פחות צבא קטן וחכם, יותר מילואים | רון בן ישי
24:49
על פניו, גלנט הביע עמדה מקצועית ועניינית כמתחייב מתפקידו. בפועל, זה קרה זמן קצר לאחר הדיווחים על מקלחת קרה מצד נשיא ארה"ב כלפי נתניהו. בלשכתו של האחרון, מיותר לציין, ממש לא אהבו לא את הדברים של גלנט ולא את התזמון. כמו כן, עמדת השר מדגישה את החזית הנוספת בקבינט המורחב, שבה הוא והשרים בני גנץ וגדי איזנקוט ניצבים נגד השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שמחשקים את נתניהו וגורמים לבית הלבן להוציא עשן מהאוזניים. מנגד, נתניהו וגלנט כן רואים עין בעין מול ציר גנץ-איזנקוט בנוגע להמשך המערכה בעזה: גנץ ואיזנקוט דוחפים לעסקת חטופים גם במחיר כבד, ואילו נתניהו וגלנט גורסים שאסור להסכים לעסקה בכל מחיר ויש להמשיך בפעילות ההתקפית.
בכל הנוגע לסיבת הביקור ביהודה ושומרון, גם שם גלנט לא בדיוק סבל מעודף חדשות טובות. הוא שמע מהקצינים על חששות מהגברת ההשפעה של איראן וחמאס בגזרה, כניסת אמצעי לחימה תקניים (להבדיל ממאולתרים), התגברות בפיגועי השראה נטולי מודיעין ועוד. בנוסף, במחנות הפליטים של טול כרם וג'נין נמצאו שלוש רקטות מאולתרות, מה שמצביע על הכוונה להמשיך ולאיים בירי תלול-מסלול על היישובים הסמוכים.
הנתונים עצמם לא משקרים: עלייה בהיקף הטרור מאז 7 באוקטובר, לרוב בפיגועי ירי, לצד חיסול 300 מחבלים בפעילות צה"ל, 60 מהם מהאוויר. בצה"ל רואים בזאת גם ראיה לכך שהפעילות בתוך הערים מצדיקה את עצמה, אך במקביל מצביעים על היעדר אופק כלכלי ותעסוקתי כאלמנט שיקדם אינתיפאדה שלישית. וזאת, כך נראה, תכלול אומנם פחות פלסטינים אך מי שכן ייקח חלק בטרור יהיה חמוש יותר.
אלא שבינתיים, היום ה-100 למלחמה עמד בסימן התחממות נוספת בצפון – עוד כמה מעלות ויותר בוער שם מאשר בשמש – והמחיר כבד בצד הישראלי: חיזבאללה שיגר שני טילי נ"ט לבית בכפר יובל, תוך ידיעה ברורה שנמצאים שם אזרחים. מירה איילון ובנה ברק נהרגו מהירי ואילו אב המשפחה לקה בחרדה. בנוסף, נורו עוד כמה טילי נ"ט לעבר מרחב זרעית, בגזרה המערבית. בתגובה תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר שורה של מטרות צבאיות של חיזבאללה בעומק לבנון ולפי הדיווחים החשמל נותק בכמה אזורים בדרום המדינה.
בשטח ישראל, בעקבות הערכת מצב, נחסמו כבישים רבים באזור. הכניסות ליישובים נראות כמו אזור לחימה. לפי נתוני צה"ל, לא פחות מ-2,000 רקטות חדרו מלבנון לשטח ישראל מתחילת מלחמת חרבות ברזל. לשם השוואה, בכל מלחמת לבנון השנייה עמד מספר הרקטות על קצת פחות מ-4,000.
תקיפת חיל האוויר דרומית לחאן יונס, היום
בצה"ל מבינים שהירי לכפר יובל הוא אירוע חמור והתגובה תימשך, כפי שהבהיר דובר צה"ל בתדרוך אמש, שבא אחרי עוד נאום לוחמני של חסן נסראללה, שהצהיר כי התקיפות יימשכו כל עוד המלחמה בעזה לא נפסקת. עם זאת, ניכר כי שני הצדדים לא מעוניינים לשנות את המשוואה. בלילה שבין שבת לראשון, למשל, חדרו מחבלים מלבנון לשטח ישראל במרחב הר דב וחוסלו על ידי לוחמי מילואים של חטיבה 9, שביצעו פטרול בין המוצבים. את האחריות לפעולה נטל ארגון לא מוכר בטענה שזוהי "תגובה לחיסול סאלח אל-עארורי" ותמיכה בחמאס. זאת הזדמנות לציין את לוחמי המילואים של גולני שמחזיקים את הקו הקשה יותר משלושה חודשים ובשיאו של החורף, ותיפקדו היטב באירוע שהיה יכול להסתיים אחרת לגמרי.
בעזה, למרות ההצהרות הנוקשות בישראל, ממשיכים לראות חזרה של אזרחים לצפון הרצועה. בנוסף, הצבא שיחרר נתונים המעידים כי למרות הפגיעות הקשות שחמאס ספג, רוב המחבלים ובוודאי הבכירים שבהם עדיין בחיים: הארגון מנה ערב המלחמה כ-30 אלף מחבלים ומתוכם חוסלו כ-9,000 (קצת פחות משליש) אבל בדרגי הפיקוד הבכיר חוסלו רק שני מח"טים לצד 19 מג"דים. היתר הם מדרגת מ"פ ומטה.
מספר המטרות שהותקף עומד על 30 אלף ואילו 9,000 רקטות נורו מעזה וחדרו לישראל. כמו כן, מספר הלוחמים שנפלו מאז 7 באוקטובר, כולל ביום הקרבות ההוא, עומד על 522. במבצע הקרקעי נפלו 188. יש לקוות שנתניהו וגלנט משננים את המספרים האלה: הם חשובים הרבה יותר מהאיבה השוררת בין השניים.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.01.24
