"ברצוננו להודיעכם שב-31 בינואר תסתיים שהות כל המפונים במלון כפר המכביה. אנו מקדימים ומודיעים לכם על השינוי כדי לאפשר לכם להיערך באופן מיטבי לשיבה הביתה או למעבר למקום האירוח הבא. כמו כן, אנו מבקשים להודיעכם כי המתחם החינוכי בכפר המכביה יסיים את פעילותו ביום שלישי ה-30 בינואר". את ההודעה הזו קיבלו תושבי שדרות.
עם פרוץ המלחמה, כ-100 חדרים הוקצו בכפר המכביה עבור תושבי שדרות שפונו. לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה על הארכת השהייה במלונות עד 29 בפברואר. אלא שבמקביל, התנהל הליך הפוך: מינהלת תקומה התקדמה בתהליך למציאת מגורי קבע עבור חברי קיבוץ מגן, וסיכמה עם הנהלת כפר המכביה כי חברי מגן ייכנסו למגורים החל מתחילת פברואר.
שתי ההחלטות - של מינהלת תקומה והחלטת הממשלה - התנגשו זו בזו. נעשה "דאבל בוקינג" ותושבי שדרות נאלצים לפנות את מקומם עבור חברי הקיבוץ. לחזור לשדרות הם לא יכולים מאחר שהעיר משותקת, ועדיין אין מערכת חינוך ומערכות מוניציפליות. כעת פועלת עיריית שדרות למצוא חלופה לתושביה.
תהילה יפת היא תושבת שדרות כבר 40 שנה, ולה ולבן זוגה חמישה ילדים בין הגילים 3 ל-13. "אנחנו בכפר המכביה מאז שחילצו אותנו אחרי הטבח, ב-8 באוקטובר. בהתחלה קיבלנו חיבוק חם והיו לנו כל השירותים", היא סיפרה. "משרדי ממשלה הגיעו אלינו והיו עושים פעילויות לילדים, אבל זה התחיל להתדרדר. המדינה עדיין משלמת עלינו, אבל מרגיש כאילו עושים לנו טובה. בגדו בנו, נסנו על חיינו, אנחנו פליטים כבר כמעט ארבעה חודשים, מנסים לשרוד ולהבין מה העתיד שלנו".
התסכול של תהילה הוא גדול, בעיקר בצל הדאגה לילדים. "המדינה מצפה שנחזור בלי להגיד לנו מה השתנה. הילדים שלי עושים צרכים בלילה במיטה, אני לא יכולה להחזיר אותם למציאות הזאת. נתניהו אמר לא מזמן ביחס לחזרתם של תושבים עזתים לצפון הרצועה שיש חוק בינלאומי שאי אפשר להחזיר אנשים לאזור לחימה, אז את התושבים שלו הוא כן מחזיר?".
בלה חניינב ובן זוגה נמצאים בכפר המכביה גם הם, יחד עם שני ילדיהם. "עד שהילדים השתקעו במסגרות החדשות, דוחקים אותנו לפינה", אמרה בלה. "כבר היום ביקשו שנאסוף את הילדים מוקדם יותר כי אין כוח עזר, ולאט לאט הזלזול גובר. אנחנו לא שווי ערך לקיבוצים? אנחנו לא עוטף עזה? למה שלא נהיה במתווה של כולם?".
המדינה הציעה לתושבים שיסכימו לשוב לבתיהם מענק "שיבה מרצון", אבל תושבי שדרות טוענים: "מדובר בשוחד, אין לנו לאן לחזור". לדברי תהילה, "תושבי שדרות מושפלים. כל העוטף לא חוזר ומצפים מאיתנו לחזור? מנסים לשחד אנשים בכסף כדי לחזור? אני לא מבינה מה קורה במדינה הזאת. עזבו כסף, אני יכולה להחזיר את הילדים שלי לאזור מלחמה? לאן אני אלך? לשים אוהל בפארק הלאומי ברמת גן? אני מתביישת להסתכל לילדים שלי בעיניים כשילד אחר מקיבוץ יחליף אותו במיטה שלו".
שכנתן של תהילה ובלה בשדרות ובכפר המכביה, הילה ברוך ליליאן, מסבירה שמתוך התסכול הזה נוצרה יוזמת עוטף ישראל - תושבים שגרים באזור העוטף והמכנה המשותף שלהם הוא תחושת ההפקרה. "החלטנו להתאחד כדי שהמתווה יהיה אחיד לכולם. אנחנו דורשים שיגיעו אלינו נציגים מהממשלה או המדינה, מדברים איתנו רק דרך התקשורת. איך אנשים יכולים לקבל החלטה מושכלת על החיים שלהם?", אמרה.
הילה נשואה עם שני ילדים ואף עובדת במערכת החינוך בעיר. במקור היא מראשון לציון, וכמו רבים בשנים האחרונות בחרה לגור בשדרות. "תמיד היו מדברים על אפליה ולא הייתי מבינה את השיח הזה. מה שקורה לנו עכשיו בכפר המכביה הוא באמת המראה הברורה ביותר. אומרים לנו 'זו המציאות, תתמודדו'. אנחנו תושבי שדרות, ידענו ובחרנו לגור בעיר הזאת אבל אף נוסחה לא התייחסה לחדירה ולהפקרות שכזאת, ואז שיכריחו אותנו לחזור? אז די, עוטף ישראל מפסיק לספוג", אמרה.
ממינהלת תקומה נמסר בתגובה: "מיום הקמתה, מינהלת תקומה הבהירה כי התושבים המפונים משדרות ויישובי העוטף לא יפונו מבתי המלון ללא קבלת מענה הולם. במקרה הנוכחי, אנשי המינהלת שוחחו עם הנהלת המלון ווידאו כי תושבי שדרות לא יפונו מהמלון עד להודעה חדשה ועד קיום דיון מסודר בנושא".
מעיריית שדרות נמסר: "בעקבות פנייתו של ראש העיר אלון דוידי ליו"ר מינהלת תקומה משה אדרי, העביר האחרון הנחיה למלון לבטל את פנייתו לתושבים להתפנות בסוף החודש (ינואר) עד להודעה חדשה ולבירור הנושא".
