הריח מעושן כאן משריפה שבוערת במבנה נטוש, 30 מטר מאיתנו. אחד הלוחמים, חובש הכוח, נשרט בצווארו מפירוק מסגרת חלון שהזגוגית שלו נופצה. קל ליפול משברי הקירות המפורקים שמפוזרים על הרצפה. כניסה לבית עזתי שזה עתה טוהר שונה מביקור במבנה שצה"ל שולט בו זה מספר ימים. בקומת הקרקע יש בור גדול מטיל מהאוויר ש"ריכך" לפני דקות אחדות את המקום לפני כניסת החיילים. לוחמי החרמ"ש של גדוד 363 תופסים עמדות בצידי החלונות ובמרפסת הקטנה. למטה הטנקים מאבטחים דחפורים בחישוף בסיס תת-קרקעי גדול של חמאס. ואז טיל RPG נורה, הקרב מתחיל.
(עריכת תוכן ווידאו: אסף קוזין)
כמה שעות לפני כן אנחנו עולים על אכזרית בדרך צבאית שצה"ל סולל בימים אלו בתוך שטח הרצועה ותיקרא פרוזדור כיסופים, בדומה לפרוזדור נצרים בצפון הרצועה, שכבר התמסד ונקבע כ"ציר הביתור הצפוני".
בכלי הרכב המשוריין הישן, שהיה פעם טנק וצריחו גולח מהתותח, מצטופפים בדוחק עוד חמישה מילואימניקים מפלגת הסריקה של יחידת איתור הנעדרים של אכ"א, אית"ן. בעוד כמה שעות הם יוכנסו לעוד מנהרה שצה"ל מצא בחאן-יונס, ולפי החשד יש בה סימנים לנוכחות קודמת של חטופים.
השיירות הללו, גם ביציאה, מזכירות את רצועת הביטחון בלבנון: משימה מבצעית לכל דבר. חיילים, בעיקר אלו שבכיוון הנגדי, לישראל, מבקשים לצאת ליומיים שלהם בבית, מחפשים להידחק לכלים המשוריינים כטרמפ לארץ.
האכזרית הזו בת כמעט 45, ועדיין סוחבת. "בימים האחרונים שמו לי מצלמות היקפיות ומסך מגע אזרחי לצפייה היקפית, כמו בנמ"רים. זה מתווסף לקטלן - המקלע הכבד שאני שולט עליו עם ג'ויסטיק מבפנים מבלי להוציא את הראש", אומר מפקד הכלי ומצביע לי על המסך החדיש שלפניו, בין חלקיו המאובקים מברזל של תא הלוחמים, שאליו נדחסו החיילים לצד קרטונים עם ציוד חורפי לכוחות שבפנים.
מפקד הכלי מבקש ממני בעלייה על ציר טנצ'ר, שחולש על הרצועה מצפונה לדרומה, להיכנס פנימה ולהפסיק להסתכל מחוץ לפתח הצריח. "כאן זה כבר יותר מסוכן ויש צלפים". הוא לא מזיז את העיניים מהמסך, סורק עם הצלב של המקלע ימינה ושמאלה על הבתים שלצידנו בציר סלאח א-דין, שדרה חרבה אבל עם שלטי חוצות שעדיין עומדים, פרסומות מימים אחרים בחאן-יונס לשלל מוצרים. הטנקים שבשיירה לא מאבדים קשר עין זה מזה ומגבירים את קצב הנסיעה ל-40 קמ"ש ברחוב הראשי הזה, כדי לא להפוך למטרה עבור חוליות נ"ט. היעד הוא מתחם שבו החלה כעת התקפה גדודית בדרום חאן-יונס.
הרחפן עובר בין החדרים
ב"בית המח"ט", בית גדול מידות בגזרת חטיבת המילואים 4, שקיבלה אחריות על המקום מחטיבת גבעתי לפני כשבועיים, מקבלים אותנו בסבר פנים יפות. עוד מאפיין שגרת לחימה: חטיבות מחליפות ביניהן גזרות, ברוטציה. על סוללות האדמה שמגוננות על המתחם האורבני במיפקדה המאולתרת מקפידים להציב תרנים נמוכים עם דגלי ישראל.
החיילים פה עסוקים כרגע בניקיונות צהריים. אחד מהם, רס"ל בן מראשון לציון, עסוק גם בבישול, ומיד מגיש על צלחת פלסטיק דקה וחד"פית טורטייה ממולאת בקוביות עוף ברוטב חמוץ-מתוק. "יש עוד אם זה קטן מדי", הוא מעדכן "רוצה גם סלט ירקות קצוץ בטחינה גולמית?".
13 צפייה בגלריה
סא"ל אסף עם הלוחמים שלו. "אנחנו משתפרים משבוע לשבוע ולומדים הרבה על המערכת התת-קרקעית"
(צילום: זיו קורן)
מישהו מגבעתי דאג להשאיר כאן בחפיפה מסר חשוב כתוב בטוש על קיר המטבח למילואימניקים מ-4: "ברוכים הבאים לממלכה! בבית זה גר מחבל שהבן שלו היה בן כלב, משמע השתתף ב-7.10. אנחנו לא שורפים את הבית כדי שתיהנו ממנו גם. כשתצאו אתם יודעים מה לעשות. באהבה ובהערכה - משפחת גבעתי".
בחוץ יש שמש אבל בפנים רק הפלורסנטים מאירים מחשמל הגנרטור, כי החלונות מוגפים בווילונות החשכה, מאימת הצלפים. זמזום טורדני פולש לסלון המפואר; גרם מדרגות מוביל אותנו למקור הרעש - רחפן זעיר, בגודל כף יד, שמסתובב באוויר כחרק מגודל. חיילי המילואים של 4 קיבלו אותו לפני כמה ימים, מתרומות, וכבר משתעשעים בצעצוע שמיועד לסריקות בתוך מבנים ומנהרות.
רחפנים כאלו הפכו לעוד גיים-צ'יינג'ר במערכה: בחטיבת המילואים 551 איתרו כך בצפון הרצועה מאות עזתים בלתי מעורבים, בעיקר נכים וקשישים, שהושארו מאחור על ידי חמאס במהלך מנוסתו. "לפני הסתערות באש חיה על בית בג'באליה שלחנו רחפן כזה לבדוק אם יש בו מחבלים, וזיהינו למשל קשיש עם קביים לצידו. הוא מוטל על הקרקע, מותש ומתקשה אפילו להעיף מבט לעבר הרחפן שחוקר אותו", מספר קצין מהחטיבה, "הצמדנו קשישים אלינו במצבים לא פשוטים, לעתים ליום-יומיים".
בן מהמטבח חושף ממצא נוסף מבית המח"ט: תעודת הוקרה מרשימה, על לוח מהודר, שהמחבל שגר כאן קיבל מחמאס על הצטיינותו במבצע צוק איתן. בדרך למטה, לעבר גדוד 363 שלטובתו הגענו, אנחנו פוגשים עוד קצינה קרבית בעזה: קצינת התקשוב החטיבתית, רס"ן ספיר, שמעדכנת: "אנחנו דואגים שיהיה כיסוי קשר הכי מלא שיש".
קצין האג"ם של גדוד המילואים 363, רס"ן ארקדי, מקבל אותנו במתחם הגדודי: בית שבו התמקם גדוד המילואים שבו אני משרת. חלק מהחיילים באמצע ארוחת צהריים, בזמן ששאר הכוח עסוק בהתקפה סמוכה. "לפני שאתם יוצאים אליהם קחו, תמלאו את הבטן", מפציר ארקדי, שהיה מפקד המחלקה והפלוגה שלי עד לפני שנים אחדות, "בדיוק הכנו פסטה ברוטב עגבניות מוקפצת בקוביות נקניקיות. אלה המטעמים של ג'מיל הלוחם שלנו, יש כאן עם שום וחריף".
מחוץ למבנה נפרסת בפנינו סצנה מגבעת חלפון: מאהל מחלקתי קטן עם שלט קרטון, בין סוללות אדמה - "מוצב ליאור 1". יושבים בתוכו לוחמיו של סרן ליאור סיון ז"ל, מפקד המחלקה שלהם שנהרג ממטען חבלה לפני כשבועיים. אחד מהם מנגן בגיטרה, בלחן שמתמזג עם ירי המרגמות מנגמ"שי גבעתי הצמודים אלינו. "המיתרים לא מחוזקים כל כך, אבל זה מה יש", מציין הגיטריסט לעת מצוא, רס"מ צבי מהיישוב עטרת, כשרצועת הקסדה שלו מעט פתוחה. "אני כאן בחאן-יונס, אבא שלי במילואים באיו"ש ואחי במילואים בגבול לבנון".
13 צפייה בגלריה
הלוחמים מטהרים את השטח. "זו מלחמה אחושרמוטה, נותנים ירי, פוגעים במחבלים. אין לי תלונות"
(צילום: זיו קורן)
חבריו מחלקים ביניהם קלפים, לקראת עוד משחק. סרן יהונתן מהחרמ"ש מתקרב ומזכיר בנמרצות המפורסמת שלו: "המחבלים יכולים לצאת בכל רגע מעבר לשני הבניינים שמולנו, השטח פה לא טוהר לגמרי, אבל הנה המג"ד הגיע, לך אליו".
המג"ד הוא סא"ל אסף. טנק המרכבה סימן 3 שלו, אבל עם שריונרים מנוסים שמתעקשים להישאר עוד במלחמה הזו, גם כשרוב אוגדת האם, 252, כבר שוחררה לביתה. הם סופחו לחטיבה 4 שבכלל שייכת אורגנית לאוגדה של פיקוד הצפון, וכעת פועלת בחאן-יונס תחת האוגדה המובחרת 98. "ובהתחלה פעלנו תחת החטיבה המרכזית של אוגדת עזה", מזכיר סא"ל אסף. סלט של ציוותי קרב, ערבוב שלם, כי צריך יותר טנקיסטים. העיקר להמשיך להילחם.
וכך אני מוצא את עצמי, חי"רניק בכלל, בפלוגת החרמ"ש של הגדוד, נכלא מאחורי רשת ברזל לטובת הבטיחות, במסדרון האחורי של טנק המג"ד. חריקות הברזל מהזחל נשמעות בתא הלוחמים של הטנק מדגם בז, כשאנחנו נוסעים בכלי המשוריין למוקד הלחימה שבו מתנהלת כעת ההתקפה.
מתמרנים מול הטיל
זו שעת צהריים של שמש חורפית, היום ה-97 של המלחמה, שהולכת ומתנוונת לתבניות קבועות, יומיומיות, שעלולות לשעמם, להרגיל את הציבור למציאות כאוטית: פשיטות של צוותי קרב גדודיים על יעדי חמאס, במקרה הזה של גדוד 363 על בסיס צבאי תת-קרקעי שהתגלה אמש, ויש לחשוף עם דחפורי ההנדסה, ברחבת אדמה גדולה, מוקפת בבתים נמוכי קומה. שני תצפיתנים של חמאס שזוהו במקום, חוסלו מקרוב על ידי נגביסט. "זה היה בסיור מקדים של מ"פים, אבל הם נזהרו והמטען שהפעילו החמאסניקים לא התפוצץ לידם", מעיד המג"ד אסף.
ועדיין, הסכנה מרחפת באוויר. על מזרני המיטות העבים מוטלים חלקי בטון שקרסו מהגג שהופצץ. ארונות העץ בחדרי השינה מפורקים ומפוזרים לכל עבר. אחד הקלעים תופס עמדה בחלון הדרומי, מאבטח את חבריו הטנקיסטים. לוחמי ההנדסה של הכוח הדביקו הרגע מסגרת פריצה על קיר חיצוני בבית שצמוד אלינו, כדי שגם יטוהר. אני מנסה לעקוב אחרי רגע הפיצוץ מחלון השירותים, אבל גדי המ"מ אומר לי שזה מסוכן, כי ההדף יהיה קרוב.
13 צפייה בגלריה
בתוך הבית בחאן יונס. הסכנה עדיין מרחפת באוויר, הסימנים נראים בכל רחבי החדר
(צילום: זיו קורן)
בטיחות על חשבון מהירות. זה העיקרון שמנחה את הכוחות מתחילת הלחימה, ומתבטא גם פה, כעת. חיפוי דרומה, מזרחה ומערבה, כי מצפון לנו נמצא המגנן החטיבתי, עם הרבה חיילים בתוכו. אנחנו צופים על גבעה נמוכה במרחב מישורי, מהקומה השנייה של בית, שפונה דרומה. מכיוון זה נפרסת רמה שבקצה שלה רואים היטב את בתי רפיח, העיר הבעייתית מכולן שהכפילה את אוכלוסייתה עקב העקורים שבאו מצפון. אותה צה"ל עדיין לא כבש וספק אם יכבוש.
החי"ר כאן מאבטחים את פעולת ההנדסה לחישוף המנהרה, הטנקים מתחתינו פרוסים לאותה תכלית, ואז זה מגיע: בתוך החורבן הזה מישהו לפתע צועק: "RPG!" הטיל מגיח משום מקום ופוגע בטנק המרכבה סימן 3.
עם ניסיון מבצעי ובגרות מקצועית של הלוחמים בתוכו, שנצברה במשך שנים של מילואים, הם מתמרנים בסיבוביות כדי להימנע מהנ"ט הנוסף שכבר משוגר לעברם. הטנקים הסמוכים ממהרים להשיב אש מקלעים ופגזים. "ירו RPG על הטנקים, קדימה לירות לנקודות החשודות. להרים רחפן", מורים גדי המ"מ וחג'בי המ"פ.
אין כאן צעקות, בטח לא היסטריה. כולם עובדים בשכל, בביטחון, ולאט. גם ברשת הקשר, סא"ל אסף מנהל את האירוע כאילו החזיר את ילדיו כעת מבית הספר, ולא נמצא באמצע פורענות בחאן-יונס. הוא יורד מהר מהבית אל הטנק שלו להצטרף ללחימה עם יתר הטנקים, הצלם זיו קורן ואני מחליטים להישאר פה למעלה, עם החרמ"ש, "לצפות מהטריבונה", במה שהופך להיות ציד של חוליית הנ"ט.
"אני לא מאמין עדיין שאני פה, אבל לאט-לאט מעכל את המצב. זוכר שהתאמנו יחד על נשק הקלעים הזה במתקן הבגירה (סימולטור - י"ז) בצאלים? אז עכשיו זה אמיתי. אני מחפה על שני הטנקים שמתחתיי", אומר לי רס"מ אשר הקלע, "רק אתמול זיהינו שני מחבלים שהפעילו מטען 200 מטר מפה על כוח המ"פ, רגע אחרי שעזב הנקודה".
ואז מגיעה הפגיעה הנוספת בטנק, אחד מארבעה שברחבת האדמה המוריקה שלפנינו. הקרב מתנהל בשליטה, לא בהסתערות מיידית על הבית הסמוך שלפי החשד הירי בוצע ממנו. רס"ן חג'בי המ"פ מורה מיד לבצע ירי לנקודות חשודות, ומבקש מפקודיו דוח מצב מסריקת הרחפן. "אני רואה במשקפת את פגיעת ה-RPG בזחל השמאלי של הטנק", הוא מדווח בקשר לאסף המג"ד, כשהוא משקיף על הטנק שמתחתינו, מרחק של כ-150 מטר לכל היותר.
"חשוב להוריד ראש למחבלים במצבים כאלה", מסביר לי אחד הקצינים. "ירי כבדה!" מכריזים הלוחמים רגע לפני עוד הפגזה סמוכה. חשוב לצעוק כי חלק מהחבר'ה פה נלחמים עם אטמים, בנוסף לרעש הבלגן. "גדי, איפה 5?" מוודא לוחם לגבי מחלקה נוספת, כדי לא לבצע ירי דו-צדדי, תופעה שעלתה בחייהם של יותר מעשרה חיילים בקרבות עד כה. "אני פתוח לבצע אש לשכונה הדרומית, אז אם אתה חוצה את הציר תעדכן אותי", מבהיר רס"ן חג'בי לכוח שכן שמגיע לסייע, "תצפתו טוב על הטנק של גבע, הוא יורד לתקן תקלה".
תוך כדי ניהול הקרב חג'בי מעדכן: "יש לנו תצפית באוויר שמנסה לסייע לנו לאתר את המחבלים. אנו תוקפים כעת את כל המרחב ובאה עוד פלוגה שעושה איגוף. במקביל, אנחנו ממשיכים במשימה העיקרית - לאתר מתחם מנהרות פה מולנו. היה כאן מחנה של חמאס שתקפנו וכעת מאתרים את התת-קרקע שלו.
"אנחנו לא עוצרים: ממשיכים בשתי המשימות במקביל. יש לנו כרגע שלוש פלוגות בהתקפה. אנחנו לא עפים לכל המרחב, מחשש שזה פיגוע משיכה. קודם מפעילים אש חזקה ולא הולכים אל הבית החשוד. למדנו לעבוד חכם. רק ככה אנו מנצחים אותם, להביא בהיתקלות כזו את כל האש, התצפית האווירית, החי"ר והטנקים מעמדות שולטות ולתקוף אותם בשכל. בסוף אתה מתמודד מול פחדנים שגם יודעים שאם יש להם זמן חשיפה ארוך הם יושמדו. חטפנו פה RPG ולא קרה כלום, ממשיכים להילחם. יותר מטריד אותי אם יגיע מחבל וינסה להצמיד לטנק מטען ולכן אנו כחי"ר מתצפתים לכל טנק".
גדי המ"מ מראה לי בחדר הילדים של הבית חוברת לימוד עם ציור סוריאליסטי, כמעט נבואי: לוחמי צה"ל משתלטים על הבית.
הסתה בחדר הילדים
הרחפן עולה לאוויר תוך שניות. מפעילו כבר מזהה מלמעלה את שני הבתים שבאחד מהם מסתתרת החוליה. המג"ד אסף כבר מפעיל אש מרגמות ומקפיץ כטמ"ם זיק, אבל קודם כל הוא סומך על כוח האש שלו: פגזים משוגרים אל שני הבתים מטווח של 40, אולי 50 מטר. הקלעים והמקלען שלידי במבנה משיבים אש מדויקת לעבר שני היעדים. זה יכול להימשך גם שעה. אף אחד פה לא ממהר להסתער לתוך הבית, ליפול למלכודת.
החטיבה אוחזת את המרחב האורבני שלפנינו, בינות הדקלים הגבוהים של דרום הרצועה לחוף הים שלא רחוק מפה, בואכה "רפיח ים" ההיסטורית. "הם אנשים מאוד בוגרים, אחראיים, לוחמי המילואים, מונעים מאיתנו הסדירים לעשות לפעמים שטויות ולרוץ מהר מדי קדימה", העיד בפניי כמה ימים קודם לכן אחד ממפקדי חטיבות החי"ר. והמשימה העיקרית לא נעצרת. המחזה הוא של קרב: מקלען הנגב יורה מהחלון שלידי צרורות רוחב על שני המבנים החשודים שמהם שוגרו טילי הנ"ט. הקלעים, עם הטריג'יקון שלהם, מטפטפים אש ברצף.
אין לי אטמים וזו הייתה טעות: הרעש מחריש אוזניים, הדהודים על כל ירייה מהחדר החוצה. קשה לשמוע פקודות שהמפקדים פה צועקים בין הדי הפיצוצים של ירי הפגזים ונפילת המרגמות, לקולות הירי של החיילים. כך התקשה מקלען מגדוד 17 של ביסל"ח לשמוע את צעקת החדל של המג"ד סא"ל לוריא בבית דומה בשג'עייה, וירה למוות בחטוף השלישי באותה תקרית טראומטית. לכן המילואימניקים פה עובדים בצמדים, אחד ערני לפקודות של מפקדי הכיתות ומחפה למרחב, והשני יורה. "רק שייצאו, אמן שייצאו כבר", מתחנן אחד הלוחמים, כשהוא מתכוון למחבלים. הם תמיד יוצאים מהפירים לשנייה, יורים וחוזרים מהר פנימה.
חייל אחר נתקע בסצנה סוריאליסטית. עשן מיתמר בחוץ מאש שמתלקחת בבית המחבלים שהופגז מהטנק, עמודי עשן שחורים נוספים נמתחים בקו האופק. הוא ניגש למזוודה קטנה ואדומה שהונחה על המזרן המאובק, עמוס שברי ההרס, ופותח אותה בעדינות. "תראה מה הם השאירו פה, גם להם יש ככה קפה, ניתן את זה לאמש"ט (יחידת איסוף שלל טכני של אמ"ן - י"ז)", הוא אומר לחברו. "לא, אני הבאתי לכם את זה. זה הפק"ל קפה שלי מהמילואים", אני משיב לו, והוא מחייך, ממשיך בקרב.
גם כשהברך דואבת
המחבלים שירו את טילי הנ"ט מחוסלים בערבו של יום, ועם רדת השמש אנחנו מתחילים תנועה חזרה למגנן, אותו בסיס ארעי ומוגן יחסית שצה"ל ממקם בו כוחות חטיבתיים בשטח האויב. בירידה מהבית של מחלקה 1 עם חג'בי המ"פ אני נכנס לטנק המג"ד אסף.
כבש המסדרון האחורי של הטנק נפתח. פנים מזוקנות, מלאות אבק, עם משקפי מגן צה"ליות ומצנפת שגולשת מקסדה טקטית, מסתירים פרצוף מוכר. "זה אתה זיתון?" אומר אמיתי, הסמל שלי, סמל מחלקה 3. אני מזנק החוצה בהתרגשות של ילד, זונח את הטנק ורץ איתם, כי בכל זאת חי"רניקים אנחנו.
"חוליה, היכון לדילוג ארוך!" צועק אמיתי, בעודו נצמד לזווית (זיג) חומה. אני איתו, כמו באימון לפני הקו בקלקיליה בחודש מארס האחרון. לפתע מרגיש כאילו חלפו 200 שנה מאז. הם בני 30-35 בממוצע, יש כאן גם בני 40 וקצת שמתנשפים יותר מאחרים, כמו דניאל מהחפ"ק. הם לא מוותרים לעצמם, גם כשהברך דואבת והדו-ראשי עומד להיקרע.
"זה מו"ס? זה שיקגו? אנחנו במאל"א (מתקני האימונים של צאלים)?" אני שואל את אמיתי הסמל לפני עוד זינוק למחסה הבא, בגלל פלאשבק לשמות מתקני האימון הקבועים בבסיס צאלים, שבהם התאמנו בקביעות לאורך שנים. "התאמנו שם בהבנה ברורה שלעולם לא נופעל במלחמה", אומר שניר. "למציאות היו תכניות אחרות".
פלקסברג, מהוותיקים במחלקה, מחפה מרחוק. עם החיוך הגדול שלו מסביר: "כמה היום למלחמה? 90 וכמה? היו לנו כבר הרבה רגעי שיא". ושניר מוסיף: "חשבתי ששכחת אותנו עם כל השייטת ודובדבן שכתבת עליהם. כבר יריתי חמישה רימונים עם המטול, ואני לא צריך יותר. אני פוגע. אנשים פה בני 30+ רצים כמו בני 20".
אתה זוכר איך הבית נראה?
"כן, הבית שפה מאחורה זה בית המח"ט, והבית שלנו זה שמאחוריו".
לא... הבית שלך.
שניר לא מספיק לענות, כי אמיתי ממקם את הקלעים על סוללת האדמה. כשהעסק נרגע הוא מסביר: "זו מלחמה אחושרמוטה, נותנים ירי, פוגעים במחבלים. אין לי תלונות. טירוף מה שקורה פה. אנחנו כבר אדישים לפיצוצים, אבל זה מעיר אותך ואז פתאום אתה נכנס שוב למוד. אנשים פה נותנים בראש, לא האמינו שהחרמ"ש ייתנו כאן עבודה, למרות שאנחנו כבר גריאטריים ביחס לסדירים". אמיתי מוסיף: "אנחנו מפגינים כאן מקצועיות, מגינים על עצמנו, מסתכלים תמיד מסביב ובטופ מבחינת חיפויים".
כמו כל מילואימניק, גם להם היה קשה וגם הם התלוננו כאשר שמרו על הגבול בימי הכאוס הראשונים, בלי אפודים קרמיים אז ועם אמצעי ראיית לילה מצ'וקמק ובודד במקרה הטוב. חלקם נפצעו מרסיסי פצמ"רים. על חלק מנשקיהם יש כעת כוונות "מפרו" שהשיגו בתרומות.
"אתה רואה את המתאמים האלה מברזל, לכוונות הנשקים?" אומר דניאל מהחפ"ק, שהיה המפקד שלי בסדיר, בחטיבת כפיר, אי שם באינתיפאדה השנייה בחברון, "זה אני עשיתי להם במהלך המלחמה, במחרטה של המפעל שלי בקריות".
ברוכים הבאים ל"טנקצפן"
בהמתנה הממושכת לדרך החוצה, בדמדומי הערב המקפיאים ליד בית המח"ט, אני מבין לרגע את סיפורו של התמרון הצה"לי. "התאמנו כל השנים לתמרון עילי רגיל, על הקרקע, ואת זה אנחנו עושים מעולה ומהר ברצועה, כמו בספר", אומר לי אחד הקצינים הבכירים בגזרת חאן-יונס. "המלחמה הזו לימדה אותנו שיש עוד תמרון, תת-קרקעי, עם מתודות משלו וקצב הרבה יותר איטי, בטח אם הוא כולל נוכחות של חטופים שלנו. זה תמרון בפני עצמו". אסף המג"ד מסביר: "ועדיין, אנחנו משתפרים משבוע לשבוע ולומדים הרבה על המערכת התת-קרקעית. זה תמרון שדורש הרבה יותר טנקים וכלים הנדסיים, ולכן משתמשים בנו עד לקצה".
את היציאה מחאן-יונס אנחנו עושים בשעתיים איחור, בגלל מנהרה גדולה שהתגלתה לפתע מתחתינו, במגנן החטיבתי: אחד הבאגרים יישר סוללת אדמה ופתאום הקרקע קרסה בצידו. אנשי אית"ן, אלו שהגיעו איתנו הבוקר למשימה אחרת, נקראו לנקודה לבדוק אם במנהרה יש סימני חטופים. אמיתי הסמל ועוד שני חבר'ה מהמחלקה אמורים לצאת איתנו לאפטר, אבל הם נותרים מאוכזבים בבית המח"ט, כי הכלי שיוציא אותנו לא יהיה בסוף האכזרית ה"מרווחת", אלא צמד טנקים, ובהם יש הרבה פחות מקום.
"זכיתם לנסוע בטנקצפן!" מכריזה דמות חייכנית ונמוכה, שמתברר שיש טנק בצה"ל על שמה, ולא סתם טנק. "זה טנק מרכבה סימן 4 הראשון בצה"ל, ומי שמשתמש בו זה 'צוות אלצפן', שקיבל אותו מהניילון לפני 20 שנים בדיוק, כשזה עוד היה בפיילוט בגדוד 46 בחטיבה 401", מתגאה סמח"ט 4, הלוא הוא אותו סא"ל אלצפן.
הטען-קשר הוא אורי והוא כבר מזמן לא יודע מהי דרגת הנגד שלו: "ארבעתנו בטנק הזה יחד מהסדיר, כבר עברנו את גיל 40 וכמו זוג נשוי: אוהבים, רבים ומשלימים. אבל את המלחמה הקשה עוברות המשפחות שלנו, הרעיות שלבד בבית עם הילדים, לבד בלילות כבר חודשים. ערן התותחן שבצוות הוא מורה לנהיגה מירושלים והקפיא את העסק שלו. נקווה שהמדינה תעזור כשזה ייגמר".
יומיים אחרי היציאה אנחנו מתבשרים שאסף המג"ד נפצע בינוני-קשה וכמעט קיפח את חייו. באותה נקודה שבה עמדנו בחאן-יונס, צלף של חמאס פגע בו. "הקליע פגע לי ביד וריסק אותה, כאשר ירדתי מהטנק לבדוק פיר עם אחד המ"פים", הוא מעדכן בין ניתוחים בבית החולים הדסה עין כרם, "מיד נפלתי והבנתי מהר שזה מצלף. הוצאתי את התחבושת האישית ונתתי לחובש של הכוח גם את חוסם העורקים. הוא אמר לי שזה יכאב, אבל אמרתי לו שכואב יותר מזה לא יהיה. טיפלו בי מהר ופוניתי במסוק, תוך העברה של הפיקוד על הגדוד לסגני רס"ן ליאור שעושה את זה מעולה. הגדוד נתן אש חזרה על המקום שממנו פעל הצלף. לא נשאר שם הרבה". אחרי שיקום, הוא צפוי לחזור לגדוד שלו.
שעתיים אחרי הפגיעה באסף המג"ד, גם גדי המ"מ נפצע, מירי RPG. יחידת 669 פינתה אותו במצב קל עד בינוני לסורוקה. "אני כבר חוזר לחאן-יונס, לחבר'ה", מצהיר גדי, והוא אכן חזר מאז. "כבר מבית החולים היה לי ברור שאני אגיע כמה שיותר מהר. בסוף אני מפקד מחלקה ויש לי אחריות על החבר'ה שלי, ויש לכולנו אחריות על עם ישראל. לא שכחנו ולא נשכח מה היה ב-7.10 ובגלל זה כולנו כאן, אני מקווה מאוד שהדרג המדיני יגבה אותנו את הלוחמים וייתן לנו להילחם עד שיוכרע שלטון חמאס".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.01.24
