הכירו את האיש שאחראי על הכנת תוכניות התקיפה בעזה והניהול השוטף שלהן: סא"ל א', נשוי ואב לשלושה, שמשמש כמפקד החממ"א (חמ"ל מבצעים של מרכז האש). בעצם אולי אתם כבר מכירים אותו: סא"ל א' עשה היסטוריה כנווט הקרב הדרוזי הראשון בחיל האוויר.
הכותרת
מי באמת מנהל את המלחמה? | נחום ברנע
26:06
סא"ל א', נווט F-16 בטייסת "אבירי הזנב הכתום" ומהנדס תעשייה וניהול, הוא רע"ן התקפה במרכז האש בפיקוד דרום, שמטרתו לתכלל ולתקוף, לאסוף מידע מודיעיני וליצור בנק מטרות עצום לכל אירוע מול הגזרה של רצועת עזה. בעקבות המלחמה, הוא ומשפחתו עברו משיכון המשפחות בבסיס חצרים, שם גדלו ילדיו.
"הגעתי לחיל האוויר די במקרה", הוא משחזר. "החלום שלי היה שייטת 13. הייתי ספורטאי לפני הצבא, ואני מגיע ממשפחה קרבית, דורות של לוחמים. בצו הראשון הבעתי רצון להגיע ליחידה מובחרת, שייטת או מטכ"ל, והמראיינת אמרה 'אתה לא יכול כי אתה דרוזי'. החלטתי ללכת לעתודה בטכניון, ואז קיבלתי זימון למבדקי צוות אוויר. אחרי הטיסה השנייה במיונים לקורס טיס ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
5 צפייה בגלריה
"התנתקתי מכל הציפיות שהיו לי על הכתפיים בעדה ובמשפחה, והלכתי צעד אחר צעד"
(צילום: דובר צה"ל)
א' פרץ דרך חשובה לבני העדה הדרוזית, וידע שרבים מצפים ומייחלים להצלחתו בקורס. "היו דרוזים לפניי, אבל אף אחד לא עבר. אני אדם אופטימי מטבעי והחלטתי ללכת על זה. הסתכלתי כל פעם כמה ימים קדימה ולא על התוצאה הסופית, התנתקתי מכל הציפיות שהיו לי על הכתפיים בעדה ובמשפחה, והלכתי צעד אחר צעד", הוא מספר בגאווה.
במבצעים צוק איתן ועמוד ענן ובמלחמת לבנון השנייה א' היה בטייסת, ובשני המבצעים האחרונים ברצועת עזה כבר היה בתפקידו הנוכחי. מאז שפרצה המלחמה הוא טס מדי פעם רק כדי לשמור על כשירות. "אני צריך להיות כאן, כי המורכבות ותפעול האירוע בחממ"א חשובים יותר מאשר לטוס", הוא מסביר. "אנחנו מקצים לאוגדות המתמרנות את החימושים, מאשרים מטרות חדשות בעת הצורך, נותנים עוד עיניים מהאוויר ומעניקים מעטפת חילוץ. כל זה קורה בחמ"ל".
ב־7 באוקטובר א' היה בנופש בתל אביב עם משפחתו, כשבשיחת ועידה עם המפקדים בחיל האוויר והמודיעין הוחלט שכולם יגיעו לבסיס הפיקוד. "התקשרתי להוריי וביקשתי שיבואו לאסוף את המשפחה, ונסעתי דרומה", הוא מספר. "ב-8:30 התחלנו לעבוד ולהוציא תוכניות מגירה שהכנו מראש, חלקן היו ממש מענה מיידי לאיום שהתחלנו להבין שהוא פריצה ולא הטילים. לקח קצת זמן לקלוט את גודל התמונה, אבל כבר ב-9:00 התחלנו לתקוף בתוך הרצועה ועל הגבול".
כמו אזרחים רבים, גם משפחתו של א' לא חזרה עדיין לדרום, וכעת הם מתגוררים בצפון, קרוב למשפחתו המורחבת. סבו של א', שנפטר ב-2007, היה דמות משמעותית בחייו. הוא היה סמג"ד של הגדוד הדרוזי הסורי "צבא ההצלה של קאוקג'י" שהגיע להילחם בישראל לפני קום המדינה. אחרי כמה ימי לחימה קשים נפגשו איתו אנשים מוכרים בעדה הדרוזית יחד עם בכירים מצבא ההגנה, בהם משה דיין, שאמר לו "באתם להילחם במלחמה הלא נכונה. הדרוזים פה איתנו".
סבו של א' שיתף את חבריו לגדוד בדברים, ואלה החליטו לסגת מהקרבות. אלא שכשחזר לסוריה הגדירו אותו כבוגד ודנו אותו למוות. הוא ברח לישראל ברגל, נתפס בגבול ונחשד כמסתנן, אבל אחרי חודש חוקר השבויים לקח אותו תחת חסותו והפך אותו לקצין הדרוזי הראשון בצה"ל, שהתחיל לגייס צעירים דרוזים ליחידת המיעוטים בשנים הראשונות להקמת המדינה. "משם ינקנו את הערכים ואת השורשים שלנו במשפחה", מספר א'. "אבא שלי היה תת-ניצב במג"ב, דוד שלי היה סא"ל ודוד אחר היה הקצין הדרוזי הראשון במערך הנ"מ. כך גם אני רציתי להמשיך את הדרך הזו, וכך אני מחנך גם את ילדיי".
למרות המרחק והקושי, א' עושה כל מאמץ להיות נוכח בחייהם של שלושת ילדיו ולראות אותם בכל הזדמנות שהוא יכול. "אני חייב להיות בימי הורים של בית הספר, אין דבר כזה שאני מפספס", הוא מחייך. "הילדים שלי אוהבים את המדינה ויודעים שהם חלק בלתי נפרד ממנה. אם זה יוביל אותם גם להיות לוחמים בצבא, מה טוב. אני מעריך מאוד את כל מי שמחליט ללכת ללוחמה ולתפקיד משמעותי בצבא. אני רוצה שימשיכו לזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.24
