שנות מלחמת העולם הראשונה היו קשות במיוחד בארץ. רעב, עוני, מחלות, גירוש והוצאות להורג, בחסות המושל הצבאי הידוע לשמצה ג'מאל פאשה, נציג האימפריה העות'מאנית המתפוררת שנאבקה בכוחותיה האחרונים לשמור על שטחיה במזרח התיכון מפני האימפריות המתחרות באזור - בריטניה, צרפת ורוסיה. במהלך המלחמה הוצב ביפו כוח טורקי בפיקודו של הקצין המעוטר מוסטפא כמאל. לפי עדותו של דוד תדהר, מצעירי מועדון מכבי בעיר דאז, כמאל למד משחקני מכבי את משחק הכדורגל באמצעות התמודדויות שנערכו על גבול יפו ותל אביב באותם ימים. "אני מלמד את אטאטורק כדורגל", כתב תדהר בספרו האוטוביוגרפי.
הפולקלור החביב על אבי האומה הטורקית המודרנית, שלומד לשחק כדורגל מיהודים ציונים צעירים בארץ ישראל, הוא כמו חזיון דמיוני ותלוש במציאות שבה שחקן כדורגל ישראלי יהודי מגורש מטורקיה בבושת פנים לאחר שגילה סולידריות עם חטופים בני עמו שנמצאים בשבי חמאס מאז 7 באוקטובר.
1 צפייה בגלריה
שגיב יחזקאל וארדואן. תמרור אזהרה
(צילום: האתר הרשמי של אנטליהספור, Sean Gallup/Getty Images)
למעשה הוא מגלם קצת יותר מזה, במבט רחב על הקשר בין האומות וההשתנות שלו - שהיא ההשתנות שלהן. המרחב שבו אנו חיים כיום, בפרספקטיבה היסטורית, הוא יותר מהכל עות'מאני. מתוך 500 השנים האחרונות, ב-400 נשלטו ירושלים, יפו, עזה, עכו ורמלה על ידי הסולטן באיסטנבול. כך התעצב האזור, כך התעצבו תושביו.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הנכשלת וגם ירשת
• התפכחתי. סמוטריץ' אינו מה שחשבתי
• ההיגיון שבשיגעון של תפיסת הביטחון
• בצומת הכרעה: בין מיטוט חמאס לעסקת חטופים
ודווקא הרגע הזה של אטאטורק עם צעירי מכבי, מסמל נקודת מפנה. נקודה שבה צעירים חילונים ביקשו ליצור מזרח תיכון (או מזרח קרוב, בלשון התקופה) אחר - פחות דתי, יותר מודרני. זה הסיפור של הציונות, וזה גם הסיפור של הטורקים הצעירים, שהחלו את המהפכה שבסופה המאוחר אטאטורק יהפוך את חורבות האימפריה למדינה המודרנית טורקיה.
היחסים בין שתי התנועות הלאומיות, ומאוחר יותר המדינות ישראל וטורקיה, היו תמיד דואליים. מצד אחד מתח קיים על רקע ההבדל הדתי והתרבותי - יהדות מול אסלאם. מצד שני, יחד עם איראן, הייתה זהות אתנית על רקע היותם לאומים לא-ערבים באזור שרובו ככולו ערבי. עוד מימי דוד בן גוריון וניסיונו לכונן את ברית הפריפריה, הסירוב השערורייתי לא להכיר בשואת העם הארמני, דרך פריחת התיירות הישראלית בחופי אנטליה בסוף המאה הקודמת ועד הגרסה המעודכנת שלה במכוני השתלת השיער.
ד"ר עומר עינבאלא ששתי המדינות, עם השנים, הלכו והתרחקו מהצביון החילוני של הלאומיות שלהן, והתקרבו לקצוות הדתיים של אותה לאומיות. הרודנות האיסלאמיסטית של רג'פ טאיפ ארדואן הפכה את טורקיה לבת ברית טבעית לאסלאם הפוליטי, על גווניו האלימים יותר או פחות, ולמדינה עם דמוקרטיה שהולכת ומצטמקת. בכך מקדימה טורקיה את ישראל בכמה צעדים. ועדיין, הממשלה הנוכחית ממחישה באופן בוטה את תהליך הרדיקליזציה הדתי של ישראל, כשמכהנים בה שרים וחברות מפלגות שמחזיקים בערכים פונדמנטליסטיים שמתנגדים למודרנה ולליברליזם.
התגובה הטורקית לגילויי הפטריוטיות הטבעיים והלגיטימיים של שגיב יחזקאל היא חרפה וקלון על ארדואן, על רצף מעשיו האנטי-דמוקרטיים והפיכת טורקיה למדינה חשוכה, כולל תמיכה ברצח ישראלים חפים מפשע. לא פחות מכך, זהו תמרור אזהרה עבורנו, למה אנחנו יכולים במהירות להידרדר להיות. השר לביטחון לאומי כבר דרש לשלול אזרחות משחקן מכבי חיפה שלא אחז בדגל שהביע הזדהות עם טבח 7 באוקטובר. כוחו של מגרש הכדורגל לנבא באופן צלול וישיר תהליכים חברתיים עמוקים. כמו ביפו במלחמת העולם הראשונה, כך גם באיסטנבול בעת מלחמת עזה ב-2024. צריך לנצח את חמאס, אסור להיות ארדואן.
ד"ר עומר עינב הוא היסטוריון של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושל הציונות, ומנהל "יד יערי"
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.24
