צעצועים מגואלים בדם מוטלים על הרצפה, ריח המוות שלא עוזב גם אחרי יותר ממאה ימים, חורי קליעים ופיח. על הרצפה כתם דם יבש ופרווה שהיו שייכים לטונטו, הכלב שמחבלי חמאס רצחו כשפרצו לבית משפחת ביבס בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר.
4 צפייה בגלריה
"אפשר רק לדמיין את הפחד שהם הרגישו". יוסי שניידר וג'ימי מילר בחדר של כפיר ואריאל
(צילום: עוז מועלם)
יוסי שניידר וג'ימי מילר, בני משפחתה של שירי ביבס שנחטפה לעזה יחד עם בן זוגה ירדן וילדיהם אריאל וכפיר, מסתובבים בבית שממנו נחטפו ומתקשים לדמיין מה עברו באותו יום. הם הגיעו לניר עוז כדי לציין יום הולדת שנה לכפיר, התינוק הג'ינג'י המתוק שכל המדינה מכירה מהסיבות הלא נכונות. לאחר מכן ביקרו בבית הוריה של שירי, שנרצחו, או במה שנשאר ממנו אחרי שנשרף כליל באותה שבת.
"איבדנו סבלנות", אמר שניידר בעיניים בורקות. "במשך הרבה זמן ניסינו להיות מנומסים, פוליטיקלי קורקט ולשקול את מה שאנחנו אומרים, שאף אחד לא ירגיש שבחרת צד כזה או אחר על המפה הפוליטית. אני לא שם, הפוליטיקה הפנימית לא מעניינת אותי. מעניין אותי רק שלא עושים מספיק כדי להחזיר את המשפחה שלי שחטופה".
"שרה נתניהו אמרה לנו שאנחנו עושים יותר מדי רעש", הוסיף מילר. "אם יאיר ואבנר היו בשבי, אני רוצה לראות איך הממשלה הייתה מתנהלת ואיך שרה הייתה מתנהלת. הייתה פה סיטואציה קטסטרופלית. נכנסו לפה מחבלים ולקחו תינוק כזה קטנטן. שירי וירדן בחרו לחיות פה כי היה להם נוח ונחמד, אבל המדינה השתמשה בהם בתור מגן אנושי והפקירה אותם במשך שעות. ככל שעוברים הימים התחושה קשה יותר, ועברו כבר יותר ממאה ימים. אנחנו לא רוצים לקבל את כפיר בגיל בר מצווה. אנחנו חזקים ולא מתייאשים, אבל אנחנו שואלים - איפה היו האנשים שאמורים לשמור על המשפחה שלנו, ואיפה הממשלה שהפקירה את האזור הזה?".
שניידר הביט בחורי הקליעים בדלת הממ"ד, שהיה גם חדרם של אריאל וכפיר. "אפשר רק לדמיין את הפחד שהם הרגישו", הוא אמר, ועבר לכעס שהוא מרגיש. "אני חושב שכולם פחדנים ומקבלים את ההחלטות שלהם ממקום צבוע ואינטרסנטי, לא ממקום שקול. סדרי העדיפויות צריכים להיות הפוכים: המשפחות צריכות להיות ראשונות. מדברים קודם כל על חיסול סינוואר, אחר כך מיטוט חמאס ואז החטופים, כאילו הם שלישיים במדרג. והם לא מבינים דבר מאוד פשוט – את סינוואר אפשר לחסל מחר, את חמאס אפשר למוטט מחרתיים, אבל לחטופים אין עוד דקה”.
הילה רותם שושני מברכת של כפיר ביבס ליום הולדתו
(היוזמה הבינלאומית לשחרור הילדים החטופים)
"חמאס יצר תקדים שלא נראה בהיסטוריה", הוסיף מילר. "חוטפים תינוק וילד ומשתמשים בהם בתור מגן אנושי. בעקבות התקדים הזה יכול להיות שיהיו עוד מקרים כאלה בעתיד הקרוב, בין אם כאן או במקומות אחרים. זה לא משהו שמנהיגי העולם יכולים לקבל בלי לעשות הכל כדי לשחרר את החטופים. חוץ מאורי מגידיש, שהצבא איכשהו הצליח לחלץ אותה, לא ראינו אף שבוי שיצא בפעולה מבצעית או בדרך אחרת, וזה אבסורד. אנחנו מעריכים את הצבא, מצדיעים לחיילים ומייחלים לשלומם, אבל חמאס כנראה מספיק מיומן ומספיק תיכנן את זה טוב שאנחנו לא מצליחים להיכנס למוח שלו".
לפתע צלצל הטלפון של יוסי בין כל הכאוס שמסביב, והשיר שהתנגן הוא Don’t worry, be happy. הוא החליף את הרינגטון לאחרונה, כדי להזכיר לעצמו לנסות לדאוג פחות ולשמוח יותר. "צריך משהו שמח בחיים", הוא הסביר לפני שהם כיבו את נר יום ההולדת הראשון של כפיר בתוך הממ"ד שממנו נחטף עם הוריו ואחיו, והביעו משאלה שיחזור הביתה במהרה יחד עם כל שאר החטופים.
לכבוד יום הולדתו הראשון של כפיר ביבס, ילדים וילדות ששוחררו משבי חמאס ציירו והכינו לו ברכות שבהן ייחלו לשובו. אחת הברכות המרגשות הייתה זו של אמילי הנד בת התשע: "מקווה שתבוא כמה שיותר מהר. אני מבינה את ההרגשה כי גם אני הייתי שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.01.24
