במשך שלושה חודשים הם לא ראו את הבית, המשפחה, החברים והעבודה - ועכשיו המילואימניקים ששוחררו חוזרים לכל מה שהשאירו מאחור. הנה כמה מסיפוריהם:
מור רווח
במילואים: לוחם בגדוד 697
באזרחות: רכז שכבה בתיכון
מאות מורים ותלמידים מתיכון עתידים באור עקיבא הפתיעו בקבלת פנים מרגשת את רכז שכבת כיתה ז' האהוב מור רווח, שחזר מהמילואים בעזה אחרי יותר משלושה חודשים.
6 צפייה בגלריה
קבלת הפנים לרווח. בשגרה הוא רכז שכבה בתיכון, ב-3 חודשים האחרונים הוא לוחם בגדוד 697
(צילום: קרית החינוך אמית עתידים)
רווח, לוחם בחטיבת הקומנדו בגדוד 696, התגייס למילואים ב-7 באוקטובר, והשתחרר בימים האחרונים. לכל אורך התקופה הקפידו הורי התלמידים, המורים והנהלת בית הספר לשמור על קשר עם משפחתו של רווח ושלחו לה חבילות ומתנות.
כשהשתחרר מהמילואים והגיע לבית הספר, התלמידים והצוות החינוכי קיבלו אותו בשירת "כמה טוב שבאת הביתה", בלונים, קונפטי, מחיאות כפיים ושלט ענק. "הייתי בשוק טוטאלי", סיפר רווח. "זה מרגש מאוד. הם חמודים ממש, הרעיפו עליי אהבה גדולה ודאגו גם למשפחה".
"זה מחמם את הלב", הוסיף הלוחם והמחנך. "בעזה רוב הזמן הייתי בלי טלפון ולא יכולתי ליצור איתם קשר, אבל בית הספר שלנו מתנהל כמו משפחה ולכולם היה אכפת. כאיש חינוך זה נותן כל כך הרבה אופטימיות ותקווה שהדור הזה יודע להעריך, להוקיר ולהעניק אהבת חינם".
פדהצור כהן
במילואים: נהג בגדוד תותחנים
באזרחות: נהג משאית
במשפחת כהן תשעה אחים ואחיות, ארבעה מתוכם על מדים, שניים בסדיר ושניים במילואים. פדהצור כהן גויס למילואים ב-7 באוקטובר, ושירת כנהג לוחם בגדוד תותחנים במשך 93 ימים. בשבוע שעבר השתחרר ואחרי פחות משבוע חזר לעבודתו כנהג משאית.
"האתגר האמיתי היה להיות רחוק מהמשפחה שלי, בלי נועם אשתי ושני הבנים שלנו, אליה בן החמש ורפאל בן העשרה חודשים", הוא מספר. "החזרה לשגרה לא פשוטה בכלל. בפועל שום דבר לא חזר להיות רגיל והמדינה עדיין במלחמה".
גם אם המשפחה התגייסה בדרכה. "מרים, אמא שלי, מבשלת לחיילים מהרגע שהמלחמה התחילה ועד עכשיו. היא אפילו הכינה ארוחת שישי מפוארת לכל הגדוד ושלחה אלינו סירים לשטח. קוסקוס, מרק, מפרום, פיתות בטאבון, סיר בשר עגל, סיר בשר כבש, עופות, עוגות, בקלאוות, סופגניות – כל מה שיכולנו לחלום עליו היא הכינה לנו, טעם של בית".
רק בסוף השבוע האחרון כהן זכה לטעום טעם של בית – בבית. "לא יצא לי לאכול ארוחת שישי משפחתית כל הזמן שהייתי במילואים", הוא אומר. "היה מרגש מאוד לשבת עם כל המשפחה ולאכול את האוכל של אמא, לשיר שירי שבת סביב השולחן עם האחים. בפעם הראשונה אחרי תקופה ארוכה הצלחנו להיות כמעט כולנו יחד – אפילו אחותי הקטנה והמשפחה שלה, שפונו מקריית־שמונה, הגיעו לארוחה. אמא הרימה סירים, הכינה לי את הקוסקוס האהוב עליי. היא יותר רגועה עכשיו כשהשתחררתי, לפחות עד שאחזור למדים בחודש הבא".
6 צפייה בגלריה
גויסה כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ומאז מחלקת את זמנה בין העבודה בבית החולים למילואים. ד"ר בת אל דהן
(צילום: יובל חן )
ד"ר בת אל דהן
במילואים: רופאה בצוות טראומה מושט
באזרחות: רופאה מתמחה בכירורגיה
6 צפייה בגלריה
"איך אני חיה עם זה? יש מלחמה. אני קצינה ורופאה בצה"ל". דהן
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
ד"ר בת אל דהן, רופאה מתמחה בכירורגיה כללית באיכילוב, גויסה כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ומאז היא מחלקת את זמנה בין העבודה בבית החולים לבין המילואים, כרופאה כירורגית בצוות טראומה מושט שמספק סיוע לחיילים.
"אני בצו 8 וכל זמן שאני לא על הספינה אני עובדת בבית החולים", היא מספרת. "יש לי תיק מוכן בבית לתקופה מספיק ארוכה, ואני יודעת שיכולים לקרוא לי ואני צריכה להיות בטווח הקפצה. אני יכולה לצאת לתקופה ממושכת מהשגרה וגם מהקידום המקצועי שלי. איך אני חיה עם זה? יש מלחמה. אני קצינה ורופאה בצה"ל. כל המדינה חיה במצב שאם קוראים לנו, אנחנו מתגייסים. יש אנשים שנמצאים בתנאים של אי־ודאות הרבה יותר משלי.
"אני לא מכירה הרבה רופאים שחזרו לשגרה מהמילואים כי הם לא ממש מדברים על מה שראו שם. אני חושבת שאנשים רק מתחילים לעבד את מה שראו וחוו. לאיכילוב מגיעים חיילים פצועים, ולצד זה אנחנו צריכים להמשיך לטפל באנשים עם בעיות אקוטיות שדורשות מענה מוקדם כמו זיהומים וגידולים סרטניים – כל אלו לא יכולים להידחות".
ד"ר דהן מוסיפה ש"כשקוראים לי למילואים אני לא חושבת על מה יוצא לי מזה. אתה חייל ואתה צריך לתת את הכתף שם. גם המתמחים שנשארים במחלקות סובלים מזה כי הם עושים יותר תורנויות. הם עובדים יותר קשה, ורואים את זה בכל הארץ".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.24
