אחת המסקנות המרכזיות של ועדת החקירה האמריקנית שבדקה את התנהלות סוכנויות המודיעין ערב פיגועי 11 בספטמבר 2001, הייתה שחלק גדול מאנשיהן נעדר שליטה בשפות והיכרות עם תרבויות זרות. בעקבות כך הומלץ לקדם לימוד מעמיק של נושאים אלה, לצד טיפוח המודיעין הגלוי - "האוסינט" וה"וובינט" - המאפשר הבנת זרמי עומק בקרב מושא המחקר.
כ-20 שנה מאוחר יותר, למרות הפיכת המידע הגלוי לנגיש ולעשיר יותר, נסגרה בישראל יחידת "חצב" שהייתה אמונה על איסוף מודיעין גלוי. ברקע ניצבה ההנחה שאמצעים טכנולוגיים מתקדמים יניבו מידע קריטי על אודות "האחר", לצד אמונה ולפיה חריפות מחשבה (מערבית) מהווה כלי מרכזי שיאפשר לנתח את ההווה והעתיד, גם ללא שליטה בשפה או בתרבות מושא המחקר.
ככל שנחשף עוד מידע לגבי תמונת המודיעין ערב מתקפת 7 באוקטובר, מתברר כי הפער המרכזי לא היה חוסר ידיעה (המידע המפורט היה קיים כשנה לפני), וכי לא ניתן לרדד את המחדל לבעיות דיווח, ערנות או היעדר פתיחות. אירועי 7 באוקטובר שיקפו בראש ובראשונה חוסר הבנה קיצוני לגבי "האחר", פער שבו לקו מקבלי החלטות מדיניים, גורמי ביטחון, וכן אנשי מדיה ואקדמיה.
דווקא במודיעין הגלוי, זה שנדחק לשוליים, השתקף מזה כמה שנים התרחיש שהתממש ב-7 באוקטובר, דבר שהצטרף לדיווחי התצפיתניות ולקשר הטקטי (שלא כוסה מודיעינית), שגם מהם עלו סימנים מעידים לגבי המתקפה הקרבה. הכותרת המרכזית במדיה של חמאס בשנתיים האחרונות הייתה "ג'יהאד!". לא מורתעות מישראל, שימור הרגיעה או כמיהה לעוד היתרי עבודה. אותם אמצעי תקשורת היו רוויים בתיעוד אימונים על תרחישים שהפכו למציאות ב-7 באוקטובר, ובראשם הרס המכשול הקרקעי, השתלטות על בסיסים ויישובים ולקיחת ישראלים בשבי.
המסקנה הפשוטה, הכמעט מביכה, המתבקשת מכלל החברה הישראלית לאחר 7 באוקטובר היא שכל מי שעוסק במושא מחקר זר, חייב לשלוט בלשונו ולהכיר את תרבותו, ולא משנה אם מדובר באיש מודיעין, אקדמיה או מדיה. כשם שכל חוקר של ארה"ב שולט היטב באנגלית ולא נסמך על תרגומים, וכל מי שמוגדר מומחה לישראל אינו נסמך על "גוגל טרנסלייט" במקום לקרוא עברית, כך חייב כל העוסק במזה"ת לשלוט בקודים הבסיסיים שלאורם פועל האזור.
המסקנה הזאת עלתה בניתוח מחדל 1973, וזכתה לגילום ציורי על ידי האינטלקטואל המצרי חוסיין פאווזי, שטען בפני חיים גורי ב-1977 כי אם המודיעין הישראלי היה קורא שירה מצרית הוא היה מבין כי נוכח ההשפלה הלאומית הקשה שספגה ב-1967, מלחמת יום הכיפורים הייתה בלתי נמנעת.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צהלקח לגבי הצורך לטפל בפער של חוסר ההיכרות המספקת עם תרבות "האחר" היה אפוא מוכר משך חצי מאה, אולם הוטמע באופן מועט אם בכלל, וסופו שגרם לחזרת אותן טעויות מרות ב-7 באוקטובר, ובמידה רבה אף ביתר חריפות.
זוהי כמובן מסקנה מטלטלת עבור כלל החברה הישראלית שנדרשת לפרוץ את "בועת ה-AI" שנוסכת אשליה לגבי עוצמה ויתרון על פני המרחב, ובמקום זאת לשוב לפשטות של לימוד שיטתי אודות סביבתנו. יידרש לחייב לא רק את קציני המודיעין שעוסקים במעקב ופענוח "האחר" לרכוש שליטה בשפתו ובתרבותו, אלא להקנות אותם לחברה כולה, ומומלץ שהדבר יבוצע באמצעות עיגון בחקיקה של לימוד ערבית מדוברת כבר בבתי הספר היסודיים. יהיה זה אמצעי שיאפשר ללמוד על אויבים, לחזק קשר עם ידידים, ובעיקר להבין באופן מדויק ומפוכח יותר את המרחב שבו אנו חיים.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.24
