בשעה שישראל מנהלת מלחמת דמים נגד אויב המבקש לכלותה, עלה על מדפי הספרים ספר המתעד דרמה אנושית שקדמה למלחמת עצמאותה. ההיסטוריון ד"ר ניר מן מציג ב"מנהיג המרי העברי" דיוקן מפורט ומדוקדק על פני 659 עמודים של משה סנה, שאיננו ביוגרפיה שלמה, אלא הרחבה של סיפור האירועים שהוא במרכזם בשנים 1947-1940. כעיתונאי, חקרתי וכתבתי על אירועי השנים הללו בעיתונים "חרות", "הארץ", ועד היום הזה ב"ידיעות אחרונות", ואף ריאיינתי את סנה וידעתי כי היה מעין בור סוד אנושי שלא רק שלא איבד טיפה, אלא היה כמעיין המתגבר.
הספר מתאר בעיקר את פועלו הביטחוני של סנה כראש המפקדה הארצית של ארגון ההגנה וראש מחלקת ההעפלה בהנהלת הסוכנות היהודית (קודמתה של ממשלת ישראל). במאות דפי הספר נחשף חלקו ביצירת הפיקוד העליון של ההגנה כגוף לקבלת החלטות אסטרטגיות: בהקמת הפלמ"ח והמאבק על המשך קיומו, בהכפפת המודיעין להגנה, בסיכול יוזמת ההעפלה החמושה (עלייה ג') של בן גוריון, ובהשגת האישור הסובייטי ב-1947 לעסקת הנשק הישראלית-צ'כית.
בשנים הללו גם הספיק סנה להקים את תנועת המרי העברי, להתפטר מתפקידו כראש המפקדה הארצית, להתמנות לראש מחלקת ההעפלה בהנהלת הסוכנות היהודית ולעבור באופן לא צפוי מהפך לטובת האוריינטציה הסובייטית שהובילה אותו להצטרף להנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שאותה ייצג בכנסת במשך 18 שנה.
מן טוען בספר כי חלקו של סנה בבניית ארגון ההגנה ובמערכה לכינון עצמאותה של מדינת ישראל הוזער בגלל היריבות הפוליטית שנתגלעה בין סנה, בהמשך דרכו הפוליטית, לבין מפ"ם, השמאל הציוני, והנהגת המדינה ובן גוריון. בעת הקמת הקואליציה הראשונה הניף בן גוריון את לפיד ההדרה באיבה נקמנית שביטוייה בא במשולש המלים "בלי חרות ומק"י", ובחג העשור למדינה, ב-1958, נמנע מלהעניק לסנה את אות ההגנה.
מן התייחס בספרו בהרחבה גם ליחסים בין סנה למנחם בגין. ערב הכרעת הקבינט הבריטי על הקמת הבריגדה העברית בצבא הבריטי בשנת 1944, סיכם בן גוריון להיפגש עם בגין, שזה עתה נתמנה להיות מפקד האצ"ל. ברגע האחרון נמלך בדעתו, וסנה נקרא להחליפו בפגישה. פגישה זו - שהייתה לימים חשיפה של כותב שורות אלה - נמשכה כחמש שעות והסתיימה בשעה 2:00 אחר חצות. למחרת היום דיווח סנה לבן גוריון על הפגישה הלילית. בין השאר צוטט בגין כאומר בפגישה: "לא אנחנו נרים הראשונים את האקדח נגדכם, אבל אם אתם תרימו את האקדח - גם אנחנו לא נטמון ידינו בצלחת".
ספרו של מן מסתיים במובאה של בגין, בעשור לפטירת סנה. בגין, ראש הממשלה דאז, פרסם מאמר הספד רחב יריעה ביומון ההסתדרות "דבר", וכתב: "סנה עשה גדולות ונצורות למען עמנו ולמען ארצנו. הוא גם טעה בדרך; מיהו העושה שאינו טועה?".
שלמה נקדימוןצילום: שאול גולןבשלב מסוים בחייו הציע סנה לכותב שורות אלה לכתוב את הביוגרפיה שלו. נועדנו בקפה "הרלי" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב ביחד עם מזכירו האישי ולימים חבר הממשלה יאיר צבן, ונתגלגלה שיחה ארוכה. אבל סנה כבר היה בשלהי חייו. על סף פטירתו העביר אלי צבן את צוואתו, שבה ביקש לערוך לו טקס לוויה יהודי עם אמירת תפילת קדיש.
הוא חיבר צוואה פוליטית שהוקראה על ידי בנו, ד"ר אפרים סנה, ובה הופיע וידויו הפוליטי המשמעותי ביותר: "הדבר היחיד שהנני מצטער עליו כי הרחקתי לכת עד כדי שלילה טוטלית של הציונות - דבר שאין לו צידוק לא עיוני ולא מעשי משום זווית ראייה רצינית כלשהי. על כך הנני מביע חרטה".
- שלמה נקדימון הוא היסטוריון ועיתונאי, בעבר יועץ התקשורת של מנחם בגין
פורסם לראשונה: 00:00, 31.01.24
