"שום דבר היום לא דומה למה שהיה פה ב-7 באוקטובר", אומר אייל אחימס (24), כשהוא עומד מול הגדר של קיבוץ נירים הצופה לרצועת עזה. "עכשיו הכל ירוק כאן מסביב כי ירדו גשמים, שקט כי אין כאן אנשים. ממש סוריאליסטי כאן. מי בכלל יכול לדמיין שממש כאן התנהלו קרבות מטורפים עם הרוגים ופצועים?".
המשפחה של סמ"ר תומר אחימס בנירים
(צילום: תומר שונם הלוי, ירון שרון | עריכת תוכן ווידאו: קורל קוט)
4 צפייה בגלריה
"העקרונות והערכים של תומר באו לידי ביטוי כאן, בקרב הזה", מימין: גיל, אייל והאח התאום אמיר אחימס
(צילום: תומר שונם הלוי )
באותה שבת ארורה, 7 באוקטובר, היה אחיו הצעיר של אייל, סמל ראשון תומר יעקב אחימס (20) ז"ל, בדיוק שם, בנירים, ולקח חלק באותם קרבות עזים. סמ"ר אחימס, יחד עם סמל קיריל ברודסקי (19) ז"ל, היו חיילי החפ"ק של אלוף משנה אסף חממי (40) ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה.
ב-06:29, כשמחבלי חמאס פשטו על יישובי ומוצבי העוטף, היו אל"מ חממי ושני חיילי החפ"ק שלו – הקשר אחימס והנהג ברודסקי – הראשונים לזנק ללחימה. הם הגיעו לקיבוץ נירים וניהלו שם קרב גבורה של ממש מול כמות גדולה של מחבלים. הם הצליחו לחסל רבים מהם ובדיעבד התברר שהצילו חיים רבים, אולם בשעה 7:05 נשמע אחימס בקשר: "קודקוד נפגע, דורש פינוי מיידי". הפינוי לא הגיע. גופותיהם של חממי ושל שני לוחמי החפ"ק שלו נחטפו לרצועת עזה.
בני משפחת אחימס שמעו רבות על הקרב שהתחולל בקיבוץ נירים בבוקר 7 באוקטובר. את המידע הם קיבלו מהצבא, מחברים, משמועות.
4 צפייה בגלריה
חסימת עורקים למח"ט, דיווח בקשר על התקרית וירי לעבר המחבלים. אל"ם חממי וסמ"ר אחימס ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
לאחרונה הגיעו אחותו של אחימס, גיל; אחיו אייל; ואחיו התאום אמיר, לקיבוץ נירים ושמעו מרבש"ץ הקיבוץ, דניאל מאיר, כיצד בדיוק התנהל הקרב שבו נפל אחיהם. "החפ"ק של חממי נכנס מהשער האחורי של הקיבוץ, עלה על הכביש ההיקפי והגיע לשער הראשי", תיאר הרבש"ץ מאיר לשלושה, והוביל אותם במסלול הנסיעה שעשה החפ"ק.
"הם נכנסו לתוך הקיבוץ אחרי שחממי כבר נפצע ופרקו החוצה מתוך הרכב הצבאי, הדוד". בשלב הזה התמקמו אחימס וברודסקי סמוך למקלט בתוך הקיבוץ, לא רחוק ממגרש הכדורגל. ממול, דרך הגדר, וגם ממוקדים נוספים נכנסו עוד ועוד מחבלים. אחימס נערך במקביל לבצע חסימת עורקים לחממי, דיווח בקשר על התקרית וגם השיב אש, יחד עם ברודסקי, לעבר המחבלים. אבל על אף חירוף הנפש שבו נלחמו, היתרון המספרי העצום של מחבלי חמאס הכריע, והמח"ט ושני לוחמי החפ"ק המסורים שלו, נפלו.
על הקיר, סמוך למקום שבו נפלו השלושה, היה מי שכתב בכתב יד, לצד איור של סמל סופרמן: "כאן נלחמו בעוז גיבורי ישראל, אל"מ אסף חממי, סמ"ר תומר אחימס, סמל קיריל ברודסקי הי"ד, מגיני נירים".
"חשבתי לעצמי למה הוא לא הציל את עצמו, הרי הוא יכול היה לברוח לאחד הבתים ולהסתתר, אבל תומר פשוט לא היה כזה", אמרה האחות, גיל. "תומר היה עקשן ונאמן לעקרונות שלו ולערכים שלו. כל אלו ממש באו לידי ביטוי כאן, בקרב הזה. הוא בכלל לא ראה אופציה להציל רק את עצמו".
אייל, האח, הוסיף: "הייתה פה חתירה למגע ברמה מטורפת. קשה לתפוס את זה אבל ללא התושייה של החפ"ק, אפשר להבין מה היה עולה בגורלו של הקיבוץ. הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה, עד הכדור האחרון".
האח התאום, אמיר, שדומה בצורה מצמררת לאחיו המנוח, לחם באותה שבת עם יחידתו בקיבוץ בארי. "הם עשו כל מה שיכלו לעשות בסיטואציה הזו", אמר. "תומר פעל בקור רוח, הצליח לעשות כמה פעולות במקביל, וכל זה תחת אש, וכשעשרות מחבלים סוגרים עליו".
אחרי שהחפ"ק של חממי נפל, נותרו חברי כיתת הכוננות של נירים לבדם והסתערו על המחבלים. הרבש"ץ, מאיר, חיסל כמה מהם יחד עם חבריו, ועם מעט מאוד עזרה צבאית הצליחו להשתלט ככל שניתן על הפשיטה.
תוצאות הקרב בנירים היו קשות וכואבות: חממי, אחימס וברודסקי נפלו, ולאחר מכן, בתוך הקיבוץ נרצחו חמישה אזרחים – שניים מהם היו אורחים שהגיעו לביקור באותו סוף שבוע.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.24
