זאת לא פנטזיה על שלל דגלים מתנופפים ברוח על מדשאת הבית הלבן, עם חצוצרות זהב המבשרות על בוא המנהיגים: כשהלב נשרף והדשדוש מתערבב בדכדוך, כאשר הצעקה נבלעת בגרון והבעתה מתפרצת מהעיניים, לאיש אין כוח לטקסים הדורים ולמילים גבוהות. דרושה ענווה. אך הכמיהה לשקט כלשהו, אחרי התופת, קיימת ואליה מתחבר הנשיא ג'ו ביידן שמפעיל מכבש של לחצים כדי לקדם את ציר סעודיה פלסטין.
שליחיו נמצאים על ציר ריאד-ירושלים. בהיעדר הצעה ישראלית ליום שאחרי, הוא נכנס לתוך הוואקום ומציע שמיכה של נורמליזציה שתספוג את הדם ותאפשר לקוברים את מתיהם לנשום. הוא נחוש לקרב את האופק שהתרחק.
ביידן, שמוצאו אירי, זוכר היטב איך כנגד כל הסיכויים הביאה ארה"ב הסכם שלום בצפון אירלנד. לא הייתה הרבה חגיגיות בהסכם "יום שישי הטוב", אחרי התופת לא היה לאיש כוח לעלוץ, היריבים היו עייפים, מובסים, אחרי ששפכו נהרות של דם ללא תוחלת. נציגי הצדדים באו, חתמו, בניצוח אמריקני וקבלו שגרה מבורכת. ההסכם עדיין מחזיק מעמד.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• שוב לא למדנו את האויב
• למה חזרתי הביתה, כשמסביב עקבות הטבח
• בין מדינה פלסטינית לבין קצת גמישות
• מצאו תירוץ לפגוע בחברה הערבית
בישראל יש פחד קמאי מצירוף המילים "פתרון שתי המדינות". הפחד הפך לחרדה אחרי 7 באוקטובר, ומי שמעז להגות את המלים הללו מואשם בתבוסתנות, נאיביות, או סתם שוגה בהזיות. הטיעון המהדהד נגד: לא ניתן להם פרס אחרי מה שעשו לנו, לא ניתן לטרור לנצח. אלא שההפך הוא הנכון: אנחנו לא נותנים להם, אנחנו דואגים לעצמנו. אם לפלסטינים תהיה מדינה, והעולם יהיה מעורב, אפשר יהיה גם לנטרל את האיום האיראני, גם לפתוח מסדרונות דיפלומטיים לעולם הערבי והמוסלמי, וגם להימנע מאסון גדול שיביא למדינה אחת: מדינת אפרטהייד שתהיה מגונה בעולם, ואם לא יהיה אפרטהייד אלא סיפוח ומתן זכות בחירה, יהיה זה קץ המדינה היהודית.
ביידן מציג לצדדים בנוקשות את הצעותיו המבוססות גם על מתווה ביל קלינטון, גם על תוכנית השלום הסעודית ושלביה הם: הפוגה בלחימה בעזה, השבת כל החטופים הביתה תמורת אסירים פלסטינים. מתן אפשרות לצמרת חמאס לצאת לגלות והעברת השליטה ברצועה לכוח בינלאומי ערבי כגשר לרשות פלסטינית מחודשת או כל מוסד אחר כדי לקבל את השלטון בעזה.
השלב השני: הקמת תשתית למדינה פלסטינית בעזה ובגדה שיחוברו בגשר עילי. רק לפני כמה ימים שירטט ביידן קווים לדמותה של המדינה הפלסטינית: "יש מדינות שחברות באו"ם ואין להן צבא". הוא גם אמר שבשיחתו עם נתניהו לא פסל ראש ממשלת ישראל את התוכנית, מה שמוכיח כי נתניהו אומר דבר אחד באנגלית והיפוכו בעברית כדי לשמר הישרדותו ולא להרגיז את שותפיו המשיחיים. ביידן טוען כי אפשר להגשים את החזון גם עם נתניהו, אבל בה בעת הוא מנהל ערוצי תקשורת עקיפים עם מנהיגים ישראלים. ביידן אתגר את נתניהו ואמר לו שעליו לבחור מה יהיה מקומו בהיסטוריה: אבי האסון או מחולל השלום.
אורלי אזולאיביידן מפעיל רשת ענפה של מומחים ושליחים כדי לקדם את חזונו, סעודיה המעוניינת בהסכם הגנה עם ארה"ב ובכור גרעיני למטרות אזרחיות כבר עלתה על העגלה. רק לפני ימים הצהיר שר החוץ שלה בדאבוס כי סעודיה תהיה מוכנה ליחסים נורמליים עם ישראל אם יהיה הסכם לשתי מדינות. על פי התוכנית היא תהיה גם זו שתממן את שיקום עזה מהריסותיה ותהיה חלק מניהולו בשלבים הראשונים.
ביידן האיר פנס עם אלומה חזקה בקצה המנהרה. אלא שנתניהו מצפה ליום שאחרי ביידן, אם יהיה כזה. דונלד טראמפ, המצטייר כמועמד המוביל, רועם בקולו הבריוני כי אם הוא היה נשיא חמאס לא היה מעז לתקוף את ישראל כי הוא חזק וביידן רכרוכי. ובין החצרות של ביבי וטראמפ כבר מתרוצצים מתווכים המעבירים לנתניהו מסרים: חכה עוד קצת, הנה הוא חוזר ואם זה יקרה נושלך מחדש לגיהינום עולמי אותו מנהל בריון, שעשה כבר מספיק נזק לישראל.
אורלי אזולאי היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
