"טוב למות בעד ארצנו", כתבה בלה המורה בגיר לבן על הלוח הירוק. הייתי ילד, בקושי נער, 70 שנה אחרי נפילתו, ויוסף טרומפלדור היה דמות מסתורית בצילום מטושטש בשחור־לבן. הבנתי שטרופלדור היה גיבור, אך התקשיתי להתחבר רגשית לדמותו המרוחקת בזמן, בשפה, במקום.
מאז נכתבו עוד מערכי שיעור רבים על דמותו ופועלו. עם השנים נערכו מחקרים, ניטשו הוויכוחים - אמר "טוב למות" או שמא רק "אין דבר, טוב למות". בכולם דיבר אלינו המיתוס, החד־פעמיות של טרומפלדור ושל השקפתו. גם בנותיי למדו עליו בבית הספר שלהן, תמונתו הדהויה הביטה אליהן מוויקיפדיה במקום מספר מצהיב בספרייה. וטוב שכך. חוט השני חייב לתפור את הדורות יחדיו.
ועכשיו אני ניצב מול מכתבו האחרון של אלקנה ויזל הי"ד, אל מול פניו המאירים, אך גם דמותו מטושטשת לי. לא בשל המרחק, לא בשל איכות התצלום. היא מטושטשת כי אי־אפשר לעצור את הדמעות. כי קשה לקרוא ולא להצטנף בפינה ולחשוב: אני לא ראוי לו. כי כל מילה שהשאיר על הדף היא ציווי לאומי, כל מילה חושפת את העומקים שהכיל בתוכו.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הברירה הגרועה פחות
• לעצור את הדימום בעזה
• חייבים להמשיך להילחם
• איך המילואימניקים יחזרו להילחם? דרוש שינוי דרמטי
כמה שעות אחרי שפורסם, שלחתי את מכתבו של אלקנה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. "חיים בקרבנו גיבורים, ממש כאן, בזמנים שלנו, לא בספרי ההיסטוריה. אולי אחד מהם אפילו ישב לידכן פעם באוטובוס". לא ידענו, אבל טרומפלדור הגיש לנו חומוס, טרומפלדור אחר תיקן לנו את המדיח, אחד אחר ישב לידנו ביציע בבלומפילד. זה פשוט דור של טרומפלדורים - אם תעברו על העיתונים והאתרים של שלושת החודשים האחרונים תבינו שבכל יום נכתב כאן מיתוס. לפעמים כמה פעמים ביום.
אלון גולדשטייןמסכי הסמארטפונים הבוהקים של הדור הזה אכן טשטשו את ההכרה. אבל לא את ההכרה של הצעירים, אלא שלנו, של דור ההורים. מרוב צקצוקים לא שמנו לב שהילדים האלה חיים ונושמים משמעות. שעיניהם פקוחות להחריד והכרתם ברורה: טוב למות בעד ארצנו.
אסור לתת למכתב של אלקנה לחכות שנים עד שיהפוך למערך שיעור, עד שדורות יגדלו על מילותיו. אסור לתת לדמותו להיטשטש עד שיחליטו הפדגוגים שזה הזמן. הילדים שלנו מעצבים עכשיו, בדם, את העתיד שלהם ושל ילדיהם. אלו הם ימים היסטוריים. אסור לנו לחכות שיהפכו להיסטוריה כדי שנפנים אותם, כדי שנתחזק מהגיבורים הצעירים שכותבים אותם.
על שר החינוך ועל מערכת החינוך להכניס כבר היום את הצוואה של אלקנה לכיתות, להפוך אותה לשיעור חובה. דמותו של אלקנה צריכה להביט אל ילדינו מקירות הכיתות, לצד דמותו של טרומפלדור, כדי שנבין: ההקרבה והמאבק על קיומנו לא תמו, וייתכן שלא יתומו לעולם.
- אלון גולדשטיין הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 25.01.24
