יהושוע גרוסמן הוא לא מסוג האנשים שיעזבו את הבית אם אין ברירה אחרת. למעשה, כשב-7 באוקטובר הוא נאלץ להסתגר בביתו בקיבוץ ניר עם שעות ארוכות מחשש לחדירת מחבלים, הוא מספר שלא חשש מכלום - מלבד הדאגה שייאלץ לעזוב את הקיבוץ. אלא שלמרבה הצער, אחרי 24 שעות בבית ללא חשמל, הוא אכן נאלץ לצאת ולהתפנות למקום בטוח יותר.
2 צפייה בגלריה
יהושוע גרוסמן, במלון בתל אביב. "כל יום כאן בשבילי הוא כמו נצח. מקווה שנחזור הביתה"
(צילום: דנה קופל)
הקיבוץ היה כל חייו של יהושוע, וכאשר הוא מדבר עליו, עיניו נוצצות מהתרגשות. הוא פונה ביחד עם חברי הקיבוץ, כמעט נגד רצונו, למלון הרודס בתל אביב - וזו הפעם הראשונה שבה הוא עוזב את הקיבוץ מאז הקמתו. גם במלחמת השחרור, כך הוא מספר, אחרי הפגז הראשון הוציאו את הנשים והילדים מהקיבוץ בכדי להעניק להם הגנה, ויהושוע נשאר להילחם ולהגן על הקיבוץ.
"כשבאו לי להגיד לי לעזוב את הבית זה היה נורא, מה פתאום לעזוב את הבית?! אנחנו כאן במלון כבר שלושה וחצי חודשים וכל יום בשבילי הוא כמו נצח, אני מקווה שבקרוב נחזור הביתה". השבוע, קיבל גרוסמן משר הרווחה יעקב מרגי תעודת הוקרה לרגל הגעתו לגיל 100. "זכיתי להיות בין המתיישבים הראשונים והגשמתי את חלום נעוריי, מה עוד אפשר לבקש?", הוא אמר לשר, על אף הגעגועים העזים לביתו: "אני מאוד נרגש, אני וחבריי עשינו היסטוריה".
יהושוע נולד וגדל בבסרביה שברומניה, והחל תהליך עלייה לארץ בשנת 1940, אך נתקל בקשיים רבים בדרך כאשר נסגרו הגבולות בעקבות מלחמת העולם השנייה. באומץ בחר יהושוע להמשיך במאמצים לעלות לארץ, בחירה שהצילה את חייו, כל מי ששב לעיר נספה בשואה, וכך גם כל בני משפחתו.
הוא עלה על אניית מעפילים בדרכו לארץ במסע שארך ארבעה חודשים. אך כשהגיע לבסוף לחופי הארץ, הבריטים השתלטו על האונייה וכלאו אותו ואת יתר העולים במעצר בעכו ובעתלית במשך כשנתיים.
בשנת 1943 הוא השתחרר מהכלא, והחליט לקח חלק משמעותי בהקמת יישובים רבים בנגב המערבי, ביניהם קיבוץ ניר עם וחצרים. יהושוע וחבריו זכו לכתוב פרק משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל והשתתפו במבצע ההתיישבות הגדול בנגב, הקמת 11 הנקודות ותעלת המים בנגב. הוא היה מהמתיישבים הראשונים של קיבוץ ניר עם שבו התגורר עד 7 באוקטובר.
יהושוע מדבר על הגעגועים העזים לקיבוץ, לגינה בביתו, שאותה הוא היה מטפח באופן יומיומי, ועל התקווה לשוב בקרוב לקיבוץ ולהצמיחו מחדש. לצד העשייה עבור המדינה, הקים יהושוע משפחה לתפארת עם ילדים נכדים ונינים. וגם בימי המלחמה נולדה לו נינה שהוסיפה לו הרבה אור בתוך החושך. "היום, כאשר אני מסתכל לאחור על כל מה שעשיתי בחיי, זה לא ייאמן, הגשמתי את חלומות נעוריי והספקתי כל מה שרציתי, וכשאני מביט בכל מה שיש כאן, אני רואה שעמלינו לא היה לשווא", אמר.
"את תעצומות הנפש שמקבל הדור הצעיר שנלחם כעת בעזה הוא קיבל מדור המייסדים, הדור של יהושוע גרוסמן", אמר אתמול השר מרגי כשהעניק ליהושוע את התעודה. "זו זכות גדולה לעמוד כאן היום ולראות את שרשרת הדורות מול העיניים". יריב מן, סמנכ"ל וראש מינהל אזרחים ותיקים במשרד הרווחה: "האזרחים הוותיקים ביישובי הנגב המערבי הם הדוגמא היום לחוסן, הציבור מביט עליהם בגאווה ורואה את העוצמות והתקווה שהם מעניקים לדורות הצעירים ומחזקים את כל החברה הישראלית".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.01.24
