השבוע שעבר, אומרים יודעי דבר, היה עמוס בלשכת מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. הנ"ל לא רק התבקש להתייחס לפניית הרמטכ"ל הרצי הלוי, שביקש ממנו להמתין עם דוח החקירה, הוא גם צריך היה לנהל כמה שיחות טלפון דחופות כדי להסביר לתקשורת למה הוא עומד על שלו; למה הוא חושב שזה בדיוק הזמן לטרחן את הצבא עם רשימת הדרישות ולהכניס את בכירי המערכת לסחרחרה מיותרת לגמרי בשעה הזו.
כאילו מישהו באמת מאמין שהמבקר יסתפק, כפי שטען, באיש קשר אחד שיעביר לו כמה מסמכים, בלי שמישהו מוסמך יעבור עליהם, בלי שביטחון שדה יציץ בהם, בלי שמי מקציני הצבא הבכירים יתפנה מעיסוקיו נוכח המשמעות הקריטית שתהיה לדוח. מישהו חוץ מהמבקר, כמובן, שתשובתו לפניית הרמטכ"ל נוסחה, איך לומר בעדינות, ממש לא בעדינות. אנגלמן אולי הסכים עם הטענה שאין תקדים לעריכת ביקורת בזמן מלחמה, אבל על הדרך גם קבע את השורה התחתונה בדוח שינפיק, כשענה שגם "אין תקדים לכשלים ערב המלחמה".
למרות שזה אולי מיותר, בכל זאת ראוי לומר שהמבקר מתפרץ כאן לדלת פתוחה. אין בצבא מי שמכחיש זאת. לא רק שזה נאמר, אלא שבכירי הארגון, בניגוד לדרג הפוליטי, גם הצהירו בשפה ברורה שהם אחראים לכשל הזה. איש מהם גם לא טוען שאפשר לדלג על השלב הזה בתהליך השיקום שיבוא. מה שהרמטכ"ל ביקש זו דחייה מחשש שהעיסוק בדוח "יטה את קשב הקצונה הבכירה".
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• טראמפ אינו משיח ומוטב לנו לא לפתח ציפיות
• עופר כסיף הוא האחרונה בבעיותינו
• ואז הגיע עידן עמדי
• דורשים משמעות למותם
הנה, הלוי עצמו קיבל החלטה להקפיא בשלב הזה את ועדת הבדיקה שיזם - החלטה נכונה לא משום שהיא עונה לדרישת הצרחנייה האוטומטית בראשות איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', מירי רגב ודודי אמסלם, הפועלת בשירות בנימין נתניהו, אלא משום שהקמתה מוקדמת מדי. שיקוף מלא של תמונת האירועים מחייב לא רק נכונות אמיתית ויושרה מקצועית, אלא גם פרספקטיבה של זמן.
וכך, השאלה הקשה שנשארת לרחף מעל ראשי כולנו נוגעת לא רק לחריצות-הפתע שאנגלמן מפגין, אלא גם להתעקשותו. אין שום מסקנה שיכול המבקר להגיע אליה בלוח הזמנים הבהול שהחליט עליו שתשנה את ההתנהלות הצבאית בשדה הקרב הנוכחי. ומה שמחשיד ומדאיג זו העובדה שאחרי שהרמטכ"ל נדרש להסביר את המובן מאליו, המבקר סירב להיענות לפנייה. הוא לא מבין שהרשימה הארוכה שהגיש לצבא מחייבת השקעת זמן וכוח אדם? שכדי לתמרן בסבך המידע העצום שיציף את המשרד שלו יאלצו הנוגעים בדבר, עם כל הכבוד לו ולאנשיו, להסביר להם מה מונח לפניהם? שכל הפרוצדורה הזו תחייב אנשים, גם אם לא ירצו, לבדוק, ככה בשקט, בין לבין, אם כדאי להם להתייעץ עם איזה עורך דין?
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלאם אנגלמן מרגיש שהוא חייב, אבל ממש חייב, לחקור את מחדלי 7 באוקטובר ואת שרשרת הכשלים שבאה אחריו, אולי כדאי שיתחיל דווקא בירושלים. לבדוק, לסכם ולדרוש תיקון מיידי. להציע, למשל, פתרונות בזמן אמת לעובדה שכבר ארבעה חודשים בקירוב ש"אחים לנשק", יחד עם ארגונים אזרחיים אחרים, מפעילים עשרות, אולי אפילו מאות אלפי מתנדבים שמחליפים את משרד השיכון, מפנים הריסות, משקמים בתים ובונים גני ילדים ביישובים ההרוסים; מסיעים חיילים, הלוך ושוב, כי במשרד התחבורה מתכוננים לפריימריז; מארגנים צוותי הוראה, ועכשיו, ממש בימים אלו, מגייסים מתנדבים להכין את תלמידי י"ב לבחינות הבגרות באנגלית; שיבדוק איך קורה שרופאים מבצעים ביקורי בית, בהתנדבות, אצל שורדי השואה; איך קורה שבלי אותם המתנדבים משקים חקלאיים היו גוועים. העיקר שיניח לצבא לעשות את מה שהוא צריך לעשות, ושיניח לכולנו, שמשלמים את מחיר הדמים הנורא ואת אזלת היד האיומה, פרי השחתה של שנים במשרדי הממשלה, לפחות עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית שאפשר יהיה לסמוך עליה.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 28.01.24
