אירב "סקוטר" ליבי היה ראש הסגל של דיק צ'ייני, סגן נשיא ארה"ב בתקופת כהונתו של ג'ורג' בוש הבן. צ'ייני היה סגן נשיא רב-השפעה, וליבי היה יד ימינו. הוא גם היה ידיד חשוב של ישראל, מוערך ויעיל, אבל לא בגלל זה אני גורר את שמו לטור הזה.
במהלך הפלישה של ארה"ב לעיראק ניטש ויכוח מר על היכולות הצבאיות של סדאם חוסיין. ליבי ועמיתיו טענו שבידי סדאם נשק להשמדה המונית. זה היה הנימוק העיקרי שהשתמשו בו כדי להצדיק את הפלישה. ג'וזף וילסון, שגריר לשעבר, פרסם בעיתונות מאמר שהפריך את הטענה שלהם. בכירי הבית הלבן החליטו לנקום בו דרך אשתו. הם הדליפו לעיתונאים את שמה, ואלרי פליים. פליים הייתה סוכנת חשאית של ה-CIA שעבדה תחת כיסוי. חשיפתה סיכנה את חייה וקטעה בטרם עת את הקריירה שלה. באמריקה, כמו בישראל, חשיפת זהותם של סוכנים היא עבירה פלילית.
ליבי אולץ להתפטר מכל תפקידיו בבית הלבן, הועמד לדין, הורשע ונידון ל-30 חודשי מאסר. גם רישיון עורך הדין שלו בוטל. בסופו של תהליך ארוך זכה לחנינה בזכות קשריו הפוליטיים, אך את הקריירה שלו בשירות המדינה סיים לתמיד.
המשל הוא סקוטר ליבי; הנמשלת - טלי גוטליב. חברת הכנסת (ליכוד) פרסמה את פרטיו האישיים של סוכן שב"כ. המטרה הייתה לנקום בבת זוגו, הפרופסור ואשת המחאה שקמה ברסלר. גוטליב הפיצה סיפור על פגישה שהתקיימה כביכול בין איש השב"כ למנהיג חמאס יחיא סינוואר, ערב 7 באוקטובר. ראש שב"כ הבהיר שמדובר בשקר; ראש המוסד הבהיר שגם טענה אחרת שלה, שהוא נפגש עם ברסלר, היא שקר. בנימין נתניהו, השר הממונה על שני הארגונים, הצטרף להכחשות בקול רפה, בגלגול עיניים. המקור שעליו הסתמכה גוטליב נחשף על ידי האתר "פייק ריפורטר" כגבר שמתחזה באינטרנט לאישה בעלת השם הצבעוני "עדנה קרנבל", מעריצה נלהבת של גוטליב.
מגוחך? בהחלט. קל לתאר את הגברת כבדיחה מהלכת, כסטיית תקן, כחומר סאטירי. למרבה הצער זאת טעות. במציאות ששולטת כאן בשנה האחרונה גוטליב היא התקן, היא הכנסת, היא הממשלה, היא הנורמה. האחרים הם הסטייה.
אין הבדל של ממש בין החירויות שהיא לוקחת לעצמה לחירויות שלוקח לעצמו שר התקשורת שלמה קרעי, שרת התחבורה מירי רגב, שר המשפטים יריב לוין, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שרת המתנחלים אורית סטרוק, שר האטום דודי אמסלם ועמיתיהם. כל אחד מהם משתמש לרעה בסמכויות שאין לו, ועושה את זה בגלוי, מהמקפצה. המלחמה בעזה לא שינתה דבר. אין משמעות לא לעובדות, לא לאינטרס הציבורי, לא לביטחון המדינה ולא לחוק.
אמש (ראשון) התקיים בבנייני האומה בירושלים כנס בקריאה לשוב ולהתנחל ברצועת עזה. לשאלה מה יקרה לשני מיליון הנפש ויותר שחיים שם היום, רובם באוהלים, הייתה לקהל תשובה מן המוכן. בן גביר נאם והקהל ענה אחריו "טרנספר". אלה אנשים רעים. אנחנו מרמים את עצמנו כאשר אנחנו מניחים שיש מאחורי כל הסקנדלים שהם מחוללים שיקול רציונלי, מזימה אפלה שבקצה שלה יש תמורה, כבוד, כוח או כסף. לפעמים זה סתם רוע.
אפשר היה לצפות שבעקבות העבירה הביטחונית שגוטליב ביצעה לכאורה הליכוד יערוך לה שימוע מתוך כוונה להוציא אותה מוועדת החוץ והביטחון. זה לא קורה ולא יקרה; לא כשמדובר בנורמה. לא כשמדובר בשקמה ברסלר, אויבת הבייס.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיחשבו לרגע על התהום הפעורה בין שני סוגים של אישי ציבור שמייצגים כרגע את מדינת ישראל. אמש, בפריז, ייצגו את המדינה בנושא החשוב והטעון ביותר שעומד לפתחה ראש המוסד דדי ברנע, ראש שב"כ רונן בר והאלוף האחראי על סוגיית החטופים ניצן אלון: חבורה איכותית, הכי טובה שיש. נתניהו שלח אותם.
אבל בעיני החבורה שנותנת את הטון בליכוד, ברנע מתחבר לבוגדים, בר סוכן חמאס ואלון שמאלן קיצוני. כולם אויבי העם. הם משוקצים לא רק בציוציהם של שרים מורעלים אלא גם בטון השולט אצל ראש הממשלה בבית, הכי קרוב לאוזן שלו. מי מייצג את השלטון בישראל, אלה או אלה? מדינה או כנופיה, זאת השאלה.
פורסם לראשונה: 00:01, 29.01.24
