בימים האחרונים נשמעת הטענה שמשתתפי כנס ההתיישבות בעזה עלולים לסבך את ישראל בדיוני בית הדין בהאג, כשם שגרמו, כביכול, להליך שכבר התקיים שם. לשתי הטענות אין שחר. בית הדין לא הסתמך בהחלטתו על אמירות של ניסים ואטורי, איתמר בן גביר או שלמה קרעי, אלא של יואב גלנט, ישראל כץ ויצחק הרצוג. לדידם של 15 מ-17 שופטיו, הרצוג ובן גביר הם היינו הך. מכל מקום, בית הדין לא מתיימר כלל להיות בעל סמכות לדון בהפרת סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית, שהיא הטענה המשפטית העיקרית נגד ההתנחלויות.
לגוף העניין טענה ישראל, בכל ממשלותיה מימין ומשמאל, שהסעיף לא אוסר התיישבות ביו"ש ובעזה, שפונו על ידי המנדט הבריטי על סמך תוכניות החלוקה. תוכנית החלוקה מ-1947 התקבלה על ידי מדינת ישראל, ולאחר שהצד הערבי דחה אותה נתפסו האזורים על ידי מצרים וירדן. 19 שנים מאוחר יותר, כשמדינות ערב הודיעו שהן מחדשות את הלחימה כדי להביא להשמדת ישראל, השתלטה עליהם ישראל.
בשנת 2019 הודיעה ארה"ב שהיא מצטרפת לעמדה הישראלית באשר לחוקיות ההתנחלויות בשטחים, אולם מרבית מדינות העולם חושבות שמדובר ב"שטח כבוש", מבלי להסביר ממי בדיוק הוא נכבש, וכי סעיף 49 חל על הרשאה לאזרחים להתיישב בו. לדעתן, ההתנחלויות (שכונת גילה, למשל, או קצרין) הן בלתי חוקיות ובאופן כללי - הציונות היא גזענות.
התנחלות יהודית בעזה היא צודקת, גם אם לא חכמה מבחינה תדמיתית ואסטרטגית לעת הזאת. משתתפי הכנס ביקשו להמשיך את הפרויקט שהשיקו בהצלחה לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין ויגאל אלון, ואשר הפריח אדמות מדינה נטושות. מבחינת היחסים בין העמים, ההתנחלות שם היא תיקון עוול היסטורי.
תוכנית החלוקה הרי לא קיבלה את דרישתם של הערבים לנקות את הארץ מיהודים. חמישית מן התושבים בשטח שנתפס על ידי הצד היהודי הם ערבים בעלי אזרחות מלאה, ואילו בשטח שלא נתפס על ידי ישראל כל היהודים, לרבות משפחות שחיו שם מאות שנים, גורשו או נהרגו. מעזה גורשו היהודים בכוח בשלהי תקופת השלטון העותמאני ולאחר מכן בפרעות תרפ"ט, לאחר שהתגוררו בה מאות ואלפי שנים.
פרופ' רון שפיראצילום: סיון פרג'התביעה למניעת יהודים מלהתגורר ברצועת עזה עדיין מנומקת על ידי רוב הערבים באותו אופן שבו נומקה ב-1929: מן הנהר ועד הים יש מקום לערבים בלבד. כשם שהתביעה הזאת נדחתה על ידינו ביפו ובחיפה, אין לה מקום גם בעזה.
מצד התבונה המדינית ייתכן שהתיישבות בעזה היא חסרת תוחלת. אף שאין הצדקה לתביעה להשמיד כל יהודי שבשטח ריבונות ערבית, בפועל זוהי דרישתם של תושבי עזה. לכן, בשונה משטח C ביו"ש, בעזה לא ניתן לחשוב על מגורי יהודים ללא שליטה ישראלית בכלל הטריטוריה, כלומר, הנהגת מצב קבע של שליטה בתושבים חסרי זכויות פוליטיות.
בברירה בין כניעה לאיומי רצח בלתי מוצדקים לבין הנהגת משטר קבע בלתי דמוקרטי, ייתכן שהאפשרות הראשונה עדיפה, בעיקר אם היא מקלה על האפשרות לאחוז בשטחים שיש סיכוי טוב יותר לקיים בהם יישוב יהודי בטוח.
- פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
פורסם לראשונה: 00:00, 30.01.24
