לאחר שפוצץ את עסקת החטופים הקודמת, חמאס היה ברור מאוד: לא יהיו עוד עסקאות לפני סוף המלחמה של ישראל בעזה ונסיגת צה"ל המלאה. בישראל העריכו כי יחיא סינוואר הצטער על החלטתו להסכים לשחרור 100 חטופים (77 ישראלים ו-23 זרים). בחמאס רצו להאמין שהחברה הישראלית לא תוכל לשוב ללחימה, ושהלחץ להשבת החטופים ומספר האבדות הגדל יוביל לסיום טבעי של המלחמה.
כאשר המלחמה התחדשה – בניגוד לנבואות זעם למיניהן, שהושמעו גם בישראל – החלו להבין ב"ציר ההתנגדות" שהנחישות הישראלית אמיתית. האמונה הפונדמנטליסטית בחולשתה הפנימית של החברה הישראלית התבררה ככוזבת. ההתקדמות של צה"ל ברצועת עזה מרשימה, יסודית; האבדות הקשות אינן גורמות לפגימה מהותית בקונצנזוס התומך במלחמה.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ
בנימין נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ
קונצנזוס בקבינט. גנץ, גלנט ונתניהו
(צילום: נעם ריבקין פנטון)
היום (רביעי) יחזירו נציגי חמאס תשובה לבכירים מצרים וקטארים לגבי העסקה שעל הפרק; אם הוא עוד היה מתעקש על סיום גמור למלחמה, חמאס היה יכול להודיע זאת מיד. הוא לא עשה זאת. אם אכן חמאס התקפל מהתנאי המרכזי שלו של הפסקת המלחמה, זהו הישג ישראלי מוחשי מאוד. תוצר ישיר של ההצלחות בלחימה בעזה, וספציפית בחאן יונס – מעל ומתחת לאדמה.
בישראל רוצים את העסקה. הסיבה הקריטית מובנת מאליה: השבת החטופים. ההאשמות שנשמעו בישראל שוב ושוב בשבועות האחרונים, כאילו המטרה הזו הפכה למשנית או נשכחת, נטולות יסוד עובדתי. אין נושא שיש עליו קונצנזוס עז יותר בקבינט המלחמה, ובעיקר במערכת הביטחון על כל חלקיה.
יש טענות חריפות נגד בנימין נתניהו אך הן טקטיות בעיקרן: שהוא מעכב, לא דוחף מספיק באינטנסיביות, לא מפגין די נחישות. אך השבת החטופים היא נושא גדול אפילו מראש ממשלת ישראל. ראש המוסד, ראש שב"כ, הרמטכ"ל, האלוף ניצן אלון, מערך השבויים והנעדרים כולו, מטה המאבק של המשפחות, המעורבות האמריקנית, קבינט המלחמה - כל אלה ואחרים לא יאפשרו את דחיקת השבתם של הישראלים שנמצאים במנהרות חמאס. מי שרוצה הוכחה קיבל אותה אמש, בדרך שבה הגיב ג'ון קירבי מהמועצה לביטחון לאומי להתבטאויותיו של נתניהו: "הוא חופשי לדבר בשם עצמו, יש התקדמות לעסקת שבויים".
הקטארים והמצרים נותנים תחושה שהעסקה מעבר לפינה. זה תלוי בתשובת חמאס, ועדיף להמתין לה. סוגיית המחיר קשה ומורכבת מאוד. כאשר נתניהו דיבר במכינת "בני דוד" בעלי ואמר כי צה"ל לא ייסוג מרצועת עזה, ולא ישוחררו אלפי מחבלים - הוא דיבר, להבנתי ולהבנת גורמים מיודעים ממני, על השלב הראשון. זה שבמסגרתו אמורים להשתחרר עד 40 ישראלים כ"שחרור הומניטרי". אך שחרור החטופים מצריך עוד שני שלבים. בסוף, ייתכן בהחלט (ואף סביר, לאור המחיר שנתניהו עצמו קיבע בעסקת שליט, של יותר מ-1,000 אסירים לחייל אחד), שזה יגיע לאלפים.
השאלות הגדולות הן אסטרטגיות ומשמעותיות יותר, אפילו ממספר האסירים או זהותם. לדוגמה: האם ישראל בשלב מסוים תיסוג ממסדרון נצרים, ובכך תאפשר למעשה את חזרת העזתים לצפון הרצועה? זה לא יקרה בשלב הראשון, מבחינתה. אבל מה באשר לשלב השני והשלישי? ועוד שאלה - האם סינוואר וחבריו יזכו לחסינות מהתנקשות, ומה תהיה טיב החסינות הזו. לדוגמה, האם נחזה בכנס "ניצחון" של סינוואר ברפיח? חודשיים הם לא הפוגה קצרה, כמו בפעם הקודמת.
העסקה משרתת את ישראל מבחינה נוספת, אסטרטגית: הסיכוי להגיע להסדר בצפון שימנע מלחמה ויאפשר את השבת התושבים לשם. בהפוגה הקודמת, חיזבאללה נצר את נשקו. גם ישראל (בניגוד לעמדתו של שר הביטחון יואב גלנט, שאמר שאסור לתת לחיזבאללה את פסק הזמן הזה). הפעם, ישראל מעוניינת בעצירת האש לזמן רב, של חודש וחצי-חודשיים.
התקווה היא שכך יוכל חיזבאללה לרדת מהעץ הגבוה והמסוכן שעליו טיפס: שכל עוד יש מלחמה בעזה, הוא ממשיך לתקוף בצפון. במהלך הזמן הזה, ישראל יכולה להחליט על שיבת חלק מהתושבים לבתיהם, להאיץ תהליך מדיני עם שליח הממשל האמריקני עמוס הוכשטיין - ובמקביל להיערך לאפשרות של מבצע צה"לי יזום בלבנון, אם המאמצים כולם ייכשלו.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.01.24