עד לתפיסת החומרים במתחמי חמאס בעיר עזה, לא ידענו את ההיקף, המבנה והייעוד האמיתיים של המערכים התת־קרקעיים שהארגון חפר ברחבי רצועת עזה. אגף המודיעין גם לא הכיר את ההיקף העצום והמבנה המתוחכם שלהם, בעיקר באזור ח'אן־יונס. רק כשהתחילו אנשי המודיעין להפיק מידע ממסמכי השלל שתפסו בעזה, התברר שסינוואר, דף ושאר חברי ההנהגה של חמאס התכוננו לאפשרות שצה"ל יתמרן קרקעית לתוך הרצועה בעקבות המתקפה לתוך שטח ישראל ולכן הכינו לעצמם עיר צבאית מתחת לח'אן־יונס והעיירות שסביבה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ואמנם, כשצה"ל החל לתמרן לתוך העיר עזה, סינוואר וחבר מרעיו ברחו מהחמ"לים התת־קרקעיים של צפון הרצועה אל המתחמים בח'אן־יונס שבהם הם כנראה שוהים עדיין עם החטופים. כעת מנהלות היחידות המיוחדות של צה"ל ציד אחרי החבורה בלבירינת המנהרות המסועף וההנהגה החמאסית בורחת ונמצאת בתנועה מתמדת עם המגן האנושי שלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בצה"ל מאמינים שהלחימה מתחת לקרקע עשויה להביא באופן ישיר לשחרור חטופים אף כי לא את כולם בבת אחת, ובעיקר היא מייצרת לחץ על סינוואר למהר ולהשיג הפסקת או לפחות הפוגת לחימה. ג'ון ספנסר, ראש תחום לוחמה אורבנית (לוחמה בשטח בנוי) באקדמיה הצבאית הלאומית של ארה"ב בווסט פוינט, טוען שמלכתחילה המטרה של חמאס כשבנה את מערך המנהרות, הייתה להרוויח זמן עד שישראל תאולץ להפסיק את המלחמה וחמאס יוכל לשרוד בשלטון. לכן גם בנה חמאס את מתחמי ההתנגדות שלו מעל ובעיקר מתחת לקרקע, בתוך ותחת בתי מגורים ומבנים קהילתיים שהאוכלוסייה העזתית נזקקת אליהם ביום־יום ומוצאת בהם מחסה בימי מלחמה. זו הסיבה שמתחמי המנהרות העיקריים נמצאים מתחת לבתי חולים, בתי ספר, מסגדים, מרפאות ומתקני אונר"א.
חמאס למד את דפוס הפעולה של צה"ל שפועל על פי הדין הבינלאומי, שמאשר במגבלות להילחם ולפגוע במתקן אזרחי רק אם יש לו ערך או שימוש צבאי ברור. הכוונה של חמאס הייתה לגרום כך להרג "לא מעורבים" ואז האמריקאים והאו"ם יכריחו את ישראל להפסיק. בצה"ל, כך מתברר, הבינו מיד שזו מטרת חמאס ולכן שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי הרבו להדגיש בהתבטאויותיהם שהלחימה תהיה ממושכת, ותימשך לפחות שנה. זה היה מסר לסינוואר שהאסטרטגיה שלו הפעם לא תצלח.
בתחילת הלחימה צה"ל נמנע דווקא מלהיכנס ללחימה ממשית במנהרות. היחידות המיוחדות, ובראשן יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, התאמנו אמנם בכניסה למנהרות, אבל היה ברור שזה עניין מסוכן וכי הן ממולכדות. ההיגיון אז היה שלחימה בתוכן לא רק שתגבה מחיר דמים, אלא גם אין בה טעם מפני שאפשר יהיה למוטט את רוב מתחמי ההתנגדות של חמאס בצפון ואחר כך בדרום הרצועה, בלחימה מעל לפני הקרקע ובאמצעות פיצוץ וסתימת הפירים שמוליכים אל המנהרות. כך מחבלים שהיו מסתתרים בתוך המנהרות היו נלכדים בתוכן עד למותם.
ההנחיה לסתום פירים או לפוצץ אותם ניתנה לגבי מנהרות הלחימה, שחמאס קורא להן "מנהרות הגנתיות". אלו המנהרות הרדודות ששימשו את דרג המחלקה/פלוגה בחמאס ובגא"פ ונועדו לתנועה מוסתרת מתחת לקרקע בין פירי הלחימה. אלו מנהרות צרות ונמוכות שלא נועדו לשהייה של יותר מכמה שעות ובשום מקרה לא הוחזקו בהן חטופים. השמדת הפיר נעשתה ונעשית בתהליך סדור: אחרי גילויו מורידים לתוכו רובוט עם מצלמה שחוקר אותו. אם יש ספק שולחים רובוט יותר גדול ומתוחכם או כלב, ואז מחליטים אם לנטרל את הפיר או לשמור אותו להמשך חקירת המנהרה. הבעיה הייתה שחמאס ברוב המקרים מילכד במטענים את סביבת הפירים וכך נפגעו לוחמים לא מעטים כולל גל, הבן של גדי איזנקוט.
גם כשהחלה המתקפה באזור ח'אן־יונס, הורה מפקד אוגדה 98 ללוחמי צוותי הקרב שתחת פיקודו לחשוף את הפירים אבל לא להתעכב עליהם אלא לפוצץ אותם ולהמשיך הלאה. אבל אז התבררה התמונה האמיתית של מערך המנהור ברצועה ובייחוד באזור ח'אן־יונס. מידע שהופק מחקירות שבויים, אנשי חמאס וגא"פ השלים את הפרטים ודייק את המידע. עד אותה חשיפה העריכו בצה"ל שברצועה כולה חפורים כ־500 ק"מ של מנהרות מכל הסוגים ואליהן מוליכים כמה מאות פירים. היום יודעים בצה"ל שברצועה יש לפחות 750 ק"מ מנהרות מכל הסוגים, אולי אפילו יותר מ־1,000 ק"מ וכי מספר הפירים עולה על 1,500. מה גם שהמחבלים שנמצאים בתוך המנהרות הם מהנאמנים ואנשי הסוד ויכולים לספק מידע שהמחבלים שנכנעו מעל לפני הקרקע, ברובם אינם יודעים אותו כלל. הם נמצאים עם בכירי חמאס שנעים במנהרות לפי קצב ההתקדמות של צה"ל בתוכן. העובדות האלה ומבנה המערכים התת־קרקעיים הביאו בצה"ל למסקנה שאם רוצים לנטרל את הנהגת חמאס שנעה ממסתור למסתור בתוך מערך המנהרות בח'אן־יונס, יש צורך להילחם בתוכו ולהגיע אל ראש הנחש במחילה שבה הוא נמצא.
ההחלטה לבצע לחימה בתוך המנהרות כאמור לא הייתה מיידית. אך בדיון שנערך במהלך ההפוגה שבה שוחררו החטופים הראשונים, אמר ראש אמ"ן אהרון חליוה למשתתפים שלא יהיה מנוס מכניסה לתוך המנהרות כדי לרדוף אחרי האויב, ולא רק להילחם בו רק בצורה ספורדית בסדרת היתקלויות מעל לפני הקרקע. לא כל המשתתפים בדיון הסכימו איתו. בסופו של דבר צה"ל פיתח שיטות גילוי ולחימה בתוך המנהרות, שהמומחה האמריקאי ספנסר טוען שהן ראשונות מסוגן בעולם.
במאמר שפירסם בכתב העת המקצועי של המכון לחקר המלחמה בווסט פוינט, הוא כותב: "קצב ההתקדמות של צה"ל מעל ומתחת לקרקע, מהיר באופן היסטורי. לא ניתן להשוות את המערכה בעזה לשום מערכה אחרת בהיסטוריה הצבאית המודרנית מבחינת גודל האתגרים שהיא מציבה... האסטרטגיה של חמאס מבוססת על זמן ומנהרות - הם מקווים שישראל תכלה במנהרות את משאב הזמן שעומד לרשותה".
4 צפייה בגלריה
לו צה"ל היה רוצה להשמיד את כולן, העבודה הייתה נמשכת שנים. לכן מתמקדים במנהרות "הגזע" והמנהרות האסטרטגיות. לוחמי צה"ל במנהרה ברצועת עזה
(צילום: זיו קורן)
כדי להבין לעומק (תרתי משמע) את אתגר הלחימה במנהרות, צריך להכיר תחילה את סוגי המנהרות שחמאס חפר. הראשונות היו "מנהרות חודרות", שנחפרו מתחת לגדר הגבול עם ישראל כדי לחדור לשטח ישראל. המנהרות האלו נחשפו ברובן עוד במהלך מבצע צוק איתן ב־2014 והושמדו בתקופות שונות. אחרי הקמת המכשול העל והתת־קרקעי בגבול רצועת עזה, חדל חמאס לחפור מנהרות חודרות ועבר ל"מנהרות התקרבות", שבאמצעותן התכוון להתקרב למכשול הגבול ואז לפרוץ מהמנהרות ולחדור לשטח ישראל. ב־7 באוקטובר חמאס והגא"פ לא השתמשו לבסוף באותן מנהרות התקרבות, ובסופו של דבר החליטו לבצע את הפריצה מעל לפני הקרקע באמצעות תחבולות ונטרול המערך המודיעיני והטכנולוגי של צה"ל על הגבול.
מערכי המנהרות שבהם צה"ל נלחם עכשיו, מתחלקים לשלושה סוגים: הראשון - מנהרות לחימה טקטיות, שנמצאות בעומק של מטרים ספורים מתחת לפני הקרקע, גובהן פחות משני מטרים והן צרות ונועדו ללחימה של פלוגה או מחלקה באזור מסוים מוגבל של הרצועה. המחבלים אמורים להגיח מהפירים ולהתעמת עם הטנקים והנגמ"שים של צה"ל או עם החי"ר המתקדם, כשהם מקבלים התרעה מהתצפיות הנמצאות בבניינים הגבוהים שמסביבם.
הסוג השני הוא מנהרות מערכתיות, שמיועדות לניהול לחימה חטיבתית באזור נרחב יחסית, כמו למשל העיר עזה או ג'באליה או שג'עייה. אלו מנהרות שהגובה והרוחב שלהן הוא מעל לשני מטר ואפשר לנוע בהן במהירות בכוחות גדולים, ואפילו באופנועים ובכלי רכב קטנים. בצה"ל קוראים להן "מנהרות גזע", ומהן יוצאות הסתעפויות רבות למנהרות לחימה טקטיות. התצפיות והמצלמות מחוברות לחמ"לים שנמצאים באולמות מתחת לפני הקרקע, ובהם מסכים שבאמצעותם ניתן לנטר את תנועת כוחות צה"ל ולהכווין לעברם חוליות אר־פי־ג'י ומחבלים נושאי מטענים שיוצמדו אל כלי הרכב של צה"ל.
הסוג השלישי הוא מה שמכונה בצה"ל "מנהרות אסטרטגיות", שמיועדות לשהייה ופו"ש (פיקוד ושליטה) של ההנהגה הצבאית והמדינית של חמאס; כליאת חטופים וקישור ותנועה בין אזורי הלחימה השונים. במנהרות האסטרטגיות האלה נעים יחיא סינוואר וחברי ההנהגה. מחוץ לפירים של המנהרות האלה נמצאו בכמה מקומות כלי רכב קטנים שמיועדים לתנועה בתוך המנהרות, כנראה לשימושו של דף, שמתקשה בהליכה, או חברי הנהגה אחרים שאינם יכולים ללכת מרחקים ארוכים, מעל או מתחת לאדמה.
מערך המנהור בח'אן־יונס הוא הגדול שבכולם. לא רק מפני שזו חטיבת הבית של יחיא סינוואר ומוחמד דף ושם גם נמצאות משפחותיהם, אלא מפני שהקרקע בדרום הרצועה, מבחינה גיאולוגית, נוחה יותר לחפירה ומי התהום נמצאים בעומק גדול יותר מבצפון הרצועה, ולכן המנהרות באזור ח'אן־יונס עמוקות ורחבות יותר. הן מגיעות לעשרות מטרים מתחת לקרקע, מה שמקשה גם על הפצצה שלהן מהאוויר באמצעות פצצות חודרות בונקר.
הפירים שמוליכים למנהרות האסטרטגיות בח'אן־יונס ובאזורים אחרים, מצוידים גם במעליות שמאפשרות כניסה ויציאה נוחות. כך היה גם במנהרות שהיו מתחת לבית החולים שיפא בעיר עזה, ששימש כמתחם פיקוד ושליטה של ההנהגה המרכזית של חמאס, וגם מתחת לבית חולים נאסר שבמערב ח'אן־יונס, במחנה הפליטים, שם עדיין מתנהלת לחימה.
מאיפה המומחיות העצומה? קצת היסטוריה: עוד בתקופת האינתיפאדה הראשונה החלו העזתים - בעיקר אזרחים פרטיים - לחפור מנהרות להברחת סחורות בין רפיח המצרית לרפיח העזתית, מה שמכונה היום "ציר פילדלפי". חמאס, שזה עתה קם כארגון טרור, זיהה מהר את הפוטנציאל וחפר באותה תקופה מנהרות משלו להברחת נשק וחומרי נפץ. עם השנים, בייחוד אחרי ההתנתקות, התפתחו מנהרות ההברחה לכדי תעשייה רווחית. בשיא, היו 1,200 מנהרות מתפקדות מתחת לציר פילדלפי, שבחלקן עברו כלי רכב שהובילו מזון, דלק וסיגריות וגם טילים איראניים מדגם פג'ר 4 ו־5.
מבין עשרות הכלבים שצה"ל הפעיל בח'אן־יונס, נותר רק אחד. השאר נהרגו או נפצעו. אבל יחידת עוקץ לא קרסה והיא מתאוששת מהר. צה"ל קונה בחו"ל בסיטונות כלבים מגזעים מתאימים לפעולה במנהרות
באותן שנים "יזמות המנהרות" הייתה העסק הרווחי ביותר ברצועה. כך זה היה עד שא־סיסי תפס את השלטון במצרים. הוא נתן לצבאו הוראה לפעול ביסודיות נגד מנהרות ציר פילדלפי, לא מאהבת ישראל אלא משנאת חמאס. ההוראה התבצעה ברובה. נשארו עדיין כמה מאות מנהרות הברחה אזרחיות מתחת לפילדלפי, אבל מספר העובדים בהן פחת דרמטית. בעקבות זאת חמאס עבר לייצור עצמי של אמל"ח בהדרכה איראנית בתוך הרצועה. עשרות אלפי העובדים והמהנדסים המנוסים שנפלטו מתעשיית מנהרות ההברחה עברו לחפירת מערכי המנהרות בתוך הרצועה. יש טענה, שעדיין אין לה אימות מודיעיני, שאת הידע ההנדסי לבניית מערך תת־קרקעי רב־מפלסי ורב־שימושי קיבל חמאס מצפון־קוריאה, שבה יש מערך מנהרות ובונקרים שאורכו הכולל מוערך ב־5,000 קילומטרים.
בצה"ל פיתחו טכנולוגיות ושיטות עבודה שמאפשרות להילחם במנהרות שהלוחמים לא יכולים לנוע בהן בדפוסי התנועה הקרביים הרגילים. המנהרה צרה ואי־אפשר לתמרן בה ולתפוס מחסה כשנפתחת עליך אש. חמאס, לפי כל הסימנים, לפחות בח'אן־יונס, לא העריך שצה"ל יבוא להתעמת איתו בתוך המנהרות ולכן מילכד בעיקר את הפירים המוליכים אליהן. נוסף לכך הוא הניח מטענים בתוך המנהרות באזורים שמהם ברח, ובנה "דלתות הדף" עשויות פלדה כדי למזער את הנזק שגורמת פצצה המוטלת מהאוויר למנהרות. פצצה חודרת בונקרים או מטען נפץ שמתפוצץ בתוך מנהרה גורמים להרס רב מפני שהמנהרה אטומה וגל ההדף יכול להתפשט למרחקים ארוכים. דלתות ההדף, שהותקנו בהן חרכי ירי, נועדו למנוע את ההדף הזה. הן גם נועדו לעכב את לוחמי צה"ל אם בכל זאת ייכנסו למנהרות, אבל אנשי היחידות המיוחדות של צה"ל הצליחו לפתח שיטות כדי לאתר את האויב מרחוק ולהתקדם בתוך המנהרות בלי שירגישו בהם.
אי־אפשר ולא רצוי לפרט מהן השיטות האלו, אבל המומחה האמריקאי במאמרו מזכיר שימוש ב"יחידות כלבנים" והוא מתכוון כנראה ליחידות עוקץ, וכן שימוש ברובוטים מכל הסוגים, שאפשר באמצעותם לאתר ולנטר, כולל מיני רחפנים וסוגי רובוטים אחרים שמצוידים במצלמות ואי־אפשר להבחין בהם או לשמוע אותם מתקרבים. ואם הזכרנו כלבים, כדאי לדעת שיש להפעלת הכלבים, מעל ומתחת לאדמה בח'אן־יונס, מחיר כבד. מבין עשרות הכלבים שצה"ל הפעיל בח'אן־יונס, נותר רק אחד. השאר נהרגו או נפצעו. חשוב להבהיר, יחידת עוקץ לא קרסה: לא כל הכלבים והכלבנים שלה אומנו לפעולה בתוך מנהרות, וגם אלו שכן, לא כולם נשלחו לח'אן־יונס. והיחידה מתאוששת מהר. צה"ל קונה כעת בחו"ל בסיטונות כלבים מגזעים מתאימים לפעולה במנהרות ומאלף אותם.
באחד המקרים שהיו בח'אן־יונס, הצליחו לוחמי יחידה מובחרת להפתיע בשנתם מחבלים שאיישו את אחד החמ"לים התת־קרקעיים שבתוך המנהרות האסטרטגיות. לוחמי אותה יחידה העירו את המחבלים משנתם, שבו אותם וניתקו את המסכים שהיו מחוברים למצלמות שהותקנו מעל לפני הקרקע כדי לצפות בתנועת צה"ל. במקרה אחר, הגיעו לוחמי צה"ל לדלת הדף והצליחו לפתוח אותה. מאחוריה היו שלושה מחבלים שנכנעו ואשר כעת מספקים מידע רב־ערך במיוחד על הנהגת חמאס ועל החטופים.
כאמור, הלחימה מתחת לקרקע היא החידוש העיקרי כעת באופן שבו צה"ל נלחם ברצועה, והיא מסייעת באופן ישיר או עקיף למאמץ לשחרור החטופים. ככלל, הטענה שחמאס רוצח חטופים עם התקרבות הכוחות אליו אינה נכונה: מהמידע המודיעיני שנאסף עד כה עולה שהיה רק מקרה אחד שבו כנראה השובים רצחו את סהר ברוך ז"ל, וזה קרה רק אחרי שצה"ל ניסה לשחררו. הוא כנראה נרצח כנקמה על המחבלים שנהרגו בפשיטה. כן, היו מקרים שאנשי חמאס שמחזיקים בחטופים פגעו בהם - אם מתוך פרץ זעם או כנקמה. אבל מבחינת סינוואר, הם הקלף העיקרי כדי להבטיח את שרידותו.
על פי המידע המודיעיני, שאומת באמצעות ממצאים שנאספו בשטח במהלך הלחימה, החטופים הוחזקו בבתים מעל הקרקע או במנהרות הגדולות והעמוקות: ה"מנהרות האסטרטגיות", ובחלק מהמקרים ב"מנהרות הגזע", שבהן היו חדרים ואפילו אולמות ותאי כליאה, שירותים, חשמל ואוורור. אלו מאפשרים שהייה ארוכה, גם אם היא לא תמיד נוחה. במנהרות עמוקות אלה החטופים - שחמאס רואה בהם נכס אסטרטגי - מוגנים יחסית מהפצצות חיל האוויר. במנהרות האלה צה"ל לא נגע ובוודאי שלא פוצץ אותן עד שכל מנהרה כזו נחקרה ונסרקה לכל אורכה כמה פעמים כולל סיור לוחמים.
בצה"ל ובמערכת הביטחון ברור שהלחימה בח'אן־יונס עדיין לא הסתיימה, ושר הביטחון יואב גלנט אמר למקבילו האמריקאי לויד אוסטין שהלחימה בעיר, בעצימות משתנה, תימשך גם אחרי שבצפון הרצועה כבר עברו לשלב ג' של פשיטות לתוך השטח בלי להיות נוכח בו כל הזמן. הצורך הזה להיות בשטח ח'אן־יונס נובע גם מהצורך להשמיד את המנהרות.
האם ניתן להשמיד את "כל המנהרות"? אם מדובר במאות הקילומטרים של המנהרות הרדודות - לו צה"ל היה רוצה לחקור ולהשמיד אותן כליל, העבודה הזהירה הייתה נמשכת כמה שנים ולא היה די בכל חומרי הנפץ שבעולם המערבי. לכן מתמקדים בחקירה לעומק ובהשמדה שיטתית של מנהרות "הגזע" והמנהרות האסטרטגיות אחרי שווידאו פיזית שאין בהן חטופים. זה גם ההסבר לנתון התמוה - 80 אחוז מנהרות שעוד מתפקדות - שהתפרסם השבוע ב"וול סטריט ג'ורנל".
השיטות להשמדת המנהרות מגוונות והן כוללות הזרמת מי ים לתוכן, מה שמכונה בצה"ל "פרויקט אטלנטיס". יש הטוענים שהפרויקט עדיין אינו יעיל דיו וכי חמאס ממילא חופר את המנהרות עד לעומק שיש בהן רטיבות עקב מי תהום שעלו בהן. צה"ל גם נזהר לא להזרים מי ים למקומות שבהם המנהרה עמוקה, כי הזרמת מי ים לתוכה עלולה להמליח ולזהם את מי התהום המתוקים של אקוויפר החוף, שמזינים את בארות המים בעזה. בכל מקרה, בצה"ל ממשיכים בהזרמת מים למנהרות גם באזור ח'אן־יונס, המרוחק מחוף הים. שיטה אחרת בטוחה יותר, אבל עתירת עבודה ואיטית מאוד, היא הנחת מטעני נפץ לאורך תוואי המנהרה, ושיטה נוספת היא הפצצה מהאוויר, שגם היא בעייתית כיוון שהיא כרוכה במקומות מסוימים בפגיעה בבלתי מעורבים.
שר הביטחון גלנט התייחס לעניין השמדת המנהרות ורמז שהיא תימשך עוד זמן רב. "העבודה של חיסול תשתיות הטרור והמנהרות", אמר השבוע, "היא לא אין־סופית. היא מורכבת, יש בה מחירים, ואנחנו הולכים ומתקדמים בעניין זה". ואכן, בצה"ל רואים כבר תוצאות שאותן מייחסים ללחימה במנהרות ח'אן־יונס. בימים האחרונים התברר למתווכים שסינוואר הגמיש את עמדותיו. עובדה זו גורמת לצה"ל להמשיך ביתר שאת את הלחימה מתחת לקרקע באזור ח'אן־יונס, נכון לכתיבת שורות אלה ללא אבידות לכוחותינו מתחת לקרקע. אפשר גם לומר כי הישגי הלחימה הזו מתחת לקרקע מאפשרים לישראל ולקבינט לגלות יותר גמישות ביחס לאורך ההפוגה בעסקה עתידית לשחרור חטופים, ובכלל, בצה"ל מעריכים שהפוגה כזאת, גם אם תהיה ארוכה, תקל עלינו אם וכאשר נחדש את הלחימה באזור רפיח. היא אפילו עשויה ליצור את התנאים להסדר דיפלומטי רחב יותר ולהחזיר את הביטחון בגבולות, גם לתושבי הצפון.
