אדוני ראש הממשלה, דמיין שאחד מהקרובים היקרים לך היה מוחזק בשבי חמאס. אתה מצליח לדמיין? אתה מסוגל? אני לא צריכה לדמיין. אני הייתי שם. חזרתי מהתופת ובשבילי חלום הבלהות הזה הוא לא רק דמיון, אלא מציאות. אני יודעת בדיוק מה קורה לאנשים שמוחזקים בשבי. מה קורה לגופם, מה מתרחש בנפשם. האמת היא שאתה ממש לא באמת רוצה לדמיין בן משפחה יקר ואהוב שלך בשבי חמאס, כי המציאות המחרידה, הקשה והאיומה עולה על כל דמיון.
אדוני ראש הממשלה, אני יודעת שאי אפשר באמת להבין איך זה להיות אזרח ישראלי מוחזק בשבי, אז אנסה לתאר לך לפחות חלק קטן מהסיוט הזה, חלק קטן משהייה ארוכה, מתמשכת, בלתי נסבלת ובלתי נתפסת בשבי חמאס. החטופים שלנו שנמצאים שם פצועים פיזית ונפשית. הם רעבים וצמאים, כי מעט האוכל שהם מקבלים ומים דלוחים לפרקים אינם יכולים להשביע ולהרוות את גופו של אדם. כוחו של הגוף נחלש וכאב הנפש קשה מנשוא.
כבר 117 יום שהם לא עצמו עין. גם אני לא עצמתי עין 55 ימים. כי אי אפשר לעצום עיניים ולישון בתנאים כאלה. במנהרות חשוכות מתחת לאדמה, על מזרן מעופש ומסריח אם יש לך מזל, ואם אין לך מזל – אז על אדמה קרה. אי אפשר לישון כשקנה של קלצ'ניקוב מכוון לעברך כמעט 24 שעות ביממה, כשאין בכלל מושג אם עכשיו יום או לילה. אי אפשר לישון כי הפחד משתק והמחשבות הנוראיות מכל לא עוזבות, אפילו לא לדקה אחת.
אדוני ראש הממשלה - הזמן אזל. כבר כמעט ארבעה חודשים שעשרות מחברי קהילת ניר עוז וחטופים רבים נוספים נמצאים שם בשבי. אתה קולט? אזרחים ישראלים פשוטים שנחטפו באכזריות בשבת השחורה עדיין מוחזקים בשבי חמאס, כבר 117 ימים.
הם אזרחים של המדינה שאתה עומד בראשה, ואין להם אוויר, אין להם מזון, והמצב הבריאותי שלהם ירוד. ראיתי זאת במו עיניי. הם לא מטופלים, הם לא מתקלחים, הם לא מקבלים את התרופות שיכולות להציל את חייהם, הם יכולים למות בכל רגע. אדוני ראש הממשלה, הזמן כבר לא אוזל, הזמן אזל.
אני לא יכולה ולא רוצה לדמיין תמונה מחרידה של 136 ארונות שממתינים במעבר רפיח, אותו מעבר גבול שאני עברתי בו לישראל על הרגליים. לא נוכל לסלוח לעצמנו כשאנחנו יודעים שאפשר להציל אותם ולהשיבם בחיים. אני, אתה, וכל הציבור בישראל רוצים לראות את כל החטופים שבים הביתה על הרגליים. עכשיו.
אני מבקשת ממך, אדוני ראש הממשלה, אל תעצור ואל תירא מלקבל החלטות שדורשות מנהיגות אמיצה. ואל תיתן לאף שיקול אחר להפריע. תגיע לעסקה כמה שיותר מהר. רק החזרת החטופים בחיים תאפשר לנו לצאת מאוחדים כקהילה וכעם מהאסון הנורא שפקד אותנו. ברור לי שהמדינה תיאלץ לשלם מחיר קשה וכבד, כולל אפשרות לשחרור רוצחיו של אבי היקר, שגופתו עדיין מוחזקת בעזה. אבל מה שעומד כאן על הפרק הוא עתידנו כחברה, ולכן אנחנו ביחד נעמוד במחירים הקשים וננצח.
כפי שאמרת בעצמך באופן כה מרגש בעבר: "עם ישראל הוא עם מיוחד. אנחנו ערבים זה לזה. כמו שאמרו חכמינו: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו. תמיד ידעתי שאם אני או חבריי ניפול בשבי, ממשלת ישראל תעשה כל שביכולתה כדי להחזירנו הביתה וזהו הדבר שעכשיו ביצעתי, כראש ממשלת ישראל. אני מאמין שערבות הדדית איננה רק סיסמה. היא אחת מאבני היסוד של קיומנו כאן". אדוני ראש הממשלה - הזמן הוא עכשיו. אסור לך לפספס את ההזדמנות להחזיר אותם בחיים. הזדמנות נוספת אולי לא תגיע.
- נילי מרגלית (40), אחות בבית החולים סורוקה, נחטפה ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז. שוחררה בעסקה אחרי 55 ימים
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.24
