מלחמת חרבות ברזל עוררה את השאלה הקטארית. מצד אחד, במשך שנים העבירה האמירות מיליוני דולרים לרצועת עזה ולחמאס, אבל מצד שני, המימון היה באישור ואף בעידוד של ממשלות ישראל תחת בנימין נתניהו. ידוע לכולנו, והדברים ניכרים ביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, ש"אל-ג'זירה" הוא הערוץ הפופולרי והאנטי-ישראלי ביותר בעולם הערבי, וגם הוא ממומן על ידי קטאר. אבל מצד שני, ישראל לא סוגרת את משרדי התחנה כאן.
אין ספק שקטאר אינה אוהדת ישראל. שני ראיונות ממושכים שהעניק השבוע ראש ממשלתה לאל-ג'זירה ולרשת אמריקנית מספיקים כדי להבין עד כמה הוא בצד החמאסי. קשה היה לו לבקר את הגילויים באשר לשיתוף הפעולה של אונר"א עם חמאס, שבו הוא רואה שחקן לגיטימי, ואף שהוא מצדד בשחרור החטופים - דבריו לא נאמרו בחמלה אנושית.
יתרה מכך: לא רק שקטאר מארחת בשטחה את בכירי חמאס, היא פעלה כך גם באשר לטליבאן, ותיווכה בינו לבין ארה"ב. באותם ראיונות ראש הממשלה הקטארי גם לא שלל קשר לחות'ים, והעלה אפשרות לתווך בינם לבין המערב. על פניו, אפשר לומר שקטאר היא המדינה שהכי מחוברת ל"רעים". מדוע, אם כן, לשתף עימה פעולה?
באופן טבעי הפעילות של קטאר מעוררת בישראל כעס רב, ונתניהו, שמתמחה בלזהות סנטימנט ציבורי ולרכוב עליו, אמר בשיחה עם משפחות החטופים בשבוע שעבר ש"קטאר לא שונה במהות מהאו"ם ובמובן מסוים היא אפילו יותר בעייתית. אין לי אשליות לגביהם". הדברים, שהודלפו בכוונה (אחרת הצנזור לא היה מאשר אותם), עוררו, לפי הפרסומים, כעס בקטאר. כדי לזכות בעוד נקודות בדעת הקהל הישראלית נראה היה שנתניהו מוכן לסכן את עסקת החטופים הפוטנציאלית, שכן קטאר היא המתווכת הראשית לחמאס.
אבל האמת מורכבת יותר, ומעידה עד כמה הסיפור במזרח התיכון מסובך ומצריך הנהגה ישראלית איכותית שיודעת לשקול את האינטרסים לפי ריאל-פוליטיק, ולא להתנהל לפי מה שמעניק נקודות בציבור. שכן הבעיה היא שקטאר אינה עוד מדינה רגילה. היא מאכלסת את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במפרץ, מה שמעניק לה הגנה מצד אחד, ולאמריקאים מאחז אסטרטגי מצד שני. היא נטועה עמוק בעולם הערבי, אבל את כספי הנפט היא מנצלת לעסקים וקשרים עם העולם המערבי.
מה שלא אומרים לנו בגלוי הוא שנראה כי במידה רבה, בהסכמה שבשתיקה, המערב מאפשר לקטאר להיות עורכת הדין של ה"רעים", למקרים שבהם נדרשים יחסים עם ארגונים שאי אפשר לשוחח עימם ישירות.
העובדה שקטאר היא בעצם משרד עורכי דין היא שהופכת את הביקורת של נתניהו עליה למגוחכת. נכון שהם אינם מתווך תמים. כמו כל משרד עורכי דין מוצלח, קטאר מעוניינת להמשיך ולהגדיל את לקוחותיה ובכך להעצים את מעמדה. אבל כדי שקטאר תוכל להוסיף ולשמש כערוץ קשר לארגונים כמו חמאס וטליבאן היא חייבת להיות גם בעיניהם בצד הנכון. זו הסיבה כנראה שהצנזור אישר לפרסם את דברי נתניהו נגדם. האירוניה היא שלקטארים היה מפריע יותר אם היה נאמר שם שהם לטובת ישראל.
כשתסתיים המלחמה, ישראל צריכה לבחון מחדש את יחסיה עם קטאר ואת המעמד שהיא מאפשרת לה מול חמאס, שכן בסופו של דבר כך התעצם כוחו של סינוואר ובזכות כספם נבנו המנהרות. אבל כרגע נתניהו לא יכול לתקן טעות קודמת בטעות חדשה, ולהאשים את השליח כדי לזכות בנקודות בציבור. כרגע קטאר נדרשת לצורך העסקה, והדרך הנכונה להתייחס אליה היא כמות שהיא: עורכת הדין היחידה שעימה ניתן לעבוד כדי להציל את החטופים.
- ד"ר אבי שילון הוא היסטוריון
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.24