על אי-צדק בבית המשפט הבינלאומי לצדק. מתוך מועקה גוברת צפיתי בחזיון העוועים של הקראת החלטתו של בית המשפט - המתכנה "לצדק" - בהאג. ראוי להתבונן אל שלושה פשעי האג: ראשית, עצם הנכונות להידרש לאמנת הג'נוסייד שאין ישראל במלחמה הנוכחית נוגעת לה כהוא זה, ואילו חמאס, שביצע ג'נוסייד כלפי יהודים וישראלים, ואיננו כלל בהליך. עולם הפוך. שנית, הצגת תמונה מעוותת - משפח ולא משפט - שבה המסר המועבר, גם אם הוא עטוף ב"לכאורה" ו"זמני", הוא של הכתמת ישראל בג'נוסייד, בעוד שניתוח משפטי, כגון זה של הנשיא ברק בחוות דעתו, ומה שהציגו אנשינו, מוצא בעליל כי אין לכך שחר; אילו קם מקברו הוגה המונח ג'נוסייד, רפאל למקין, היה שב אליו ואומר, לא לזה כיוונתי.
ושלישית, מתן צווים שאמנם - שמחת עניים - אינם כוללים הפסקת המלחמה בחמאס, אבל הופכים את ישראל לבעלת דין נמשכת בסאגה של ההליך המשפטי המופרך. כל זאת, תוך מס שפתיים עלוב ברישה ובסיפה של ההחלטה להתקפה הברברית של חמאס ב-7 באוקטובר ולחטופים.
על שופטים בהאג. אינני מכיר את השופטים והשופטות דהיום, אך היה יסוד מתבקש לספקנות לגבי לא מעטים מהם, בשל היות הפורום גוף או"מי שנבחר על ידי גופי או"ם אחרים, וציטוטי ההתבטאויות בהחלטתם מפיהם של מוסדות או"מיים, לרבות עוינים במובהק הנושאים לשווא את שם זכויות האדם, כמו בג'נבה.
בשעתו הכרתי מקרוב בתהליכי השלום שלושה שופטים בהאג - שני מצרים וירדני אחד - כולם אולי חכמים ונבונים ויודעי משפט בינלאומי, וממדינות שהשלימו עימנו, אך הסיכוי לקבל ממי מהם פסיקה אובייקטיבית הוגנת לישראל היה ממש אפס. שאלה טובה היא אם על ישראל להיעתר לצו למסירת דוח, מה שיקשור אותה לדוחות המשך שוב ושוב, או שמא לומר, הבנו, תודה רבה. אני מניח שהמומחים אצלנו ידונו בכך באופן ממצה.
הליכתנו להאג אולי באה גם כי ישראל לא רצתה לחמוק מדיון הקשור באמנת הג'נוסייד, שקמה בצל שואת עמנו - אך האם התוצאה ה"הוגנת" של תמונה חד-צדדית מצדיקה המשך? דילמה, ושמא בכל זאת "האיש כמונו יברח", בפרפרזה על ספר נחמיה.
ועוד מבט לעתיד. ייתכן שישראל תיאלץ להילחם בחיזבאללה, מה שעלול לכלול כנגד רצוננו פגיעות באוכלוסייה אזרחית, כי גם חיזבאללה מוצא בתוכה מסתור. בנוסף, מתרגשת עלינו בקשה לחוות דעת מבית המשפט הבינלאומי, ההופך "מומחה" לסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם בנושא המשפטי של השטחים. בטוחני שגם באלה עוסקים אנשינו, וגם כאן יש לנהוג בבית המשפט האו"מי "כבדהו וחשדהו". אבל אין זה פוטר את הפוליטיקאים ומשפיענים אחרים בישראל מהיזכרות בדברי חכמים "סייג לחכמה – שתיקה", ו"חכמים היזהרו בדבריכם".
פרופ' אליקים רובינשטייןצילום: נדב אבסעל ביקור ברהט ועל נכדנו. בסוף השבוע החולף חברתי לרב ד"ר בני לאו, לרבנית כרמית פיינטוך ולרבה תמר-אלעד אפלבום לניחום אבלים ברהט שבנגב, אצל משפחת הלוחם רס"ל (במיל') אחמד אבו לטיף הי"ד. באנו לעודד והתעודדנו מיחס המשפחה לשותפות במדינה ובצה"ל. זכרו ברוך.
ולהבדיל, השתתפנו השבוע בערב מרגש של "שורשים" בכיתת נכדנו נעם גרינברג בבית הספר הממלכתי-דתי "אפרתה" בירושלים. חשבתי לאורך האירוע על העתיד, לאיזו מדינה יגדלו נכדנו, חברותיו וחבריו, האם יצמחו למדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה, שוחרת שלום ושוויון, שוקדת על ערכיה המופלאים היונקים ממסורת עתיקת יומין? בני דורי הם, כמשל חכמינו, כספינה הנכנסת לנמל אחרי סערות הים. נכדותינו ונכדינו הם כספינה היוצאת להפלגותיה. ייתן בורא עולם וישוטו על מי מנוחות.
- פרופ' אליקים רובינשטיין היה שופט עליון והיועץ המשפטי לממשלה
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.24
