קשה להפריז בחשיבות שיש ליחידות המיוחדות במלחמה המתנהלת בעזה, ועוד רבות ידובר על תפקידן. במלחמות עבר הייתה ביקורת על כך שהיחידות המיוחדות אינן מופעלות כמו שצריך. הפעם הן חוד החנית, ומשלמות מחיר יקר: לשייטת יש הרוג אחד; לשלדג – תשעה הרוגים; לסיירת מטכ"ל – תשעה הרוגים; ליהל"ם – 11 הרוגים.
הלחימה מתנהלת בתוואי שטח כמעט בלתי אפשרי בשל הצפיפות, האוכלוסייה האזרחית, החטופים, וכמובן מנהרות בכל פינה. כל אלה יצרו מערכת שכמעט בלתי אפשרי להתמודד איתה. כדי להתמודד עם האתגרים האלה נקט צה"ל צעד תקדימי: עשרות צוותים של היחידות המיוחדות נלחמים יחד עם הכוחות האחרים בשטח. מדובר בלא פחות מדרמה, ובאחת מההחלטות החשובות שקיבל צה"ל בתחילת המלחמה: יחידות שפועלות תמיד בשקט, תמיד בצללים, תמיד במשימות מיוחדות, כאלה ששומעים עליהן רק כמה שנים אחרי, משולבות ממש בתוך החטיבות ונלחמות עם הכוחות הסדירים.
ההשתלטות על מרכז ההנהגה של חמאס בעזה בדצמבר
(צילום: דובר צה"ל )
הכותרת
מי באמת רוצה לחזור לגור ברצועת עזה?
21:33
נסביר איך זה עובד: בכל צק"ח (צוות קרב חטיבתי) יש פלגה מיוחדת שמופעלת על ידי המג"דים והמ"פים בשטח יחד עם כוחות החי"ר. שייטת 13, לדוגמה, ביצעה פשיטה על מתחם צבאי של חמאס בהובלה של חטיבת המילואים 179 ופרצה למעגן גדול בצפון הרצועה כחלק אורגני מחטיבה 188.
לוחמי יחידת שלדג לחמו יחד עם חטיבה 401, השתלטו על מוצב פלסטין, והכוח המשולב חיסל שם כ-600 מחבלים מהקרקע ומהאוויר. לאחר מכן הם פשטו על רשת המנהרות המסועפת, מעין "הבור" של חמאס, מתחת לקרקע. גם יהל"ם נלחמת במבוך התת-קרקעי ומובילה איתורים והשמדות של תוואי קרקע ארוכים לאורך הרצועה. סיירת מטכ"ל לוקחת חלק בפעילויות מיוחדות וקריטיות.
את השוני בצורת ההפעלה אפשר לראות למרבה הצער גם במספר האבידות. צוותי יחידה 669 מאיישים את חוליות החילוץ המיידיות בשטח, שנמצאות בכל צק"ח. כמה מלוחמיה נהרגו באסון הנורא של גדוד 13 בקסבה בשג'אעיה. האסון גם של 669. שלדג, עד המלחמה הזאת, מעולם לא איבדה לוחמים בקרב. בחרבות ברזל נפלו כבר תשעה מלוחמיה. היחידות האלה, שנלחמות מאז 7 באוקטובר עם כוחות החי"ר, איבדו במערכה הזאת יותר לוחמים ממה שאיבדו בכל המלחמות הקודמות. ההקרבה של הלוחמים האלה עצומה, וכך גם התוצאות שהם מביאים. אי אפשר לדבר עם מח"ט ברצועה בלי שהוא יזכיר את תרומתם האדירה.
כמה הערות: האבידות הן מחיר כבד לצבא גם בהיבט של ההכשרות. לוקח יותר זמן וכסף להכשיר לוחמי יחידות מיוחדות, ולא קל למלא את המכסות שלהן. זה כמובן משני לעומת החיים שנקטפו, אבל זה משמעותי לצה"ל.
הפעלת הצק"ח היא גם מפץ תרבותי וחברתי שלם: יש פה עולמות כמעט מקבילים שנפגשים לראשונה ומפתחים אתוס חדש. ה"מיוחדים" לומדים על המקצועיות והיכולות של כוחות היבשה "הרגילים", ואלה לומדים שהמיוחדים לא מסתכלים עליהם מלמעלה.
אתמול (רביעי) נוכחנו בכך שוב עם נפילתו של רב-סרן (מיל') יצהר הופמן. הוא גדל ביחידת שלדג כמפקד צוות בסדיר והקים את צוות הפשיטה המיוחד כאיש מילואים. הוא פיקד על הצוות במשך שבע שנים, שבמהלכן השתתף בין היתר במבצע צוק איתן. לאחר פיקוד על הצוות הוא מונה למפקד פלגת הפשיטה, שאותה קידם, הגדיל ושכלל לכוח מבצעי מיומן ביותר.
ב-7 באוקטובר הקפיץ את הפלגה שלו וירד להילחם בבארי. קרב קשה ומורכב. במהלך מלחמת חרבות ברזל הוא הוביל מבצעים גדולים נגד יעדים אסטרטגיים של חמאס, בהם בית החולים שיפא, מוצבי מודיעין וסדנאות לייצור אמל"ח אסטרטגי. בכולם הוביל את לוחמיו בעוז, ביטחון וחתירה לניצחון.
באחד ממבצעי הפשיטה על מוצב של חמאס, רגעים לפני פינוי הכוח מהשטח, שמע הופמן בקשר כי גדוד 52 מצוי בלחימה עיקשת מול מחבלים וכמה לוחמים מהגדוד מנותקי קשר מהכוח. יצהר חתר למגע עם המחבלים, בקרב פנים אל פנים, בסיטואציה מורכבת. הפצועים וההרוגים חולצו, חמישה מחבלים חוסלו. יצהר נפגע מכדור ברגל במהלך הקרב אך סירב להתפנות עד השלמת המשימה. לאחר כמה ימים, בטרם התאושש לגמרי, הוא שב להילחם ויצא עם הפלגה למבצעי פשיטה תת-קרקעיים בעלי ערך עצום – עד שנהרג בהיתקלות עם מחבלים.
יצהר נסך ביטחון באנשיו ואמונה בצדקת הדרך. הוא ידע להזיז הרים ולהאמין בבלתי אפשרי, ותמיד בחר בדרך הנכונה, גם אם הייתה קשה או לא נוחה, וכך דרש מכולם סביבו. לוחמיו אהבו אותו והלכו אחריו בתנאים הקשים ביותר, ללא סייג. מפקד יחיד במינו.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.24
