השבוע חצתה המלחמה בעזה את נקודת הזמן שהפכה אותה לארוכה יותר ממלחמת לבנון הראשונה, וככל שהימים נערמים, כך מתווספים אתגרים ודילמות שלא היו בעבר. למשל, במלחמה שנמשכת כמעט ארבעה חודשים נוצר מצב שבו מפקדים שנפצעו בחזית בפתיחת המלחמה החלימו וכעת מבקשים לחזור על מנת להשלים את המשימה.
אחד מהם הוא סא"ל מ'. כמפקד יחידת אגוז הוא נפצע בשעות הראשונות של הקרב על קיבוץ כיסופים. כדור פילח את הריאה שלו, אך בזכות תושיית הרופאים והרופאות ועבודת הקודש של הצוות הפרא-רפואי במחלקת השיקום, מ' לא רק יצא מסכנת חיים ממשית - אלא החלים ונמצא כשיר לחזור לתפקידו. וכמו שאפשר לנחש בנוגע לדמויות כמוהו: אין שום כוח בעולם שימנע ממנו לעשות את זה.
4 צפייה בגלריה
רס"ן אופק אהרון ורס"ן איתמר אלחרר. התקרית שהביאה למותם חשפה ליקויים קשים
(צילום: דני לחמי)
אלא שבינתיים, בהיעדרו של מ', פיקד על היחידה קודמו בתפקיד, סא"ל אפרים תהילה, ולפי כל גורמי המקצוע, הוא עשה זאת בהצלחה. אין חולק על יכולותיו של תהילה ואומץ ליבו, שבזכותם הוענקו לו שני צל"שים - שניהם בעקבות מבצעים בעזה (עופרת יצוקה וצוק איתן) - מה שכמובן הופך אותו לבעל ניסיון חשוב במערכה הנוכחית.
אלא שתהילה סיים את חלקו בצה"ל בעקבות שני אירועים חמורים: הראשון הוא מותם של מפקדי הפלגה, רס"ן איתמר אלחרר ורס"ן אופק אהרון ז"ל באימון בנבי מוסא, לאחר שחברם ליחידה ירה בהם בטעות, בתקרית שחשפה ליקויים מקצועיים ומשמעתיים קשים, כפי שקבעה ועדה בראשות אלוף במיל' נועם תיבון. האחרון נדהם כשהרמטכ"ל דאז, רא"ל אביב כוכבי, החליט להשאירו בתפקיד פיקודי לצד עיכוב בקידומו.
אולם אז תהילה הצליח להסתבך באירוע נוסף, כשלא אמר אמת בתקרית שבה הופעלה לבנת חבלה במהלך אימון היחידה ברמת הגולן. אז, כוכבי לא היה יכול להבליג והחליט שהוא לא ימלא תפקידים נוספים בצה"ל, ועד לפרישתו הוא יסופח למשרד הביטחון.
4 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי. לא יכל להבליג והחליט שסא"ל תהילה לא ימלא תפקידים נוספים בצה"ל
(צילום: רפי קוץ)
תהילה אכן עבר לשם – ואז הגיע 7 באוקטובר. באותו יום התברר שהוא לא הפך להיות מאלה ששואלים אם צריכים אותם: הוא קפץ מהבית שלו והתקדם על דעת עצמו לכיוון הקרבות הקשים והחשובים בכיסופים. אגוז לחמו שם בקיבוץ ובמוצב במקביל, במטרה לשחרר אותם מלוחמי חמאס שכבשו אותם מוקדם בבוקר. במהלך הלחימה נשמע הדיווח בקשר: "מ' נפצע". לאחר מכן נאמר: "מ' מפונה לאחור", כלומר היחידה נותרה ללא מפקדה.
אז, נשמע קול שהלוחמים הכירו היטב: "כאן תהילה, אני לוקח פיקוד". לפי מספר עדויות, זה היה הרגע שבו הלוחמים קיבלו זריקת ביטחון להמשיך בקרבות. כצפוי, נדרשו גם תחבולה ויצירתיות שהן הפורטה של תהילה: לפי אחד הסיפורים הוא פשוט השתלט על אמבולנס ודהר איתו לתוך הקיבוץ כדי לחבור ללוחמים. ובאותו לילה הוא גם זקף את קומתם בנאום על חשיבות המלחמה ועטף אותם נוכח האבדות והפציעות הרבות של אחיהם לנשק. נוכח פציעתו של מ', תהילה המשיך בפיקוד על אגוז בחוד החנית של התמרון בעזה.
אבל עכשיו סא"ל מ', מפקד עתיר זכויות בפני עצמו, עומד לחזור. והשאלה שמעסיקה בכירים בצה"ל היא מה עושים עם תהילה: סוס דוהר אך ברדקיסט, שמזכיר מאוד את תא"ל במיל' צ'יקו תמיר, שנאלץ לפרוש מצה"ל בעקבות פרשה שבה נתן לבנו בן ה-14 לנהוג על טרקטורון ללא אישור וניסה להסתיר זאת לאחר שהבן עשה תאונה.
4 צפייה בגלריה
פעילות יחידת אגוז בלב עזה. אחד מהורי הלוחמים על תהילה: "הם מעריצים אותו על התפקוד במלחמה"
(צילום: דובר צה"ל)
פקודות, משמעת ואמירת אמת הן היבטים שאין לאיש בצבא, מהטירון ועד הרמטכ"ל, שום רשות לזלזל בהם. מנגד, נסיבות המלחמה, ולא פחות חשוב מכך, האפשרות למלחמה על מלא בחיזבאללה מול לוחמים הרבה יותר מיומנים מחמאס, מעמידה את הפיקוד העליון, ובראשו רא"ל הרצי הלוי, בדילמה.
גורמים בכירים בצה"ל אומרים כי במבחן הלחימה, תהילה הוכיח את עצמו מהיום הראשון כשהוביל את היחידה במקומות הכי מסוכנים. גורמים שדיברו עם מפקד אוגדה 98, תא"ל דן גולדפוס, שמעו ממנו שהדילמה היא לא דילמה: תהילה ראוי להיות מפקד. קצין בכיר אמר כי "אסור לנו לאבד מפקד כמו תהילה. ההתנהלות שלו במלחמה מצדיקה מחשבה חדשה מצד הרמטכ"ל. איבדנו מספיק סוסים דוהרים בעבר כי לא ידענו לסלוח להם. הרמטכ"ל צריך לקרוא לו, להבהיר שמה שעשה בעבר לא עומד בסטנדרטים והוא לא מעלים עין, אבל לאור הצטיינותו בקרב הוא מחזיר אותו למסלול הפיקוד. הצבא יודע לסלוח כשצריך, כי הצבא יהיה יותר טוב עם תהילה מאשר בלעדיו".
דברים דומים נשמעים מקצינים אחרים וגם מהורי הלוחמים. אחד מהם אמר: "הם מעריצים אותו על התפקוד במלחמה, והרמטכ"ל חייב להתחשב בזה. אין מבחן חשוב יותר מהצלחה בקרב. לא נכון לאבד אותו גם אם טעה בעבר".
יש מי שחושבים שיש להפריד בין מילוי מקום בנסיבות קשות מאוד לעומת מחילה מלאה על אחריות למעשים שעלו בחיי אדם. זה לא מפחית מהתרומה האדירה של תהילה מאז 7 באוקטובר, אך גם לא עילה להשיבו כאילו לא היו הדברים מעולם. זו דעה לגיטימית עם טיעונים כבדי משקל.
דווקא בשל כך, חשוב להזכיר כי אנחנו לא בימים כתיקונם: לצה"ל מצפים אתגרים אדירים בכל החזיתות, והוא זקוק לטובים ביותר כדי לנצח. זה נכון לתהילה וגם לסוסים דוהרים אחרים, לרבות כאלה שגם החתום מעלה חשב שאין להם מקום בצה"ל. יש לשפוט כל מקרה לגופו, אבל בסוף בצבא אמורים לשאול שאלה אחת: האם עומדים לרשותנו הכלים המיומנים, המוכשרים והחזקים ביותר? כשכל תוצאה מלבד ניצחון פירושה אסון אסטרטגי, אין לצבא את הפריבילגיה לנהוג אחרת.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.24
