ההצעה של יאיר לפיד לבנימין נתניהו, שהוא ייתן לראש הממשלה רשת ביטחון לחצי שנה כדי לאפשר עסקת חטופים עם חמאס, כשבתקופה הזו לא יהיה פיזור כנסת או אי-אמון – היא עוד שלב בהצעה של לפיד מ-7 באוקטובר. אז הוא הציע לזרוק את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מהממשלה ולהקים ממשלה איתו. נתניהו סירב. עכשיו מנסה לפיד למנוע מנתניהו להתחמק מעסקת חטופים, וההצעה לתת רשת ביטחון לממשלה או להיכנס אליה היא בעצם אותה הצעה. בשתיהן צריך נתניהו להיפטר משני הקיצוניים בממשלתו.
בליכוד מפקפקים בכוונותיו של לפיד. הם רואים בכך תרגיל פוליטי, שבו לפיד יגרום לבן גביר וסמוטריץ' לפרוש מהממשלה ומיד אחר כך יפרוש בעצמו, יפיל את הממשלה ויוביל לבחירות. "ביבי לא יוותר על בן גביר וסמוטריץ' אף פעם", אמר לי בכיר בליכוד. "אשתו לא תיתן לו. הוא יהיה מוכן לשלם מחירים להגדיל את הקואליציה, אבל שום מחיר על ויתור של שניהם, שבהם הוא רואה חלק מהישרדותו".
שאלתי אתמול את לפיד אם יסכים להישאר בממשלת נתניהו לאורך זמן, גם לאחר עסקה לשחרור החטופים. אני מוכן להקשיב לכל הצעה אם זה אומר שהחטופים יוחזרו, אמר לפיד.
הישרדות לפני הכל
לפיד מכיר היטב את פירמידת הצרכים של נתניהו, אותה תיאוריה שלפיה כל עוד הצרכים שבבסיס הפירמידה אינם באים על סיפוקם – שום צורך אחר לא יתעורר. הצרכים של נתניהו ברורים ללפיד: קודם כל יציאה מהמשפט, מעל זה שרידותו הפוליטית ורק בסוף, אם יתמלא הצורך הקודם - טובת המדינה.
הצורך הבסיסי של נתניהו הוא שרידותו, והוא ממשיך לתמרן בין הימין – שדורש ממנו להעדיף את מיטוט חמאס כמטרה ראשונה ואם לא - יפרוש מהממשלה (בן גביר), לבין הלך הרוח בקבינט המלחמה, בעיקר של גדי איזנקוט, שלוחץ קודם כל להחזיר את כל החטופים.
נראה שנתניהו הצליח שוב למצוא קו הפרדה לחברה הישראלית. תאמר לי אם אתה בעד עסקת חטופים, או בעד ניצחון על חמאס – ואומר לך מי אתה. אם אתה קודם בעד עסקת חטופים – אתה שמאלן, תבוסתן, אתה בעד להפסיק את המלחמה, אתה נגד החיילים. אם אתה דורש קודם את ניקוי עזה מחמאס – אתה ימין, אתה חזק ואמיץ ובעד החיילים שנותנים את חייהם למען המטרה הזאת.
מסתבר שהמנטרה החדשה של נתניהו היא "ניצחון מוחלט". אפשר היה לראות את זה במסיבת העיתונאים, כשמאחורי נתניהו נראה יועצו יונתן אוריך עם כובע קסקט שעליו כתוב: "ניצחון מוחלט".
מה זה ניצחון מוחלט, אף אחד לא יודע להגיד. האם החזרת כל החטופים ומיטוט חמאס, כך שלא ישלוט יותר בעזה, זה הניצחון המוחלט? כי הרי יש מי שאומר ניצחון מוחלט עכשיו, ויש מי שאומר שזה ייקח עשר שנים, מה שבעצם אומר, בשני המקרים, שלא נצליח להשיג את היעד.
ניסיתי השבוע לבדוק מהי עסקת החטופים שעומדת על הפרק. לא הצלחתי. פורסם אתמול (חמישי) שיש אישור ראשוני מישראל וחמאס. מצד שני, מדובר רק בהבנה שצריך לדון בזה. חמאס לא ויתר עדיין על הדרישה להפסקת המלחמה, על נסיגה משמעותית, על המפתח לשחרור מחבלים ומי הם שישוחררו. והאם ישראל יכולה להרשות לעצמה לשחרר את מחבלי הנוח'בה שהשתתפו בטבח של 7 באוקטובר? האם ניתן לשחרר את מרואן ברגותי, שחמאס נלחם על שחרורו כדי להציג את ההישג כאצבע בעין של הרשות הפלסטינית?
נתניהו הבטיח השבוע למשפחות החטופים שאם תהיה עסקה על הפרק, הוא לא יהסס לפרק את הקואליציה שלו. היו משפחות שהשתכנעו מדבריו. אפשר להבין. בשעות קשות אתה מוכן להישען על כל אחד, גם על מפיסטו. הייתי רוצה לחבק את אחיותינו ואחינו, משפחות החטופים. לומר להם בעדינות את האמת: שנתניהו לא יפרק את הקואליציה שלו גם אם בנו שלו היה שם. לא אם זה יאיים על הישרדותו.
אוי, היצר
האם ייתכן שמשהו בליכוד מתעורר, שיש מי שחושבים שצריך לקבוע תאריך לבחירות, או שיש ארבעה צדיקים בסדום שחושבים להפיל את נתניהו?
התשובה היא לא. אין שום התקדמות. אין שום צדיקים. אפילו יולי אדלשטיין, הראשון בליכוד שאמר שנתניהו צריך לקחת אחריות, מודה שזו עבודה סיזיפית. אתה מגלגל את האבן עד לפסגה, ואז היא מתגלגלת שוב למטה. הוא, כמו אחרים בליכוד, מספרים שכל אחד ממציא תרוץ למה לא לעשות את זה: עוד מעט ביבי ילך בעצמו, מפגינים יחזרו לרחובות ויוציאו אותו משם, הוא יחתום על עסקה ויפרוש. העיקר לא לעשות כלום. מתי הם ידעו שהמלחמה הסתיימה? כשבני וגדי יחליטו שזו כבר לא מלחמה - זה יהיה סימן לכולנו.
בינתיים נתניהו ממשיך להרגיע את מה שחברי סיעתו קוראים "תסיסה", ונראה יותר כאידוי על אש נמוכה. אלא שהחום היחידי שניתן היה לאתר השבוע זה החום מהבריכה בבית נתניהו. מתברר שממש עכשיו, בזמן המלחמה, התבקש החשב של משרד ראש הממשלה לאשר מימון של 4,700 שקלים לטובת שיפוץ הבריכה בווילה בקיסריה. תגידו מילא, כזה סכום נמוך, למה לעשות עניין? אבל זה בדיוק מה שמחריד: אפילו סכום כזה נתניהו לא מסוגל להוציא מכיסו, למרות שהוא יודע שזה ידלוף, למרות הנזק שידע שזה יעשה לו, למרות הבושה של התעסקות בשיפוץ בריכה בזמן שכ-200 אלף אזרחים נותרו בלי בתים. אוי, היצר, היצר.