מסלול הריצה הקבוע של שלושת הספורטאים משדרות, נעמי שטרית-אזולאי ז"ל, קובי פריינטה ז"ל ורם חיון, היה מוכר להם היטב, והם לא העלו בדעתם שהסכנה אורבת להם במרחבים הפתוחים של צפון הנגב.
כך היה גם ב-7 באוקטובר, כשהשלושה יצאו לעוד ריצת בוקר באזור. פלישת המחבלים תפסה אותם על שביל שיקמה בקטע שבין מושב נתיב העשרה לקיבוץ יד מרדכי, בואכה שמורת כרמיה. הם נצמדו לבטונדה וחיכו שמטח הרקטות יפסק, ובינתיים צילמו את עצמם ושלחו לחברים ולמשפחה. הם שמרו על אופטימיות עד שהמחבלים התחילו להגיע מכיוון מחסום ארז.
3 צפייה בגלריה
"אחרי שהיא צלצלה ואמרה שהצבא איתם אז יחסית נרגעתי". רם ונעמי מתחבאים מתחת לצינור, מכוסים בעלים
עוד קודם לכן הוקפצו לאזור לוחמי צנחנים מגדוד 890 שהיו בבית והגיעו במהרה לעוטף עזה. הכוח הראשון מהצנחנים שפגש את הספורטאים כלל את סמ"ר אילי גמזו ז"ל, דניאל סיגל ואיתי אוחיון, ומיד אחריו הגיע כוח נוסף שכלל את הלוחמים סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל, גיא יהודה, רן הופ ומעיין נחמני. הם התפרשו בשטח ונערכו לקרב עם המחבלים, כשעל נחמני הוטלה המשימה להיצמד לאזרחים ולהגן עליהם.
בחילופי האש עם המחבלים נהרגו שניים מהחיילים, ונחמני, שהמשיך לשמור על האזרחים, חיסל שני מחבלים בירי מטווח אפס. נעמי נפגעה מירי המחבלים ומתה, ופריינטה נורה למוות כשניסה להימלט. חיון נפצע קשה ושרד. נחמני נפצע גם הוא, אך המשיך לתפקד.
"נעמי ביקשה את הטלפון שלי וצלצלה הביתה ואמרה שהכול בסדר והיא ממתינה לחילוץ", סיפר נחמני, שפגש בסוף השבוע האחרון בפעם הראשונה את בנה של נעמי, סרן אופק שטרית, לוחם במערך הזיק, ואת אחיה של נעמי, סא"ל במילואים דני אזולאי, קצין לוגיסטיקה באוגדה 98.
אזולאי, שהוקפץ באותה שבת, חשב שנעמי בסדר ואין מה לדאוג. "אחרי שהיא צלצלה ואמרה שהם מחכים לחילוץ ושהצבא איתם אז יחסית נרגעתי. רק בערב הבנתי שזה לא המצב. לקחתי על עצמי תחמושת ויצאתי לחפש אותה, אבל האזור היה סגור. אחרי חיפושים רבים והרבה טלפונים הבנו שהיא נרצחה", אמר לנחמני. "יש לך על מה להיות גאה. שום דבר לא ברור מאליו. אני מסיר את הכובע בפניכם".
3 צפייה בגלריה
מעיין נחמני עם משפחתה של נעמי שטרית-אזולאי ז"ל. "יש לך על מה להיות גאה"
(צילום: הרצל יוסף )
נחמני סיפר על רגעי הקרב: "כשהייתי איתם פתאום הרגשתי מכה יבשה אבל אז גיליתי שירו בי. ראיתי שנעמי חטפה רסיס בצוואר והיא דיממה. המחבלים שהיו עם המון נשק עליהם גם זרקו רימונים. נשארתי איתם לבד אחרי שהבנתי שמרציאנו וגמזו נפלו. נשארתי עם חצי מחסנית והצלחתי לפגוע במחבלים שהתקרבו. אחרי שכולם חוסלו פינו אותי".
לבני המשפחה היה חשוב לפגוש את צוות הצנחנים שהגיע למקום ופעל בגבורה. "מי שחשב שהלוחמים האלה הם דור הטיקטוק והרשתות החברתיות טעה בגדול", הוסיף אחיה של נעמי. "זה דור הניצחון. אלו לוחמים שהוקפצו מהבית אל תוך התופת כדי להציל אזרחים כשתמונת הקרב לא ברורה. הם פעלו בגבורה. נחמני וכל צוות הלוחמים שנלחמו בהגנה עליהם הם כמו משפחה עבורנו. אני מחבק אותם כל הזמן".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.02.24
