לא ירחק היום. מהדורת החדשות תפתח במילים: "היום הלך לעולמו שורד השואה האחרון". היסטוריונים יאמרו בקול עמוק: "מעתה, לימוד השואה יעבור מבני אדם לספרי לימוד; מבתים של אנשים למוזיאונים ואתרים". עוד כמה שנים, 30-20, לא יותר, וגם רוב אלה שהכירו את סבא וסבתא, שורדי השואה, ילכו לעולמם. וכשהשואה תהפוך לעוד אות בספרי ההיסטוריה, תתחולל סכנה גדולה. הקטסטרופה הגדולה ביותר בתולדות האנושות תהפוך מנשמות לאותיות, הפנים החרושות והזרועות נושאות המספר יהפכו לסיפור, עוד סיפור אחד על זוועה.
את השואה צריכים ללמוד, והרבה. לא כדי לפתח תאוות נקם, לא רק כדי להנציח את אבותינו ואמותינו. את השואה צריכים ללמוד מפני שמשימתה של מדינת ישראל הייתה ועודנה להקים את "ממלכת ההיפך". אל מול האכזריות והשנאה בממלכת אושוויץ; מחיקת האנושיות, פגיעה אנושה בצלם אלוהים שבאדם, קמה וגם ניצבה מדינת ישראל שהיא גם התשובה המוסרית לשואה. המדינה תהווה מקלט בטוח לכלל היהודים, אבל היא תספר לעולם כולו סיפור חדש על רגישות, חמלה, אהבת אדם, היחס לאחר.
(צילום: עוז מועלם, שמוליק דודפור)
35 פעמים נסעתי עם בני נוער לפולין. 35 פעמים הדגשתי ש''לעולם לא עוד'' מתייחס בראש ובראשונה לאנטישמיות, למשרפות של אושוויץ, לאבני טרבלינקה, לבורות של זביליטובסקה גורה. יחד, למדנו על שורשי האנטישמיות. 35 פעמים עשיתי כל שביכולתי להבהיר שלא די רק בגיבושו של כוח צבאי, הזיכרון יסייע בהפיכתה של ישראל מברית גורל לברית ייעוד. בחלומותיי הגרועים לא העליתי בדעתי שבסתיו 2023 אעלה על דל שפתי, שוב, את המילים: "לעולם לא עוד".
על הקשר שבין שואת אירופה לאסון עוטף עזה עוד ייכתבו מחקרים רבים. על דבר אחד אפשר להסכים: בפולין ואוקראינה, ברומניה, בצרפת, היו היהודים בודדים, ללא צבא, ללא כוח מגן, ללא אמצעי שמירה. ביום שמחת תורה, כשלו מערכות ההגנה של מדינה ריבונית, עצמאית וחזקה.
האם לשחיקה בלימוד השואה, בהבנת לקחיה, בהבהרת מקומה ומשמעותה בקרב שכננו הקרובים והרחוקים, יש תרומה מסוימת לתרדמת שאחזה בכולנו? האם ההפתעה מתגובת ראשי הרווארד, התדהמה מארגוני הנשים השותקים אל מול מעשי אונס מחרידים, הפליאה שלנו לנוכח תביעה מחוצפת בבית הדין הבינלאומי בהאג, איננה נובעת גם מכך ששכחנו, או שלא הפנמנו את לקחי השואה?
לא בכדי, בכהונתי כשר חינוך, גיבשנו עם יד ושם תוכנית לימודים כוללת ומקיפה. אינני חסיד גדול של שיטת המבחנים בישראל - כל מי שתומך בריבוי מבחנים, ישאל עצמו ביושר עד כמה שולטים ילדי ישראל הנבחנים בתנ"ך ובהיסטוריה במורשת שלנו. התשובה עגומה למדי. אני מאמין בלמידה משמעותית שכוללת עבודות חקר, העמקה, דיבייט ועוד שלל דרכים שמעידות יותר על הפנמה והעמקה. יהיה מה שיהיה, בהיקף ובעומק לימודי השואה אסור לפגוע. כל עוד לא יפותחו כלי מדידה והערכה אחרים, הבחינה היא הערובה הכמעט יחידה ללימוד החומר. לתדהמתי, עיוורון נפל עלינו: בשנת אסון 2023, בחרנו להשמיט את פרק השואה מחובת ההיבחנות של תלמידי ישראל.
שי פירוןצילום: גבריאל בהרליהיוסף אנזל ז"ל, איש חיספין שברמת הגולן, היה איש העדות שליווה אותי בכל מסעותיי לפולין. הוא הפליא בהסברת מורשת מזרח אירופה לצד הפלא שבהקמת המדינה. ליוסף היה חשוב שאספיד אותו ביום קבורתו. פעם אחר פעם ביקש ממני לספר את סיפורו שלו ושל בני דורו. רצה האל, ויוסף הלך לעולמו ביום השבעתי בכנסת ישראל.
אבל, כנראה שיוסף חשב על הכל. הוא הותיר סכום כסף, מראש, שנועד להטיסני אל בית הקברות שברמת הגולן, ממנו טסתי למליאת הכנסת. על הבמה, בעודי נשבע אמונים למדינת ישראל, נשבעתי גם בפני יוסף וכל שורדי השואה, לא לאפשר לשנים שיחלפו להפוך את השואה לפרק משני בספרי ההיסטוריה. שכחת השואה היא סכנה קיומית למדינת ישראל. חייבים בחינה, בטח השנה.
- שי פירון הוא נשיא תנועת "פנימה" ושר החינוך לשעבר
פורסם לראשונה: 00:00, 04.02.24
