ביום הבחירות האחרון התלוויתי לנסיעה קצרה עם איתמר בן גביר בתוך אשדוד, בין הקלפי שבבית ספר שז"ר ברובע ה' לבין זו שבבית ספר אשכול ברובע ט'. בין נשיאה השלישי של ישראל לבין ראש הממשלה השלישי שלה. במושב האחורי של האוטו, ברגעים שבהם עשה בן גביר דרכו לא רק בין קלפיות ומנהיגים, אלא גם היה בעיצומו של מסע אישי מהשוליים של החברה הישראלית אל לב קבלת ההחלטות שלה - שאלתי אותו אם הוא יכול לעשות את הצעד הזה ובעצם להפוך לממלכתי יותר. להתמתן.
כבר אז די היה ברור שלהיט הבחירות של 2022 יהפוך לגורם משפיע על חיי כולנו. כבר אז ידע שיקבל את התיק לביטחון פנים. השאלה הייתה אם יהיה מסוגל להיות אחר. האם הקיצוני שהצטלם עם סמל הקדילק של רבין ז"ל ותלה את התמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין בסלון, מסוגל להראות פנים אחרות. האם הוא מסוגל לשמור על הסדר, הביטחון והשלום של כולנו. ימין, שמאל, ערבים, כולם. בן גביר טען בתגובה שהוא כבר אחר. הוא התמתן.
זה היה אז. והיום? לא באמת היינו צריכים את המתקפה הבלתי נתפסת האחרונה שלו ב"וול סטריט ג'ורנל" נגד ג'ו ביידן - הנשיא שהתייצב לצד מדינת ישראל ברגעים הנוראיים ביותר שלה, באמירה בלתי מסויגת, בחימוש, בכסף — כדי להבין שבן גביר לא ממש התמתן. לא בתקופה שלפני 7 באוקטובר, לא אחרי ולא אתמול.
וזה עצוב. לא רק כי הבטיח מפה ועד שביל החלב לפני הבחירות; ולא רק כי בחרו בו מעל חצי מיליון, מכל קצות המדינה, אנשים שבאמת ראו בו פתרון לתחושת חוסר הביטחון; זה עצוב, ברמה העקרונית, כי כשאתה מטפס במעלה פירמידה, כל פירמידה, קורה, או אמור לקרות שהראייה שלך תרחיק לכת אל כל קצות העם ואל כל קצות האתגרים - ותהפוך יותר ממלכתי, יותר אחראי ויותר ריאלי. כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" וכי "עם כובד המשימה בא כובד האחריות" ועוד קלישאות מופלאות שאיכשהו לא תפסו במקרה הנ"ל. לא ברגע הרגיש שבו פתח על הגב שלנו בארה"ב.
וזה לא רק עניין האחריות. אני לא סגור שבן גביר מבין לגמרי את המקום שלו במערכת הפוליטית. בימים האלה, ובכלל. מצד אחד, כשר וכמחזיק מפתחות שרידות ה-64 של נתניהו, הוא אולי הדמות החזקה בממשלה. אפילו כשנתניהו סוף-סוף מגנה אותו - אתמול על החבלה ביחסים עם הממשל האמריקני - הוא לא נוקב בשמו. ומצד שני, הוא מתנהג כמו אופוזיציה. בעיקר מטרפד, בעיקר יוצר משברים. פתרונות? זה, פחות.
ליאור בן עמייובל חןבכל מקרה, ואם לחזור לנסיעה ההיא בין הקלפיות, בין שז"ר לאשכול, בין שולי החברה למוקד ההשפעה, בן גביר אמר אז עוד משהו שקשה לשכוח. שאלתי אותו על הכותרות שתכף יימרחו בעיתוני העולם בעניינו, בעניין המנהיג הקיצוני שעלה לגדולה. "לפני שבגין עלה לשלטון אמרו שהוא רוצח", השיב, "שמיר, כשעלה לשלטון, אמרו טרוריסט. ביבי, אמרו שהמזרח התיכון יסער. בסוף השמש זרחה למחרת. בעזרת השם היא תזרח גם מחר".
ב-7 באוקטובר המזרח התיכון סער ומי יודע מתי יפסיק לסעור. ב-7 באוקטובר השמש הפסיקה לזרוח לרבים מאיתנו, ורבים מדי לא יודעים מה מחר.
- ליאור בן עמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות" ו-ynet
פורסם לראשונה: 00:00, 05.02.24
