מה שקורה בימים האחרונים סביב המשא ומתן לשחרור חטופים וחטופות חצה את גבולות ההיגיון הסביר. דיווחים ספק אמינים על תגובת חמאס למתווה להסכם גוררים שעות על גבי שעות של דיונים באולפנים וגורמים למדינה להמתין שוב ושוב לעמדת הארגון: פעם זה 24 שעות, פעם זה 48 שעות, פעם זה בשבע בערב ואז ברבע לאף פעם – וכל זה כשממילא לא ברור אם הצמרת הישראלית מסוגלת להעביר את ההסכם, שכן רבים בממשלה סולדים ממנו.
התוצאה היא שממקום מחבואו באחת המנהרות, יחיא סינוואר שוב לקח את ההובלה וממשיך למרוט את עצביה של החברה הישראלית, אף שמצבו הרבה יותר קשה ממה שהוא משדר החוצה: בחאן יונס, מעוז חמאס עד לאחרונה, הוא עומד לאבד את החטיבה המרכזית שלו בתוך שבוע לכל היותר. במערכת הביטחון אומרים שאין שום סיבה לזוז משם עד להסכם, או עד שמביאים את ראשו של מנהיג חמאס ברצועה.
ככל שצה"ל מתקדם, גם תמונת המודיעין הולכת ומשתפרת, בזכות חקירת שבויים והלחימה במנהרות. זה לא אומר שנגיע לסינוואר מחר בבוקר, שכן הוא מספיק חכם כדי לנוע עם חגורת חטופים סביבו, אבל בניגוד לאופטימיות ואפילו הזחיחות שהוא משדר החוצה - היו לו כבר ימים יפים יותר.
בצה"ל ובשב"כ דורשים מהציבור, כרגיל בארבעת החודשים האחרונים, סבלנות ו"חשיבה במונחים של חומת מגן". כלומר, להבין שאחרי הלחץ הראשוני מגיע השלב של העמקת ההישג, עד לשבירה. הבעיה היא שבחומת מגן לא היו מאות חטופים, אלפי עקורים מביתם, משבר פנימי חמור וגם ממשלה שבה חברים גורמים קיצוניים, שדואגים היטב לבזבז את מה שנשאר מהקרדיט הבינלאומי. לכן, אם להידרש לאסוציאציה מתחום אחר לגמרי, צריך כרגע מכה שתפזר את כדורי הפּוּל ותאפשר לישראל להפתיע. למשל: לקצץ בסיוע ההומניטרי כדי לדחוק את תושבי הרצועה, ומנגד לגרום לקהילה הבינלאומית לדחוף את העסקה.
פעולה אופרטיבית נעוצה בבעיית רפיח, שם נוצרה אימפריית ההברחות של חמאס, ששולט בשטח באמצעות ארבעה גדודים. צה"ל יכול להכריע אותם: האתגר אמנם מורכב בשל דחיסת האוכלוסייה לשם, שכבר הגיעה ל-1.4 מיליון איש ואישה, אבל פעולת הנעה מסודרת יכולה ליצור תנאים לתמרון באזור. זאת תהיה דה-פקטו הכרעת הזרוע הצבאית של חמאס גם ללא חיסול הצמרת.
גם כך, בכירים במערכת אמרו אמש כי הם הרבה יותר אופטימיים לגבי התוצאה הסופית הרצויה – מיטוט הזרוע הצבאית של חמאס – ממה שהיו בראשית המלחמה. אותם בכירים עדיין לא חושבים במונחים של חיסול המשגר האחרון, אבל בכל הנוגע לתשתיות החשובות בתת-קרקע וכן דרג הפיקודי – בהחלט. בחאן יונס, למשל, צוות הקרב החטיבתי של הצנחנים מעמיק בימים האחרונים את הפעולה בשכונת אל-עמל במערב העיר, מעוז טרור.
הלוחמים פשטו על כספות ועל משרד החלפנות של הארגון, ואיתרו יותר משלושה מיליון שקלים שמימנו טרור. אותרו גם מסמכים מודיעיניים, אמצעי לחימה רבים, פירים תת-קרקעיים, עמדות תצפית ומפעלים לייצור אמצעי לחימה. המחבלים שעמדו לירות עליהם ולהטמין מטענים חוסלו באמצעות ירי צלפים ובסיוע מרגמות וכן הכוונת כלי טיס של חיל האוויר.
במקביל, לוחמי גבעתי השמידו את בסיס "אלקאדסיה", שבו אותר המשרד המשמש את אחיו של סינוואר והיה מוקד בהכנות ל-7 באוקטובר. במקום היו לשכות נוספות של בכירים, אבל הממצא המעניין באמת הוא מכונות ייצור גרמניות חדשניות לייצור אמל"ח, שפורקו והורכבו מחדש לאחר שהוברחו מסיני.
בזירה הצפונית ניכר כי האיום הגדול הוא עדיין מיסקלקולציה הדדית, שתגרור את שני הצדדים למלחמה על מלא שכביכול גם ישראל וגם חיזבאללה לא רוצים בה. בהקשר הזה, הצהרות דובר צה"ל בשבת, שהגיעו לאחר דיווחים בלבנון על העלאת הכוננות בחיזבאללה, עלולות להוביל לטעות בהבנה של אחד הצדדים ולהקדים בפעולה שלא תכנן, כי חשב שהצד השני יצא אליה.
במאמץ המדיני לא השתנה הרבה. השליח עמוס הוכשטיין שמע אתמול משר הביטחון את הטקסט שגם הוא וגם כולנו שומעים שוב ושוב: ישראל מחויבת לשינוי המצב בצפון בדרך מדינית ואם לא אז בדרך צבאית - אחרת התושבים והתושבות לא יחזרו לביתה. "עדיין לא הפעלנו את כל יכולותינו המיוחדות, חרטומי המטוסים מופנים צפונה", אמר השר יואב גלנט לאחר מכן, בביקור בבסיס חיל האוויר בתל-נוף. אבל בינתיים אין שינוי במדיניות וגם כאן, הכדורים עדיין מסודרים בשולחן.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.02.24
