לפי הפרשנות הפוליטית המקובלת, השרים הקיצוניים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מחזיקים את ראש הממשלה המתון בנימין נתניהו באברי גוף רגישים, מאיימים על שלמות הקואליציה שלו ומכריחים אותו לנהוג בניגוד להשקפותיו והעדפותיו. לא תמיד, חלילה, כן לעיתים תכופות.
האומנם? האומנם נתניהו נחטף על ידי האגף הסמוטריצ'י בממשלתו ומחוזק כשבוי על ידו? הנה פרשנות אחרת: נתניהו השתנה בעשור השני של המאה ה-21. הסיבות לשינוי לא ברורות – אולי הגיל, אולי השפעה גוברת של משפחתו הקרובה ואולי חקירותיו במשטרה והעמדתו לדין - וגם לא ממש חשובות. הכיוון חשוב. ביבי הקצין ואימץ לעצמו את עיקרי השקפת העולם של הציונות הדתית ועוצמה יהודית עוד בטרם הצטרפו לממשלה.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו בין בצלאל סמוטריץ' לאיתמר בן גביר
(צילום: אלכס קולומויסקי, REUTERS/Brendan McDermid)
למי ששכח נזכיר כי אלמלא התערבות ממשל טראמפ היה נתניהו מחיל ב-2020 את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וסביבתה כמהלך סיפוח חד-צדדי. לא מפני שמישהו בממשלתו לחץ או חלילה איים בפירוקה. הוא עמד לבצע את תוכנית הסיפוח מרצונו הפוליטי החופשי, חדור אמונה בזכותנו לכך. רק ההזדמנות שעלתה בדמות "הסכמי אברהם" עם מספר מדינות ערביות שדרשו מישראל לוותר על הסיפוח בתמורה להכרה מלאה ושלום חם נראתה בעיני נתניהו כמתרצת ומצדיקה את דחיית החזון הסיפוחי והשהיית מימושו.
תפיסותיו התחדדו והלכו מאז, עוד לפני המלחמה בחמאס. ולהוכחה הינה משפט המפתח מקווי היסוד של הממשלה המכהנת כפי שפורסמו בתחילת 2023: "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל". תפיסת הבלעדיות היהודית המוחלטת בכל שטחי ארץ ישראל מהירדן ועד הים עוגנה אפוא בקווי היסוד של הממשלה בניסוח שכמותו לא נמצא בקווי יסוד של הממשלות הליכוד הקודמות, מממשלות מנחם בגין עד בנימין נתניהו לפני 2023.
בכמה הסכמים קואליציוניים נכתב ש"לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל, מולדתו הלאומית וההיסטורית של העם היהודי". זכות - אבל לא בלעדית; בארץ ישראל - אבל לא בכל שטחי ארץ ישראל, כמו בקווי יסוד של ממשלת נתניהו העכשווית.
אפשר כמובן לנסות ולתרץ את הסכמת ביבי לניסוח כה קיצוני בשאיפתו לייצר קואליציה ולעמוד בראשה בתקופה שבה צפוי להיגזר דינו בבתי המשפט. אפשר – אבל רק אם מתעלמים מהאהדה הרבה שמפגין נתניהו לאורך השנה האחרונה להשקפות המשיחיסטיות והסיפוחיסטיות. יעידו על כך סירובו להתייחס לסוגיית המדינה הפלסטינית, אותה לא שלל בעבר והסירוב העיקש לא פחות לשלב את הרשות הפלסטינית בסדר אזרחי חדש ברצועת עזה.
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאאנשים ששוחחו עם ראש הממשלה הופתעו לשמוע עד כמה הרחיק לכת: הפלסטינים בגדה המערבית צריכים, לדעתו, להסתפק בממשל עצמי שגבולותיו וסמכויותיו תהיינה מוגבלות מאוד. מוגבלות ומקוצצות בהרבה בהשוואה למה שהיה מוכן לתת מנחם בגין בהסכמי קמפ דויד והנשיא טראמפ בחזון השלום שלו. באשר לעתיד רצועת עזה, ביבי שולל מראש כל סממן של ריבונות פלסטינית בה. היא תהיה שטח הפקר בפיקוח צבאי ישראלי וניהול אזרחי בינלאומי.
יש בנמצא עוד עדויות למפנה שחל בעולמו הפנימי של נתניהו, מאופורטוניזם וריאליזם לפנטזיה לאומנית-משיחית. כתוצאה מכך הצטמק מאוד המרחק הרעיוני-מדיני בינו לבין קיצוני ממשלתו. הוא צועד בבטחה לצידם. אין בכך כדי לומר שביבי לא מתעב את הצעקנות של בן גביר ולא סולד מהתחמנות של סמוטריץ'. הוא מתעב וסולד, גם כשהוא מסכים עם המסרים העיקריים שלהם, ביניהם מסרים סמויים על "בגידה" ו"קונספירציה". ועדיין, ברגעי הכרעה בולטים יהיה לנתניהו החדש נוח לשחק את איש המרכז שהוא כבר לא.
- סבר פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.24
