במהלך שנת 2014 נתקלו בצה"ל בתעלומה: לפתע, כאילו משום מקום, החלו דיווחים על יותר ויותר היתקלויות - שכללו לעיתים גם ירי באוויר - בין אנשי חמאס לבין אנשי יחידת הביטחון של אונר"א.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
יחידת הביטחון של אונר"א היא יחידה קטנה, שעוסקת בעיקר באבטחת בתי הספר ושאר המתקנים של "סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב" - השם המלא של אונר"א - ברצועת עזה, בגדה המערבית ובשאר המדינות ברחבי המזרח התיכון שבהן היא פועלת. בלשון המעטה, לא מדובר באיזשהו כוח קומנדו מיומן. בסך הכל מאבטחים בעלי הכשרה בסיסית, שעיקר פעילותם הוא שמירה על הסדר ומניעת גניבות, וגם זה בקושי. הם בוודאי לא מהווים איום כלשהו על חמאס. אבל, כך מסביר השבוע קצין בכיר שבמשך שנים ארוכות אוסף מידע על אודות אונר"א, חמאס זיהה הזדמנות לחדור לעוד מחלקה של אונר"א, כפי שהוא עושה בשיטתיות כבר שנים. ולכן החלו העימותים.
כתבות נוספות למנויי +Ynet:
הקצין שעימו שוחחנו הוא לא מחובבי אונר"א, אבל גם לא ממש משוגע על היחס הדו־משמעי של ישראל כלפי הארגון, ולכן הוא מדבר פה לראשונה, למרות שיש עוד דבר שהוא לא אוהב: עיתונאים. אבל לדבריו, הסיפור על יחידת הביטחון של אונר"א הוא רק דוגמה אחת מני רבות, לאופן שבו הצליח חמאס בסבלנות ובתחכום לחדור לתוך אונר"א, ולהפחיד ולהרתיע את אנשיו - עד שהשתלט בפועל על חלקים מהסוכנות. זאת למרות "שראשי הסוכנות הזרים הבינו ומבינים היטב מהו חמאס, ובמשך שנים ארוכות גם ניסו בעקשנות גדולה ולפעמים תוך כדי סיכון חייהם לשמור על עצמאותם".
כך או כך, באורח פלאי ממש, במחצית השנייה של 2015, הדיווחים על תקריות בין חמאס ליחידת הביטחון של אונר"א כמעט ונעלמו בבת אחת. בצה"ל היו מופתעים: כשחמאס מבשל עימות פנימי, הוא לא נוהג לזנוח אותו, בוודאי לא בשטח בשליטתו. אז מה לעזאזל קורה כאן?
במפגש הבא בין אנשי צה"ל לראשי אונר"א, השאלה הזו עלתה. קציני צה"ל, שאלו, בעדינות, אם באונר"א פשוט החליטו להפסיק לדווח למטה שלהם על התקריות החמורות האלו. "Did you cook the books?" ("האם בישלתם את הספרים?" ביטוי המתייחס לניסיון להטות נתונים כדי להציג תמונה טובה יותר).
"ממש לא", אמרו אנשי אונר"א בחיוך ממתיק סוד. "הנתונים שהצגנו הם נתוני אמת. חמאס באמת הפסיקו להטריד אותנו".
אז איך עשיתם את זה, שאלו בצה"ל, חמאס הצטרף פתאום לכוחות של מאמא תרזה?
"הצענו לבת של מחמוד א־זהאר, שמשמשת כמורה אצלנו באחד מבתי הספר, קידום שהיא לא יכולה הייתה לסרב לו: מינינו אותה לתפקיד בכיר ביחידת האבטחה של אונר"א בעזה. ומאז אין יותר הטרדות ואין יותר בעיות".
לכאורה, זה נראה עניין שולי, הגרסה החמאסית לתופעת ה"נפו בייביז", "הילדים של", שמקבלים ג'ובים. זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבכירי חמאס זכו ליחס מועדף מאונר"א. שנים קודם, למשל, שמעו בצה"ל על מישהו שמקבל יחס וי־איי־פי בבתי הספר של אונר"א שבו למדו ילדיו. "הוא נהג לקבל יום הורים פרטי משלו", מספר הקצין. "המורה היה מחכה לו אחרי שכל שאר ההורים היו מתפזרים, בדרך כלל בשעת ערב מאוחרת, ואז היו מגיעים האב עם שיירת המכוניות שלו והמלווים החמושים, פורקים בכניסה לבית הספר והמורים היו מקבלים אותם בשער, ונכנסים עם האב לכיתה. שם הוא היה שומע כמה נפלאים הילדים שלו ואיזה תלמידים מצוינים הם". לאב המאושר, אגב, קוראים איסמעיל הנייה. הוא ומשפחתו פליטים רשומים באונר”א.
אבל מינוי הבת של א־זהאר לתפקיד בכיר במערך האבטחה של אונר"א בעזה חרג כבר מהתחום של צ'ופרים לבכירים. "יש שהיו קוראים לזה פרוטקשן", אומר הקצין. "היה ברור שאונר"א התחילה להתקפל תחת הלחץ של חמאס - וזה הדאיג אותנו, ומהר מאוד ניכר בשורת תחומים".
6 צפייה בגלריה
''יש שהיו קוראים לזה פרוטקשן''. רקטות שהתגלו תחת ארגזי אונר''א ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
מהר מאוד, זה גם הגיע לממדים שרק מתחילים להיחשף עתה: עובדי אונר"א היו שותפים פעילים לטבח 7 באוקטובר, מתקני אונר"א שימשו כמחסני אמל"ח ומתחתם עברו מנהרות טרור, כעשרה אחוז מהעובדים מזוהים לפי המודיעין הישראלי עם פעילות כזו או אחרת של חמאס, וזו רק רשימה חלקית. רבות מהמדינות שמממנות את הסוכנות הודיעו כי הן מפסיקות את הזרמת הכספים. לכאורה, לישראל יש צ'אנס לנסות ולשבור אחת ולתמיד את אונר"א, כפי שלא מעט פוליטיקאים וצייצני טוויטר מייחלים, ובמידה לא מבוטלת של צדק. ספוילר: זה כנראה לא הולך לקרות בקרוב. הסיבה: ישראל נקלעה למה שמכונה בצמרת מערכת הביטחון "מלכוד אונר"א".
והפלונטר הזה כבר לא ייפתר בטוויטר.
בשבועיים האחרונים מתפרסמות כאמור עוד ועוד ידיעות שקושרות בין ארגון הסיוע לפליטים אונר"א, לבין פעילות הטרור של חמאס בכלל, ובשבת השחורה בפרט. בארגון הגיבו, לפחות רשמית, בסוג של תדהמה, וטענו כי העובדים שלגביהם יש מידע כי השתתפו בטבח 7 באוקטובר - אלו שנותרו בחיים עדיין - פוטרו. אבל האנשים האחרונים שצריכים להיות מופתעים מהניסיונות של חמאס להשתלט על אונר"א - הם אנשי אונר"א בעצמם.
כדי להבין איך ישראל נכנסה לאותו "מלכוד אונר"א", צריך להבין קודם כל שחמאס רואה בסוכנות הזו מתחרה ישירה שלו. "אונר"א הוא הארגון החשוב ביותר בעולם הפלסטיני", מסביר הקצין הבכיר, "והוא גם אחד מהמעסיקים הגדולים ביותר. יש לו יותר עובדים מאשר הרשות הפלסטינית וחמאס בגדה, ואפילו ברצועת עזה". גורם מערבי הקשור באו"ם מסביר כי "עבודה באונר"א היא ביצת זהב מטורפת המבטיחה משכורת טובה, תמיד, והגנה של האו"ם. כמעט אף אחד ברצועת עזה לא יעבור ממשכורת של אונר"א למשכורת של הרשות או חמאס".
אבל אלו לא רק המשכורות, זו גם ההשפעה שיש לאונר"א על חיי האוכלוסייה. תלמידים פלסטינים רבים - בעזה, בגדה, בכל המזרח התיכון - לומדים במוסדות של אונר"א עד לחטיבה, רבים אחרים עד סוף י"ב. אונר"א מתפעלת מועדונים, מקלטים הומניטריים, מערכות חינוך, רווחה, מינהלה, תקשורת וביטחון ומחַלֶּקת ברצועת עזה לבדה מזון ל־1.3 מיליון איש מדי יום. "זו בהחלט חתיכת עוצמה", אומר הקצין, "וחמאס, החליט שהוא חייב לפעול נגדה".
6 צפייה בגלריה
''כולם רוצים שקט - ופירוק אונר''א זה הרבה מאוד רעש''. חלוקת קמח ברפיח, ינואר 2024
(צילום: רויטרס)
אלא שחמאס לא יכול לפעול כנגד אונר"א כפי שהוא פועל נגד שאר מתחריו - לגרש, לכלוא, לענות, לחסל. ראשית, אונר"א גדולה מדי, ופרוסה במדינות ערב נוספות, כמו סוריה, לבנון וירדן. שנית, הצמרת של אונר"א היא בכלל פקידים ומנהלים ממדינות זרות, ולך תזרוק עכשיו מהגג שווייצרי או בלגי כפות. ושלישית, חמאס פשוט לא יכול להחליף את אונר"א. אין לו מספיק מורים, מזון או רופאים. חוץ מזה, כשחמאס לחץ יותר מדי, "באונר"א הגיבו באגרסיביות בלתי רגילה", מספר הקצין הבכיר. "לעיתים אפילו לא היססו והודיעו כי אם יקרה מה שחמאס רוצה, הם ישביתו את כל מנגנון אונר"א ברצועה. חמאס הבין שהוא צריך לכרסם את אונר"א בביסים קטנים".
אז הם התחילו עם ה"ביסים הקטנים". כך, למשל, התחיל החיכוכים עם יחידת הביטחון של אונר"א, עד שהבת של א־זהאר קיבלה את הג’וב. במקרה אחר, חמאס כופף את אחד מהפרויקטים החשובים של אונר"א - קייטנות הקיץ. לחמאס נוח מאוד שלילדי הרצועה יש פעילות קיץ ממומנת מחו"ל. מה שהם פחות אהבו, זה שזו פעילות מעורבת, ילדים וילדות. הם ניסו בכל דרך לשכנע את אונר"א לשנות, "אבל זה לא הצליח להם בשום צורה", משחזר הקצין הבכיר. "ראשי אונר"א באים ברובם מתפיסה ליברלית מערבית, ומבחינתם, הפרדה מגדרית זה לא בא בחשבון. אז בחמאס החליטו על גישה מעשית יותר, ובפעם הבאה שהייתה קייטנה הם שרפו בלילה חלק מהמתקנים". באונר"א הבינו היטב את המסר, ובקיץ שאחרי כבר עשו קייטנות בהפרדה מגדרית מלאה.
ואז, חמאס יצא למלחמה אישית כנגד אחד מבכירי אונר"א בעזה. מייקל קול היה אז היועץ המשפטי של אונר"א ברצועה. עו"ד קול שירת בעבר בכוחות המיוחדים של הצבא הבריטי, ולפי אנשים שמכירים אותו, גם נראה ככה. לכן, הגיב בקשיחות אנגלית טיפוסית, מתובלת בהומור בריטי שחור, כשהחלו להגיע איומים על חייו מכיוון חמאס. הסיבה העיקרית הייתה שקול התעקש לבדוק תלונות של ישראל על מעורבות של אנשי אונר"א בפעילות צבאית של חמאס.
המידע על מעורבות עובדי אונר"א בטרור ממש לא היה חדש כבר אז. במרץ 2003 העביר המודיעין הישראלי תלונה לאונר"א, המתבססת על דוח של אמ"ן, שמתפרסם כאן לראשונה. הדוח התבסס על חקירת פעילי טרור פלסטינים, שהודו בחקירתם כי "מתקנים, ציוד וכלי רכב של אונר"א נוצלו לשם סיוע לביצוע פיגועים". הסיבה העיקרית לכך, ציין הדוח, הייתה ההקלות בבידוק הביטחוני שמעניקים הכוחות הישראליים לעובדי אונר"א. גם לגבי עובדי אונר"א בעזה ישראל העבירה מספר תלונות ספציפיות על עובדי ארגון שפעילים בחמאס, אבל כל אלו עברו בשקט. עד שמייקל קול נכנס לתפקידו.
כשמייקל קול, בכיר באונר"א עזה, התחיל לחקור את תלונות ישראל על מעורבות עובדי הארגון בטרור, הונח על דלתו זר לוויות, עם שמו ותאריך מותו, בשבוע שאחרי. כשזה לא עזר, קיבל מתנה לחג למשרד: רימון רסס. "בפעם הבאה", נכתב שם, "לא תהיה נצרה"
עו"ד קול התעקש כאמור לבדוק לעומק את התלונות של ישראל, ובחלק מהמקרים הוא אכן גילה כי עובד אונר"א הוא איש חמאס ולעיתים אף פעיל בזרוע הצבאית שלה. במפקדה של אונר"א בירושלים ובמטה האו"ם בניו־יורק הבינו את הפוטנציאל הנפיץ של חקירותיו. "לכן המקרים הללו הסתיימו בפרישה מרצון של אותו אדם מעבודה בארגון", אומר הגורם הבכיר לשעבר באונר"א. "זה אמנם לא נתן למייקל את מה שהוא ביקש, פיטורים ודוח חקירה שיועבר למדינות התורמות, אבל עדיין הפעילים פוטרו, וזה עשה להם נזק".
זה הרגע שבו מישהו - בישראל טוענים שמדובר בחמאס - החליט לאיים על חייו של מייקל קול. בתחילה היו אלה הודעות מיילים שנשלחו מכתובות כמו michaelcolldead@gmail.com או בנוסח דומה, ותוכן שדרש ממנו להסתלק. לילה אחד, במתחם המגורים של עובדי אונר"א הזרים הבכירים, הנשמר בידי המשטרה של חמאס, גילה קול על מפתן דלתו זר פרחים ענק של לוויות, שעליו התנוסס שמו ותאריך מותו הצפוי שבוע לאחר מכן. והיו עוד מכתבים ושיחות טלפון אנונימיים, בנוסח "זו ההזדמנות האחרונה שאנחנו נותנים לך".
קול והבוס שלו באותה תקופה, ראש אונר"א עזה בוב טרנר, החליטו שלא לוותר, אבל גם חמאס הגביר את איומיו. ביום שישי בצהריים, באוקטובר 2014, שליח הביא מתנה לחגים למשרדו של קול בעזה. כשפתח את החבילה הוא מצא בתוכה רימון רסס חי, עם נצרה. "יש לך 24 שעות להסתלק מכאן", היה כתוב בפתק המצורף, "ואם לא, בפעם הבאה לא תהיה נצרה".
הפעם טרנר החליט לא לקחת סיכון. בישראל פתחו במיוחד בליל שישי את מעבר ארז שהיה סגור בגלל החגים, כדי להבריחו מתוך הרצועה. הגורם הבכיר לשעבר מאונר"א אומר שמהרגע שקול סולק, החקירות שנערכו בעקבות מידע כי פלוני או אלמוני הוא חבר בחמאס, התמעטו מאוד.
"מה שחשוב בסיפורים הללו", אומר הקצין הבכיר, "הוא גם האופן שבו חמאס תפס לאט־לאט עמדת שליטה והפחדה נגד אונר"א לאורך השנים, אבל גם העובדה שכל זה היה ידוע ומוכר היטב לצה"ל ולקהילת המודיעין, למתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים, הגוף הצה"לי שפועל מול אונר"א ביומיום - ר"ב, י"ר) ולדרג המדיני. ולמרות כל הדברים הללו, ודיבורי הרהב על פירוק אונר"א - שום דבר אמיתי לא קרה".
לכן גם הקצין קצת הופתע מההכרזות של שר החוץ ישראל כץ, ושל כמה אנשי צבא ופרשנים, שלפיהן ישראל הולכת עד הסוף, עד שאונר"א תתמוטט. "אלו, בכל הכבוד, איומי סרק ותיפוף על תופי מלחמה שלא תבוא ועל השמדה שלא תגיע", אומר הקצין. "זה כי אנחנו, מדינת ישראל, נמצאים עמוק־עמוק בתוך מה שאני מכנה 'מלכוד אונר"א'".
שזה?
"מצד אחד, ברור לנו שזה ארגון שמסייע מאוד לשלטון חמאס, וכאמור, שחמאס הולך וחודר לתוכו. אבל מצד שני, אם נמוטט אותו, מי יחליף את אונר"א? צה"ל? משרד הרווחה של ישראל? עמותות ישראליות?"
זו הסיבה, כך לטענת הקצין, שהסיפור על 12 עובדי אונר"א שלקחו חלק פעיל בטבח 7 באוקטובר בעצם יצא לגמרי במקרה, ולא כמהלך מכוון של ישראל. "תחשבו לרגע מדוע המידע הזה לא פורסם בכוונת מכוון וברעש גדול על ידי ישראל בזמן הארוך שהוא היה בידי השב"כ, אמ"ן ואגף אסטרטגיה", מסביר הקצין. "חשבתם מדוע הם ישבו על המידע הזה במשך שלושה חודשים ולא עשו איתו דבר? מה, הם לא הבינו את הדרמטיות שבו? פתאום הפכנו ביישנים? ברור שלא".
אז למה?
"כמו שאמרתי, הם לא רצו להוציא את זה החוצה, כי חששו שזה יחריב את אונר"א. ואז מי יוכל לבצע את המטלות של הסוכנות?"
"אין ספק כי אונר"א הוא חלק מהבעיה ולא מהפתרון", קובע גם אלוף (מיל') כמיל אבו־רוקון, ששימש בשורה ארוכה של תפקידי לוחמה בצה"ל והיה גם המושל הצבאי של עזה ומתאם פעולות הממשלה. "הם מנציחים את הפליטוּת ואת זכות השיבה. מצד שני, בכל פעם שדיברתי על אונר"א, הסברתי לכל מי שצעק עליי שצריך לפרק אותם, שהסוכנות מאכילה קרוב למיליון ושלוש מאות אלף עזתים, שלפי נתונים האו"ם נמצאים על קו חרפת רעב, ומעניקה חינוך והשכלה - אם כי צריך לשים מירכאות מסביב להגדרות האלה של חינוך והשכלה לפעמים - לפחות ל־300 אלף ילדים ובני נוער ברצועת עזה".
המלכוד הזה שבו ישראל מצויה מול אונר"א רק מחריף בעת מלחמה, כמו עכשיו. "אנשים לא מבינים זאת, אבל דרך אונר"א, ישראל הרוויחה הרבה מאוד ימי לחימה בכל סבב", אומר הקצין הבכיר.
הסיבה שאונר"א דווקא יותר חשובה לישראל בזמן מלחמה, היא מה שאלוף (מיל') עמוס גלעד - שיש לו אין־ספור שעות אונר"א ברקורד - קורא לו "מעגל המציאות". "מה זה מעגל המציאות? נורא פשוט", מסביר גלעד. "במעגל המציאות אתה בוחר בין הגרוע - לגרוע יותר. והגרוע פה זה שיש סבבי לחימה בין ישראל לרצועת עזה, ואתה חייב לתת דגש לנושא האזרחי. להעביר אוכלוסיות למחסות, לתת להם מים ואוכל, אחרת אין לך חופש פעולה מבצעי. עכשיו, לכאורה, היו שני גורמים שיכולתי לפנות אליהם: הראשון זה חמאס, שלא היה עונה לי אף פעם; והשני זה אונר"א, שזה ארגון מתועב, ואנשיו תמיד היו מזעזעים. אבל בסוף־בסוף, יכולתי להיעזר בהם לשיתופי פעולה פרקטיים.
"הם החזיקו מערכת חינוך שלא הייתה גרועה כמו של חמאס. השיטה של חמאס הייתה להרעיל אותך מגיל שנה. אונר"א היו פחות גרועים. הם היו מנוולים, ונגדנו, ומוציאים דוחות שקריים, אבל איתם היה לפחות אפשר לעבוד ולדבר. פשוט לא היה מישהו אחר בשטח. עכשיו, היה ברור שחמאס לאורך שנות שלטונו מנסה להשתמש בהם ומנסה לגייס את ההנהגה שלהם, המנהלים הזרים, לצידו. אבל גם אם תיקח את כל העדויות, אף פעם לא מדובר בהנהגת הארגון. הם מעולם לא היו קשורים בכל דרך לחמאס".
אונר"א היא סוכנות או"ם ייחודית מאוד במבנה שלה. יש בצמרת הארגון גרעין קטן יחסית של עובדי או"ם ממדינות זרות, וכל שאר 30 אלף עובדיה בקירוב הם פלסטינים (כ־13 אלף מהם בעזה, השאר בגדה ובמדינות נוספות). "זו הסיבה שאונר"א יכולה להרשות לעצמה לשכור כל כך הרבה אנשים, ולהיות כל כך חשובה ומשפיעה", אומר מתיאס שמלה, מנהל אונר"א עזה משנת 2017 עד שגורש בן־לילה אחרי שאמר בראיון שתי מילים יותר מדי מבחינת חמאס.
עוד לפני שנכנס שמלה לתפקידו התנהלו שני קרבות גדולים בין חמאס לאונר"א. אחד מהם היה קריטי מבחינת חמאס: תוכנית הלימוד בבתי הספר של אונר"א, "שלפי החוקים של הארגון זהה לחלוטין לזו של הרשות הפלסטינית", מסביר שמלה. ואכן, ספרי הלימוד, תוכנית הלימודים, הבגרות וכו', כולם זהים לאלו של הרשות הפלסטינית, זולת תוספת אחת שאונר"א, לדרישת המדינות התורמות, הכניסה: תוכנית מיוחדת מגיל רך בנושא זכויות האדם. והתוכנית הזו פשוט הטריפה את חמאס.
ראשי חמאס בעזה דרשו כל העת מאונר"א לבטל את התוכנית. ראשי אונר"א סירבו, והסבירו שבלעדיה, המדינות התורמות יעצרו את הזרמת הכספים. בחמאס אמרו: אוקיי, אבל שתהיה תוכנית זכויות אדם שתואמת את ערכי הליבה של תושבי עזה. באונר"א אמרו תביאו תוכנית, ונראה.
"תוכנית זכויות האדם של חמאס" הגיעה גם לידי גורם ישראלי. "אכן דובר שם בעניינים של זכויות", הוא אומר בחיוך ציני, "בעיקר הזכות של כל אזרח עזתי לטבוח כל אזרח ישראלי, בכל גיל או מין. וזאת, כך נאמר שם, משום שהדבר מותר על פי החוק הבינלאומי, כי כל אדם בישראל או שהיה חייל או שהוא חייל או, במקרה של ילדים, יהיה חייל".
מה קרה בסוף? אונר"א וחמאס סיכמו שאומנם התוכנית "לזכויות אדם" של ארגון הטרור לא תיכנס, אבל התוכנית של המדינות התורמות כן תצא.
"יום אחד", משחזר מתיאס שמלה, ראש אונר"א בעזה לשעבר, "מתקשרים אליי מבית ספר של הארגון ומספרים לי שילדים גילו חור באדמה, והמורים בדקו וגילו לתדהמתם שזו תקרה של מנהרה. פניתי לחמאס בתלונה. בתחילה הם הכחישו בתקיפות, אחרי זה אמרו שלא יקרה שוב". אבל זה קרה שוב. פעמיים
שמלה אומר כי זמן מה אחרי שנכנס לתפקיד, העבירה ישראל מידע על עובד של אונר"א, מהנדס בשם מוחמד אל־ג'מאסי, שלפיו הוא חבר בגדודי אל־קסאם. נפתחה חקירה פנימית, שאותה הובילו עובדי אונר"א פלסטינים "באומץ רב", לדבריו. החקירה לא הייתה קשה מאוד, הוא מודה, שכן אותו עובד פירסם בחשבון הפייסבוק שלו את תמונותיו במדי חמאס. שמלה טוען כי "דאגתי להגיש לו בעצמי את מכתב הפיטורים".
אפשר בכלל לעבוד עם חמאס, כגוף שלטוני דיקטטורי?
"היחסים תמיד היו מתוחים, שילוב בין מתוח לפרגמטי. אי־אפשר להכחיש שיש פער עצום בין מה שחמאס מייצג, לבין מה שהאו"ם מייצג. ברור לכולנו שלא ניתן באמת ליישב בין הערכים. למרות זאת, בניסיון שלי - וזה נכון גם לקודמיי וליורשיי בתפקיד - היינו צריכים לעבוד איתם. כדי לבנות למשל בתי ספר, היינו צריכים לעבוד איתם. אנחנו לא יכולים פשוט להחליט לבנות בית ספר בעזה. זה לא אומר בשום אופן שאני מסכים עם חמאס או מצדיק אותו, אלא שהצלחנו להגיע לפתרונות פרגמטיים".
אבל יש גבול גם לפרגמטיות. "יום אחד", משחזר שמלה, "מתקשרים אלי מבית ספר של אונר"א ומספרים לי שילדים גילו חור באדמה. המורים בדקו את החור, וגילו להתדהמתם שזו תקרה של מנהרה, שהיה ברור שהיא של חמאס. חשבתי שזה דבר די נורא".
אז מה עשית?
"פניתי אליהם, לחמאס, בתלונה. בתחילה הם הכחישו בתקיפות. אמרו לי שזה לא נכון, שאין מנהרה מתחת לבית הספר ההוא, ושהמורים מדברים שטויות. אז אמרתי: אולי תבואו איתי לבית הספר ונבדוק ביחד? הם הבינו שאני לא מתכוון לוותר, ואמרו 'אוקיי, אוקיי, אנחנו מבינים, אין צורך בסיור שטח'. החלטנו ביחד שהם יסתמו את הפיר שנחשף שם בטעות בבית הספר, ושזה לא יקרה שוב".
אבל זה קרה לפחות עוד פעמיים. באוגוסט 2021 בבית ספר לבנות של אונר"א בשכונת זייתון, נפלה ילדה ששיחקה בחבל לתוך פיר של מנהרה אחרת. יחידה של האו"ם לסילוק פצצות הגיעה לבית הספר כדי לבדוק את האתר, וסולקה משם בידי משטרת חמאס, שסגרה לאלתר את המקום. בספטמבר 2022 התגלתה מנהרה נוספת, וגם המקרה הזה טויח.
שני המקרים האחרונים אירעו אחרי ששמלה כבר סולק מהרצועה. אחרי מבצע שומר החומות ב־2021 העניק שמלה ראיון לחדשות 12. כשערד ניר שאל על רמת הדיוק של הפצצות צה"ל באותן הפצצות, הפתיע שמלה ואמר כי גם הוא התרשם "שהתקיפות של הצבא הישראלי בוצעו בתחכום רב". הוא אמנם הדגיש את "האכזריות של התקיפות (אשר) הורגשה ביתר שאת", אך לצד זאת אמר שמטרות אזרחיות כמעט שלא נפגעו.
הראיון עורר סערה כמעט מיידית. חמאס הודיע שלא יערוב יותר לביטחונו, ושמלה נאלץ לארוז בחופזה את מיטלטליו, נסע לירושלים ולא חזר יותר לרצועת עזה. בשיחה איתנו השבוע הסביר שמלה כי הראיון בוצע "במצב של עייפות, אחרי קרוב ל־70 ראיונות ביממה. את רוב אותם ראיונות בכירים ישראלים לא היו אוהבים", הוא אומר. "אמרתי שלתחושתי ההפצצות היו מדויקות ומכוונות נגד תשתיות ואנשי חמאס. אבל גם אמרתי שאני לא מצדיק פעולות צבאיות. אבל כנראה שלא מספיק", מצר שמלה. "כולם היו בטוחים שאני תומך בצה"ל. הפכתי מהר מאוד לאויב הציבור מספר אחת בעזה".
החומר המודיעיני החדש על הקשר בין פעילות אונר"א לטרור החל להיאסף אחרי 7 באוקטובר. זמן קצר אחרי המתקפה, ניתן אישור מיוחד ליחידה 8200 של אמ"ן, הפועלת בדרך כלל מחוץ לתחומי מדינת ישראל (כולל שטחים ועזה כמובן), להפעיל את האמצעים שלה גם בתוך הקו הירוק. בזכות האמצעים הללו התברר כי שישה מספרי טלפון עזתיים שאוכנו בתוך ישראל בעת המתקפה - שייכים לעובדי אונר"א.
צוות מיוחד שהוקם במשותף לאגף המודיעין ולאגף האסטרטגיה והמעגל שלישי (אגא"ס) החל לרכז את החומרים. שבועיים אחרי התקפת חמאס כבר ידעו גורמים שונים בקהילת המודיעין, וזמן מה לאחר מכן גם במשרד החוץ, כי יש מידע נפיץ על אודות אונר"א. החשד נגד העובדים התבסס בין השאר על פענוח האזנות לשיחות טלפון שביצעו בתוך הרצועה, שבהן דנו על מעורבותם במתקפת חמאס, והודעות טקסט שקיבלו שלושה נוספים, ששימשו במקביל לתפקידם באונר"א כחברים בזרוע הצבאית של חמאס. לאחד מהם אף נאמר לא לשכוח להביא את טילי הנ"ט המאוחסנים בביתו.
מאוחר יותר נמצאה בטלפון של אחד מהם תמונת סלפי עם חטוף. בשיחה של אחר הוא מדבר על הרג של ישראלים. עשרה מתוך 12 עובדי אונר"א היו חברים בחמאס, עוד אחד בג'יהאד ואחד - לא ידועה השתייכותו הארגונית. לימים יימצאו שניים מהם במקררים של צה"ל, שם מאוחסנות גופות אנשי חמאס שחוסלו ב־7 באוקטובר.
ואז ביקש הצוות לבדוק עניין נוסף. בשב"כ ובאמ"ן ליקטו מאין־ספור קבצים וכוננים שנתפסו, רשימה מקיפה של חברי חמאס, שעומדת על כ־40 אלף איש. את הרשימה הזו הצליבו מול רשימת 13 אלף עובדי אונר"א, כדי למצוא חפיפות. ההשוואה חשפה שני נתונים חשובים: הראשון, שכמעט עשרה אחוז מעובדי אונר"א, כ־1,200 איש, הם חברי חמאס; השני, של־50 אחוז מכלל העובדים יש קרוב מדרגה ראשונה בחמאס. על כל אלו, כבר אף אחד לא יוכל להגיד בארגון שמדובר כמה תפוחים רקובים.
6 צפייה בגלריה
ל־50 אחוז מכלל עובדי אונר''א יש קרוב מדרגה ראשונה בחמאס. בית ספר של אונר''א ב רפיח עזה
(צילום: EPA/HAITHAM IMAD)
מכאן, כדור השלג התגלגל בטעות, בסוג של "גבעת חלפון". במשרד החוץ קיבלו במסגרת פגישה שגרתית עם קציני צה"ל את הנתונים. אחר כך, בעוד פגישה שגרתית, סיפרו עליהם לנציב אונר"א הנוכחי, פיליפ לזריני. הנציב נבהל, היה משוכנע שישראל פתחה בקמפיין נגדו, ומיהר להגיע לעזה. הוא גילה תשעה מהעובדים ברשימה, ופיטר אותם מיד, בניסיון לחסום את הקמפיין הישראלי, שכאמור, לא היה ולא נברא. בסופו של דבר, הודעת הפיטורים שפירסמה אונר"א, היא שחוללה את הסערה.
אבל אז האמריקאים נכנסו לתמונה. ביום שישי לפני שבועיים נפגשו אנשי מודיעין אמריקאים עם שר הביטחון גלנט ואחר כך גם עם ראש אמ"ן, האלוף חליוה. בחומר המודיעיני שהוצג לאמריקאים היו גם תרשימים של מנהרות חמאס שעוברות מתחת למתקני אונר"א, תוך כדי שימוש במתקנים הללו לטובת חציבת פירים לאוורור ולכניסה ויציאה.
האמריקאים נחרדו, והיה בהם מי שהגדיר אפשרות שתהפוך ל־Game Changer: אם אחד מעובדי אונר"א פגע בקורבנות האמריקאים בטבח. בעיני ארה"ב, מצב כזה עלול לעצור לגמרי את המימון לאונר"א.
עכשיו בודקים באמ"ן את השאלות שביקשו האמריקאים לברר, למשל, אם יכול להיות שעובד אונר"א, שהוא פעיל צבאי מוכר של אל־קסאם, ויש איכון שלו על בארי, קיבוץ שבו נרצחו 97 אזרחים, פגע בכמה מבעלי האזרחות האמריקאית שהיו שם.
אלוף במיל' עמוס גלעד מכיר מקרוב את "מלכוד אונר"א". "גם אני שנאתי אותם, אבל שנאה זאת לא תוכנית עבודה. זה מה יש ועם זה נעבוד. יש לך חלופה? יופי, תביא אותה. אין לך חלופה? אל תבלבל בשכל"
במקביל, הצוות ממשיך בעבודתו בכתיבת המזכר השני לממשל האמריקאי, שאם יוחלט להפיץ אותו, יועבר בוודאי גם לצוות החקירה החיצוני שמזכ"ל האו"ם מינה. מזכר כזה יכול לכלול למשל שמות של עוד עובדים שהיו נוכחים בישראל או הוכחות מתוך הצלבת שתי הרשימות - חברי חמאס ועובדי אונר"א. לפי כמה מקורות, לפחות 200 הם לא רק חברים חמאס, אלא חברים בעז א־דין אל־קסאם.
זו נקודה קריטית, שהוכחה שלה יכולה להיות גם מכת המוות לאונר"א. אלא שכאן ישראל חוזרת לנקודת ההתחלה, לאותו "מלכוד אונר"א". "יש פה חרב פיפיות", אומר בכיר שמכיר את הנושא היטב. "בראייה הישראלית, אפילו לפני חמאס, הכשל הגדול של אונר"א הוא הנצחת הפליטות, וכל סיפור מחנות הפליטים שמתגלגלים לימינו ולטרור. אבל הצד השני של אונר"א, הוא שבסוף היא החזיקה את עזה בדיוק כמו שרצינו לאורך השנים".
לדברי הבכיר, מאז 2014 באה מערכת הביטחון לדרג המדיני ומבקשת למצוא תחליף לאונר"א, והתשובה של הדרג המדיני, היא תמיד זהה, קצת בדומה לכסף הקטארי, קצת בדומה לחמאס עצמו: "כולם רוצים שקט - ופירוק אונר"א זה הרבה מאוד רעש".
"תמיד רוצים עוד קצת שקט, שקט אחרי החגים", אומרת ד"ר ענת וילף, חברת כנסת לשעבר וחוקרת מדע המדינה היום. וילף חקרה את תולדות אונר"א לצורך חיבור הספר "מלחמת זכות השיבה", שאותו כתבה עם ד"ר עדי שורץ.
וזה לא הזמן לשקט?
"לא, זה הרגע להכריע. הרגע לפרק את השקרים שמתחזקים את הסכסוך, שאנחנו משלמים עליהם בדם. וזה מה שצבאות לא מבינים וגם בדרג המדיני לא מבינים: לא צריך לשמור על השקט, צריך לפתור את הבעיה. אונר"א זה המקום שבו הכל מתחבר, שבו הכל מתמקד".
אז מי יחליף אותם?
"תאר לך שחמאס היה צריך לדאוג למשכורות של המורים, למשל. אולי הוא היה בונה 300 קילומטרים פחות של מנהרות?"
אבל גם גורמי צבא וגם דרג מדיני אומרים שאסור לגעת באונר"א כי אין תחליף.
"למה צריך למצוא תחליף לארגון שגורם כזה נזק? החינוך בעד זכות השיבה הוא חוסר הכרה בזכותו השווה של העם היהודי להכרה בארצו. זה דלק מטורף ואת הדלק הזה צריך לייבש".
בין האנשים שווילף מכוונת אליהם את חיציה נמצא גם עמוס גלעד, שמאשר שהוא פגש אותה בנושא: "יום אחד בא אליי אהוד ברק ואמר לי, 'וילף רוצה לפרק את זה, דבר איתה'. אמרתי לו שאני מתנגד לזה, עם כמה שאני מתנגד להם. אני פשוט הייתי פרקטי, חוץ מאונר"א האלה אין עם מי לדבר שם".
אז למה מדינת ישראל לאורך זמן לא ניסתה לחשוב על איזשהו תחליף לאונר"א?
"עצלות ומניעים זרים. גם אני שנאתי אותם, אבל שנאה זאת לא תוכנית עבודה. זה מה יש ועם זה נעבוד. יש לך חלופה? יופי, תביא אותה. אין לך חלופה? אל תבלבל בשכל".
