כל מי שנכנס לסופרמרקט מכיר את תופעת ה"רכישה מתוך לחץ" ליד קו הקופות. לפי המחקרים, רק כרבע מהצרכנים מצליחים לעמוד בפיתוי "להשלים קניות" לא מתוכננות סמוך לקופה. זה לא נובע רק מהמיקום האטרקטיבי שמשדר "הזדמנות אחרונה" או מהלחץ שמייצר התור רגע לפני גיהוץ האשראי. אחד ההסברים הוא התעייפות השרירים של מי שהתאמץ להיצמד רק לרשימת המוצרים הדרושים לו. ככל שמדובר במכור לשופינג יותר, כך גדולה התאמצותו להימנע מרכישות מיותרות, וכך גם תהא הקריסה ליד הקופה מהירה יותר מרגע ששוחררה היד הקפוצה.
זו הסיבה שכשעובדים עם אנשים החיים בעוני, מתרגלים איתם להימנע מכל רכישה ליד הקופה, גם אם מדובר במבצע המשתלם ביותר. סכנת השיבה להרגלים מגונים ישנים, שתמיד עומדת לפתח, מחייבת עמידה על המשמר דווקא ברגעים שהשריר נרפה.
זה נכון לכל המכורים ה"נקיים" וזה נכון גם למי שהתמכר לקנאותו. זו התמכרות קלה. הפיתוי בקנאות עצום: היא מעניקה שייכות למחנה נעדר ספקות ש"קדושת" יעדיו נותנת לגיטימציה לאלימות ולהתנהגויות אסורות, כשחבריו תמיד יצופפו שורות. באיזו עוד אצטלה אדם המגדיר עצמו כבן תרבות יכול לתת דרור ליצרים הפרימיטיביים שלו ולקבל גיבוי חברתי? מאחר שבכל אחד מאיתנו מצוי פנאט קטן, השאלה היא איך מתמודדים איתו ומונעים ממנו לבקוע כדי לאפשר קיום תקין של חברה.
בחמש השנים האחרונות - וביתר שאת בזו האחרונה - קבוצות שליטה בחברה הישראלית עברו תהליכי הקצנה והקנאה. זה התחיל בחצר חסידי ראש הממשלה בנימין נתניהו והמשיך במסדר מתנגדיו בקפלן. הכול הוכשר לטובת קידום המטרה הקדושה: רמיסת כללי יסוד, שחיטת כל פרה קדושה, שימוש בסמל האגרוף ובמכונות התזת רעל והרשאה לכל מעשה אלימות.
הלם 7 באוקטובר העיר בבעתה את הרוב הישראלי המוחלט שלא יכול היה עוד להכיל את הפלגים הקנאים משני הצדדים וכפה עליהם הדממה. המנאצים, המגדפים והאלימים נעלמו מנוף חיינו. אלא שככל שהשבועות נקפו, כך התקשה שריר הקנאות להישאר מכווץ. לאט-לאט חזרו הקנאים להתנהגותם הקודמת ברחובות, בכנסת ובאולפנים. בשבוע האחרון נדמה שאפילו ביחס למה שהתחולל לפני שמחת תורה, נשברו שיאים.
יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'כל מוצרי התרעלה נאספו בשתי ידיים ונזרקו באחת על מסוע הקופה הרושמת. בירושלים הגבירה סביבת ראש הממשלה את זרימת ממטרות השנאה ובתל אביב חסידי ברסלר שבו לפוצץ אירועים ולרדוף אנשים. ההתאפקות הממושכת הביאה לכך שכל הרסנים הותרו. נאמני נתניהו העזו לתקוף ברחובות משפחות חטופים שגם כך גוססות לאיטן מאימה ופחד, ובתל השומר פעיל בקפלן וב"אחים לנשק" הרהיב עוז לחדור למחלקת שיקום פצועי המלחמה ולהרעיד את יושביה בצעקות על "דם חיילים" ו"כישלון" שלחצו ישר על כפתורי הטריגר שבנפשותיהם המדממות. משהתבקש להפסיק התעמת עם פצוע קטוע רגל, גידף את אימו וגרם לאותו גיבור לסכן עצמו כשהוא קופץ אחריו על רגל אחת כדי להניסו. צריך לראות את הסרטונים משני האירועים כדי להאמין איך אנשים מן היישוב מגיעים לפרץ שנאה בלתי נשלט כזה בשם המטרות המקודשות לכאורה.
לרוב הדומם אסור להמשיך להכיל התנהגויות אלה ולשתוק, כפי שעשה בשנה האחרונה. גם אם כולנו אחוזים בדאגה לחטופינו, ללוחמינו ולמחר המשותף במולדתנו, אנו חייבים לצאת באופן חד-משמעי נגד התפרצויות אלה. ראינו כבר מה קורה כשהקנאים - שמייצגים במקרה הטוב כמה מאות אלפים מכל צד - משתלטים על כל המגרש. הדרך היחידה להתמודד עם ההתמכרות לקנאות, ברמת הפרט וברמת החברה, היא איסור מוחלט על כל מופעיה. כל מצמוץ והרפיית שרירים רק יחריפו אותה, ומצבנו בקופה הרושמת הוא בכי רע גם כך.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.24
