בעוד המלחמה נמשכת ועצירה לצורך שחרור חטופים וחטופות לא נראית בטווח הזמן המיידי, בצה"ל נערכים לאתגר העצום והמורכב של ניהול כוח האדם בהתאם לצרכים שלא היו כמותם מאז קום המדינה. כפי שפורסם כאן בכמה הזדמנויות, תם עידן החתירה לצבא קטן, קטלני וזול באמצעות קיצור השירות הסדיר והפחתת העומס על מערך המילואים: מספר הנופלים והפצועים בזירות השונות וההיערכות לקראת תרחישים אפשריים ומיידיים, הובילה את צה"ל להציג אמש (רביעי) תוכנית מקיפה להגדלת סדרי הכוח שלו בכל הרמות.
המשמעות היא לא רק צבאית וכלכלית אלא פוליטית: רגע האמת של המאבק הצודק על שוויון בנטל הולך ומתקרב לעימות עם ממשלה בהרכב שלא צפוי לאפשר שינויים דרמטיים, אפילו לא אחרי כל מה שעברנו בארבעת החודשים האחרונים.
מבין 564 החללים ששמותיהם הותרו לפרסום עד כה, 55 אחוזים הם לוחמי מילואים. בצה"ל טיפלו בכ-13 אלף חיילים פצועים עד כה במלחמה - 2,830 מהם אושפזו, והיתר שוחררו מבתי החולים לאחר טיפול קצר. הנתונים הללו מייצרים פער גדול במספר הלוחמים ואותו צריך להשלים באופן מיידי.
בצבא מבקשים להגדיל את סדר הכוחות בגדודים הלוחמים ב-120 אחוזים בשנה הקרובה, כשאחת המשימות הדחופות היא להכשיר מפקדים, במקום אלה שנפלו. אחד הפתרונות שיצאו לדרך הוא שחרור של חיילי סדיר ישירות למילואים, תוך הפעלת צו 8. אבל המהלך האסטרטגי שיהיה תקף גם לאחר שנת 2024 הוא הארכת השירות הסדיר לשלוש שנים בקרב משרתים ומשרתות בתפקידים שעד כה הצריכו שירות של שנתיים ושמונה חודשים.
גם גיל השחרור משירות מילואים יעלה מ-40 ל-46 עבור חיילים, ול-50 עבור קצינים. גיל ההתנדבות יוארך ל-66. לאור נתוני ההתנדבות חסרי התקדים במלחמה – 50 אלף מתנדבים ומתנדבות – מדובר בתוספת לא מבוטלת.
שינוי נוסף הוא בחוק המילואים. כיום משרתי ומשרתות המילואים מזומנים לתעסוקה מבצעית אחת לשלוש שנים. לאחר שינוי החוק המינון יעלה לתעסוקה מבצעית בשנה. המודל התלת-שנתי קבע שלוחם במילואים יבצע שבוע עד שבועיים של אימון בשנה ו-21 ימי תעסוקה מבצעית בשנה שאחריה ובשנה שלאחר מכן אימון קצר של ימים אחדים. בסך הכל הממוצע היה עשרה ימים בשנה. מעתה המספר יזנק פי ארבעה, וכמובן שגם בסיכון גבוה יותר, משום שהזירות יותר לוהטות.
במסגרת האפליה בין חלקי החברה הישראלית, לנושא המילואים חשיבות קריטית במיוחד. בארבעת החודשים האחרונים גויסו מאות אלפי אנשים – 287 אלף בתקופת השיא. לא פחות מ-40 אלף נשים (!) היו חלק מגיוס המילואים הגדול בתולדות המדינה. כל אחת ואחד מהם צעק "הנני" ואז "אחריי" ויחד הם העניקו למדינה מדממת השראה ואורח רוח. חלקם קפצו בלי לחכות לצווים, ורבים מאוד לא הסכימו לשמוע על חזרה הביתה לפני השלמת המשימות.
הם באו מכל חלקי הארץ, העדות והעמדות הפוליטיות, והיוו אגרוף ברזל מול אויב אכזר וציני, שחשב שהחברה הישראלית כבר לא מוכנה להקריב יותר מעצמה. שיתוף הפעולה שלהם עם הצבא הסדיר, שהוכיח ומוכיח את עצמו מעל ומעבר, בטח ביחס לסטיגמות שהודבקו לו שלא בצדק, הוא אחת הסיבות שצה"ל מגיע להישגים בתוואי לחימה שאף צבא בעולם ומעולם לא נאלץ להתמודד איתו.
בצבא מבינים היטב את ההקרבה ולכן התוכניות כוללות דגש על הצורך בהסתכלות הוליסטית על מערך המילואים, מהלוחם, דרך המשפחה, ועד התעסוקה. ההיגיון פשוט להכאיב: אם הצבא והמדינה לא יעטפו את ציבור המשרתים ומשפחותיהם – זה לא יעבוד. הדבר נעשה בעזרת קרנות, תגמולים ומענקים שונים, כגון קרן הסיוע למשרתי המילואים. לפי נתוני צה"ל, התקבלו בקרן כ-90 אלף פניות ממשרתים אשר מבקשים סיוע כזה או אחר. מתחילת הלחימה הקרן סייעה בסך של 84,167,786 שקל למשרתי מילואים. זה רחוק מלהספיק.
אולם הבעיה היא עמוקה יותר ובעיקר ערכית במהותה. החוסרים בשורות הצבא הסדיר למשל, והיעדר בשורה בנושא השוויון בנטל, גוררים מהלכים שכבר עכשיו שוחקים את המוטיבציה הגבוהה לשירות קרבי, שהופיעה – ובגדול – מתחילת המלחמה. גיוס מוקדם של תלמידי המכינות, לדוגמה, בעוד שצעירי המגזר החרדי נותרים מחוץ לתמונה. עכשיו גם לא ניתן לטעון ש"הצבא לא צריך אותם". הוא צריך את כולם.
מה למלחמה ולממשלה. השר גולדקנופף
(בריאיון לישי כהן באתר החרדי כיכר השבת)
למעשה, אחד מלקחי המלחמה הוא שאין תחליף לצבא העם: לא עבור מטרות הלחימה וגם לא עבור בניית החוסן הלאומי והלכידות החברתית. השילוב בין כוחות סדירים לכוחות מילואים במלחמה הביא לא רק תוצאות בשטח, אלא יצר אתוס חדש של גבורה ושליחות. כל הקשקושים על "דור הטיקטוק" עפו באבק של עזה, כמו גם סימני השאלה שריחפו מעל דור שבע, שרק סופר את הדקות עד לחופשה הבאה במיקונוס.
אבל אם השלטון לא ישכיל לנצל את הרגע המיוחד הזה כדי לא רק להודות להם אלא גם להכניס אחרים תחת האלונקה, הוא יגלה שהמאבקים הקודמים בסוגיה היו קדימון קליל. כבר אתמול, כשנודע שהעלאת הנטל לא כוללת שום מהלך לקראת שוויון, אפשר היה להרגיש את הכעס מכל הכיוונים, כולל בימין.
בשנה הקרובה נדרשים עוצמה וחוסן של אומה שתשים בצד את המחלוקות שקרעו אותה ותתגייס לטובת מאמץ מלחמתי על המשך החיים במקום הזה, כפי שהאבות המייסדים ראו אותו בחזונם. זה אומר לדאוג לחיילי המילואים, לחבק את משפחות החללים, לתמוך בפצועים וכן – לקבל החלטות קשות אך בלתי נמנעות כדי שהציבור המשרת יוכל להמשיך לעשות זאת עד לניצחון, זה שממילא לא יגיע בלעדיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.24
