באמצע השבוע התקיימה פגישה בין משפחתו של יובל קסטלמן ז"ל והרופא בבית החולים שערי צדק שטיפל בו במשך שעות ארוכות, וניסה להציל את חייו. זו הייתה פגישה טעונה וחשובה, ובעבור המשפחה חשפה מרכיבים משמעותיים במחדל הריגתו והחקירה שלאחריה. הפגישה התרחשה על רקע קיומן של שתי חקירות במקביל: הראשונה היא של מצ"ח, הממוקדת בחייל המילואים החשוד שירה בקסטלמן - אביעד פריג'ה. קסטלמן הסתער באומץ לעבר המחבלים שביצעו את הפיגוע.
לאחר שאלה נוטרלו, ולמרות שקסטלמן הרים את ידיו באוויר, לא היה חמוש, צעק שהוא לא מחבל, זרק את ארנקו כדי להציג תעודת זהות, ולא נראה שהיווה כל סכנה - הוא נורה למוות בזירה. פריג'ה שוחרר ממעצר לאחרונה, בהסכמת התביעה הצבאית וסנגוריו. כעת צריך הפרקליט הצבאי הראשי להחליט אם הוא יועמד לדין בסעיף של המתה בקלות דעת, גרימת מוות ברשלנות - או לא יועמד לדין כלל. בבוקר הפיגוע והריגת קסטלמן, בתשובה לשאלה של מגיש ערוץ 14 ינון מגל, אישר פריג'ה כי בוצע וידוא הריגה.
החקירה השנייה היא של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), והיא תולדה של ההתנהלות השערורייתית של המשטרה לאחר הירי. כזכור, בתחילה לא התקיימה נתיחה של גופת קסטלמן, למרות נסיבות מותו החשודות, למרות סרטון הווידאו, ולמרות שביצוע נתיחה במקרה כזה הוא הכלל ולא החריג. הוא נקבר, ואחרי שהתברר המחדל המשטרתי - גופתו הוצאה מקברה כדי לבחון אם יש בה שרידי קליעים. אלה אכן נמצאו, ובשעתו פורסם כי במצ"ח מאמינים כי הקליע שהרג את קסטלמן נורה לאחר שהוא הרים את ידיו. השאלה המרכזית שמח"ש צריכה לענות עליה היא אם היה ניסיון פלילי לטייח את חקירת מותו של קסטלמן.
יש משהו בפרשת קסטלמן שממחיש את הרע ביותר ברוח התקופה: הירי בגיבור, שהוא זה שחיסל את המחבלים; הריגתו בעת שלא היווה איום, בעודו מתחנן על חייו, במה שנראה כחריגה גמורה מכללי הפתיחה באש; המחדל המשטרתי בחקירת המוות, כולל השקרים לבית המשפט; ראש הממשלה, שהגיב בחוסר אמפתיה גמור במסיבת עיתונאים בעניין ("אלו החיים"), עם גיבוי למדיניות חלוקת הנשק הפרועה של איתמר בן גביר; בן גביר עצמו, עם שיחת הטלפון ההזויה שלו לאביו של קסטלמן, משה, שאותה חשף כתב חדשות 13 יוסי אלי, נשמע בדיאלוג כמו סנגור של החייל היורה, בטח שלא כמו השר לביטחון לאומי.
זו הייתה שיחה קשה. הרופא מתאר את הפציעה הקטלנית, את המאבק של הרופאים, כולל "200 מוצרי דם", מנות דם וסיוע אחר, שאותם קיבל יובל כדי לנסות להציל את חייו. הפציעה החודרת בפניו שהקשתה על הנשימה. "כל מה שניסינו, לא הצלחנו להציל", אמר הרופא.
הארכת מעצרו של פריג'ה, בדצמבר
(צילום: עידו ארז, רענן בן צור)
האם ייתכן, שאלה המשפחה, שקסטלמן קיבל טיפול ברמה נמוכה יותר כי נחשד כמחבל? הרופא ששוחח איתם התקומם מיד. "אנחנו לא שופטים או משטרה, אנחנו רופאים, לא מענישים. מטפלים בכל אדם הכי טוב שאפשר כדי להציל את חייו, גם מחבל". כזכור, במסמך שהעבירה משטרת ירושלים למצ"ח היא כתבה כך: "מבדיקה מול בית החולים, כולל מול הרופאים, הנ"ל נותח בניתוח ארוך... ולא נמצאו קליעים בגופה".
ועוד נאמר כי בית החולים ביצע בדיקת CT ו"ובבדיקה גם עולה מול הרופאים" כי אין קליעים בגופה. נציג המשטרה שישב אצל משפחת קסטלמן בבית הסביר לה שאין קליעים בגופה. הרופא אמר שבכל מקרה, "לא היה שביב מידע שטוען שאין קליעים בגופה. זה גם לא הגיוני. כי ידענו שיש. אין שאלה. בפציעות כאלה אנחנו מבינים שיש נתיב פגיעה של הקליע או הרסיס... אף אחד לא שאל אותי".
מנהל הטראומה של שערי צדק אמר כי המשטרה דיברה איתו בפעם הראשונה על ה-CT והקליעים רק אחרי שבוע (כאשר כל הפרשה התפוצצה). הרופא אישר כי אף אחד ממח"ש לא פנה אליו בחקירת הטיוח; גורמים משפטיים אמרו לי כי אם העדויות שמסר במשטרה ובמצ"ח עונות על הנקודות העובדתיות שמח"ש בודקת, החוקרים יכולים לעשות שימוש בעדויות הללו, ואינם צריכים לגבות בהכרח עדות נוספת.
"אף אחד לא מוסמך להגיד למשטרה שום דבר חוץ ממני", אמר הרופא, והסביר שהוא זה שמדבר עם הרופא המחוזי מטעם המשטרה, ושבשיחתם לאחר האירוע לא עלה כלל נושא ה-CT והקליעים. בכך הוא הסיר ספק ביחס לטענות - שהיו שהעלו - כי המשטרה הוטעתה בידי גורמים אחרים בבית החולים.
המרכיב החשוב ביותר בפרשת מותו המזעזע של קסטלמן הוא השחיקה המכוונת של מדיניות ישראל כלפי נשק והשימוש בו. במשך עשרות שנים, ישראל הקפידה על חלוקה סלקטיבית של כלי נשק ועל כללי פתיחה באש נוקשים. הם נכתבו בדם, ותכליתם הייתה למנוע ירי בשוגג, פגיעה בחפים מפשע, גזירת דין בבית דין של שדה. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרשת אזריה, נעשה מאמץ מכוון ופוליטי מאוד להציג את הוראות הפתיחה באש כחלק מהדיפ-סטייט השמאלני. כמין מאמץ מרוכז לחמול על מחבלים.
קשה אפילו להתחיל למנות את האישים בזירה הציבורית שבעבור חופן לייקים ופיברוטים הדגישו שוב ושוב שיש להרוג מחבלים בזירות הפיגוע, גם אם אלה מנוטרלים, פצועים, משותקים. להתנהלות כזו יש גיבוי אצל פוליטיקאים ואנשי תקשורת מופקרים, אבל לא בחוקיה של מדינת ישראל - או אף מדינה דמוקרטית אחרת. קסטלמן שילם את המחיר על הפיכתו של פופוליזם למדיניות שימוש בנשק; הוא לא יהיה הקורבן האחרון.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.24
