מי שביקר במנהרה בח'אן־יונס שלוחמי היחידות המיוחדות של צה"ל חשפו וחקרו לפני יותר משבוע, יכול היה להתרשם כי יחיא סינוואר ובכירים נוספים בהנהגה העזתית של חמאס נמצאים במנוסה מבוהלת מתחת לקרקע. הממצאים במנהרה גם מצביעים בבירור על כך שחלק מהחטופים נמצאים איתם וכי המחבלים מכריחים אותם לנוע ממתחם תת־קרקעי אחד למשנהו עם ההנהגה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשני מתחמי העבודה והשהייה שאליהם הובילה המנהרה נשארו לא רק חפצים אישיים, בגדים, כלי נשק ומטעני חבלה, אלא גם מיליוני דולרים ושקלים במזומן ומסמכים סודיים המפרטים סכומי הכסף שבהם מימנו האיראנים את חמאס בעזה. חלקם היו ממוענים ישירות לסינוואר. אין ספק שמי ששהו במתחמים הללו היו לוקחים עימם את הכסף ומשמידים את המסמכים אלמלא נאלצו לעזוב במהירות כששמעו את דחפור ה־D9 חושף את פיר הכניסה או כשהבחינו באמצעים הטכנולוגיים שיחידה מיוחדת הכניסה למנהרה כדי לבדוק אותה לפני שאנשיה נכנסו אליה פיזית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
דובר צה"ל שיחרר שלשום לפרסום צילומים מאחד המתחמים במנהרה שלפי כל הסימנים היו כלואים בו חטופים, לפחות אחד מהם פצוע. הייתה שם מיטה יחידה שלצידה מכל חמצן מהסוג שמשמש להנשמת חולים ופצועים, וחומרי חבישה היו פזורים בחדר סמוך. בחדרון הצר והמוארך הזה היו גם מזרנים שעליהם כנראה שכבו החטופים הבריאים. המחבלים במנוסתם לקחו עימם את החטופים, אך השאירו את מכל החמצן.
גורם מהימן שראה את המנהרה ומתחמיה מספר שבמקביל למנהרה הראשית הייתה מנהרה נוספת שבקצה שלה היו שירותים ומקלחת ודרכה נכנס גם אוויר לחדר הכלואים שהיה מקושר אליה. לדברי אותו גורם, האוויר במנהרה היה חם ומחניק גם כשבחוץ היה גשום וסוער. כך שהחטופים לפחות לא סבלו מקור.
אנשי היחידה המיוחדת שהשתלטה על המנהרה וחקרה אותה התרשמו שהמחבלים הופתעו מהמספר הרב של החטופים שתפסו, לכן הם נאלצו להסב משרד או חמ"ל שהיה במתחם התת־קרקעי לחדר כליאה. סורגים שהולחמו בחופזה הותקנו בפתח החלל הצר (7X2.5 מטרים) וכוסו בברזנט עבה.
סביב המנהרות ו"המטרו הצבאי" ברצועה התפתחה תעשייה שלמה – החל בדיפוני בטון למנהרות, דרך ראשי מקדח גדולים עשויים פלדה שמחוברים למנועים חשמליים, וכלה ברכבים חשמליים קטנים דמויי קלנועית שבהם נעו בכירי חמאס בקילומטרים הרבים של המנהרות, ושימשו גם לשינוע ציוד.
מאז התגלתה המנהרה הזאת, לפני כעשרה ימים, צה"ל גילה וחקר עוד שלושה מקומות שבהם שהה סינוואר באזור ח'אן־יונס וגם מהם נאלץ כנראה להימלט. מיום ליום הולכים ודועכים הסימנים בשטח לכך שסינוואר מתפקד כמנהיג וכמכוון הלחימה. לכך כנראה התכוון שר הביטחון יואב גלנט כשאמר במסיבת עיתונאים ביום שני כי סינוואר "נמצא במנוסה, עובר ממסתור למסתור ואינו מצליח לתקשר עם כוחותיו".
התקשורת הערבית מדווחת כי אנשי הנהגת חמאס בדוחא שבקטאר טוענים באוזני מארחיהם ובאוזני המצרים שהם מתקשים לתקשר עם סינוואר וליישב את חילוקי הדעות עימו, וזו אחת הסיבות לכך שתשובת הארגון ל"הצעת פריז" התעכבה. קשה לדעת אם קשיי התקשורת עם סינוואר הם תכסיס שנועד להתיש את הישראלים והמתווכים או שהוא באמת מתקשה לנהל תקשורת חשאית בגלל ההכרח להחליף מקומות מסתור בתדירות גבוהה.
כך או כך, בקהיליית המודיעין הישראלית לא מייחסים חשיבות רבה לחילוקי הדעות בין סינוואר להנהגת חמאס בחו"ל. אמנם איסמעיל הנייה בכיר ממנו, וחאלד משעל, מוסא אבו־מרזוק, אוסאמה חמדאן ואחרים הם חברים משפיעים בהנהגת התנועה, אבל הם נמצאים בקטאר או בלבנון ואילו סינוואר נמצא ברצועה עם מוחמד דף ומי שנותרו מבכירי הזרוע הצבאית, וגם מחזיק במרבית החטופים. לכן הוא היחיד שיכול כרגע להחליט מה יקרה בסוגיית החטופים, והתנהלותו תקבע מתי ואיך תסתיים הלחימה בשטח הרצועה.
שלושה תהליכים גורליים מתנהלים בימים אלו במקביל: המשא ומתן לשחרור החטופים, המצוד אחרי סינוואר ומקורביו, שמתנהל ברובו מתחת לפני הקרקע, והכנות צה"ל לאפשרות של כיבוש רפיח. הצרה היא שהשעון של כל אחד מהתהליכים הללו מתקתק בקצב שונה. האתגר שניצב בפני מקבלי ההחלטות בישראל הוא לסנכרן ביניהם באמצעות עסקה בשלבים, שבמסגרתה ישוחררו כל החטופים תמורת שלוש הפסקות ארוכות בלחימה, ובמועד מאוחר יותר תנוטרל הנהגת חמאס משליטתה ברצועה באמצעות הגליה או הסדר אחר.
גם אם המתווכים לא יצליחו לסגור עסקה רחבה, קיים סיכוי שהם ישכנעו את הצדדים להסכים למה שמכונה "השלב ההומניטרי", שבמסגרתו ישוחררו הנשים, הילדים, החולים והקשישים, ובתמורה תיענה ישראל לחלק מסוים מדרישות חמאס. במקרה כזה יוסכם כי על שאר תביעות חמאס ועל שחרור יתר החטופים ידונו הצדדים בהמשך, במסגרת הפוגה או הפוגות נוספות.
אם המתווכים לא יצליחו להביא את הצדדים להסכים על עסקה כלשהי, מלאה או חלקית, אפשר יהיה רק לקוות לטוב ולהתפלל שהלחץ הצבאי והמדיני יאלץ בסופו של דבר את סינוואר להסכים לעסקה. כיבוש רפיח על ידי צה"ל והקמת מנגנונים לשלטון אזרחי ולחלוקת סיוע ברצועה עשויים להבהיר לסינוואר שאין לו יותר לאן להימלט עם החטופים וכי אפסו סיכוייו לשמר את חמאס כגורם פוליטי וצבאי ברצועה, מה שיאלץ אותו להתפשר. גם ממשלת ישראל עשויה להתגמש ולהסכים למה שאינה מסכימה לו כעת.
האתגר של סינוואר הוא להשתמש בחטופים – הקלף היחיד שנותר בידיו – כדי לאפשר לחמאס בהנהגתו לשרוד ברצועה. תחילה במחתרת ובהמשך, כעבור מספר שנים, על פני השטח, אם כגורם פוליטי, כחלק מממשל פלסטיני־אזרחי שייכון ברצועה, ואם כמיליציה חמושה בנוסח חיזבאללה בלבנון. ההנהגה המדינית של חמאס בחו"ל כבר החלה לנהל מגעים עם הרשות הפלסטינית בהנחה שישראל תיאלץ להסכים לדרישת וושינגטון שהרשות תנהל את ענייני הרצועה ביום שאחרי.
מאיר בן שבת, שהיה ראש מרחב הדרום בשב"כ ועמד בראש המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, מכיר את סינוואר אישית. לדבריו, המורשת והאתוס שהאיש ישאיר אחריו חשובים לו יותר מחייו. לכן הוא לא יוותר על דרישות הליבה שלו: הפסקת הלחימה ונסיגת צה"ל מהרצועה, שחרור סיטוני של אסירים ביטחוניים ותביעות הנוגעות להסדרי התפילה והנוכחות על הר הבית.
דרישות אלה משתקפות באותיות הקטנות ובסעיפי המשנה של תשובת חמאס למתווה פריז שהציגו המתווכים. חמאס דורש, למשל, שישראל תשחרר כבר בשלב הראשון של העסקה 1,500 אסירים ביטחוניים – כולל רוצחים – נוסף לשחרור נשים, חולים ונערים פלסטינים. את השחרור ההמוני הזה, שכולל כ־500 אסירי עולם, דורש חמאס לבצע כבר בשלב ההומניטרי, הכולל גם הפוגה של 45 ימים בלחימה ושחרור של 35 חטופים – נשים, ילדים, חולים וקשישים. כלומר, זו רק "המנה הראשונה" של האסירים הביטחוניים שישוחררו.
דרישות נוספות שכלולות במסמך התשובה של חמאס הן שיפור תנאי האסירים הביטחוניים שיישארו בכלא הישראלי וביטול ההסדרים לביקור יהודים בהר הבית והמגבלות על תפילת המוסלמים במסגדים שם. חמאס דורש לחזור לסטטוס קוו ששרר בהר הבית ב־2002, לפני מבצע חומת מגן.
מתחת לפילדלפי פועלות כ־12 מנהרות, כך שסינוואר יכול להימלט לרפיח והלאה, לסיני. משם יבריחו אותו הבדואים למדינה שתעניק לו מקלט. ייתכן שהוא כבר ברפיח עם חטופים
החיילים וכנראה גם החיילות יוחזרו בשלב השני של העסקה, שגם הוא ייארך 45 ימים ובמהלכו יסוכמו הערבויות להפסקת המלחמה ולנסיגת צה"ל משטח הרצועה. רק בשלב השלישי, אחרי שישראל תבצע את רוב התחייבויותיה, חמאס יעביר אליה את גופות חללינו שבידיו.
התגובות בקבינט המלחמה לתשובת חמאס שהוצגה בפניו נעו בין "זה מסמך שנועד לגרום לישראל לדחות אותו על הסף ואז היא תואשם בפיצוץ המו"מ" לבין "זו רק עמדת פתיחה. יש על מה לדבר". במערכת הביטחון סירבו להגיב על המסמך, אבל מאמינים שהלחץ הצבאי עשוי לשנות את עמדת סינוואר.
כל בכירי מערכת הביטחון שפגשתי בעשרת הימים האחרונים סבורים שצה"ל והשב"כ ילכדו בקרוב את סינוואר. "אנחנו נביא אותו וזה ייקח הרבה פחות מעשר השנים שלקח לאמריקאים להביא את בן לאדן", אמר גורם בכיר מאוד בקהילת המודיעין. הנושא השני שיש לגביו תמימות דעים בקרב הבכירים הוא שהמרכיב הדתי הוא מניע חשוב – אם לא הדומיננטי – באישיותו ובהתנהלותו של סינוואר.
הסוגיה השלישית נוגעת לרפיח. "אם לא נלכוד אותו קודם, כשנגיע לשם הוא יהיה במצוקה אמיתית", אמר לי קצין בכיר מאוד בצה"ל. לדבריו, רפיח היא המקום היחיד ברצועה שבו נותרו עדיין מתחמים של הזרוע הצבאית שצה"ל עדיין לא פירק וטרם נלחם בתוכם. על פי התקשורת המצרית, גם מתחת לציר פילדלפי פועלות כ־12 מנהרות. כך שסינוואר יכול להימלט דרך התת־קרקע מח'אן־יונס לרפיח והלאה, לסיני, משם יבריחו אותו הבדואים לחו"ל דרך הים האדום למדינה שתעניק לו מקלט, למשל, תימן. ייתכן אפילו שהוא כבר ברפיח עם החטופים, המשמשים לו כמגן אנושי.
כל עוד צוותי הקרב המשוריינים של צה"ל לא החלו לתמרן ברפיח, סינוואר מרגיש שיש לו מרחב תמרון מדיני ונתיב מילוט, והוא ינסה למשוך זמן מתוך אמונה שמצרים, ארצות־הברית והאו"ם ימנעו כניסה ותמרון של צה"ל בעיר המוצפת פליטים. בישראל עמלים על השגת הבנות עם המצרים שימנעו את פריצת גדר הגבול ומנוסה של המוני פלסטינים לסיני במקרה שצה"ל יתקוף את גדודי חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברפיח.
בינתיים נמשכים המגעים בנושא זה, כמו סביב משטר מניעת ההברחות במנהרות של ציר פילדלפי ביום שאחרי. משלחת שדנה בנושאים הללו חזרה לפני שבוע מקהיר ללא תוצאות. אבל הבנה עם מצרים היא רק תנאי הכרחי אחד כדי שצה"ל יקבל פקודה לנוע לתוך העיר הדרומית. הצבא מכין בימים אלה תוכנית מפורטת שתאפשר לפנות מרפיח לאזור אחר ברצועה את מיליון העקורים העזתים שמצאו בה מקלט (בימים כתיקונם חיים ברפיח העזתית 200 אלף תושבים).
קיימים חמישה תרחישים אפשריים למקרה שצה"ל יצליח לאתר את סינוואר אך לא יהרוג אותו מחשש לפגיעה בחטופים.
תרחיש אחד הוא שסינוואר יסכים להצעה הישראלית־אמריקאית שתאפשר לו לעזוב את הרצועה ולצאת לגלות. הוא ידרוש שישראל לא תחסל אותו בחו"ל כפי שעשתה לרוצחי הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־1972, ובתמורה הוא ישחרר את כל החטופים והגופות שחמאס מחזיק בהם. לדעת כל המומחים, הסיכוי שסינוואר יסכים לצאת לגלות, כמו ערפאת במלחמת לבנון הראשונה, הוא אפסי. אותם מומחים סבורים גם שסינוואר לא יברח ביוזמתו מהרצועה כי זו תהיה השפלה ובגידה באתוס שהוא דבק בו. הוא יעדיף למות כ"שהיד".
תרחיש שני הוא שסינוואר יסגיר את עצמו וישחרר את החטופים בתמורה לשחרור סיטוני של אסירים ביטחוניים וערובות שישראל לא תחסל אותו בכלא. זה ישאיר לו סיכוי לעשות קאמבק פוליטי ומנהיגותי. הוא רואה איך מרואן ברגותי, שיושב בכלא הישראלי על מעשי רצח וטרור, מוזכר תכופות ברחוב הפלסטיני כיורש לאבו־מאזן בהנהגת הפתח והרשות הפלסטינית. אם התרגיל יצליח, אומר איש קהיליית המודיעין, אין מניעה שיום אחד גם סינוואר ישוחרר בעסקת חטופים ויחזור להנהיג את חמאס. בן שבת שולל את האפשרות שסינוואר ייכנע ויחזור לכלא הישראלי.
התרחיש השלישי היא שסינוואר יתאבד כמו היטלר בבונקר כדי שלא ליפול חי בידי צה"ל. במקרה כזה נשקפת סכנה לחיי החטופים שיהיו במחיצתו. הוא איש אכזר שנחוש להכאיב לישראלים. אבל ייתכן שהמחבלים ששומרים על החטופים יעדיפו להציל את נפשותיהם ולא יפגעו בהם. בצה"ל מסרבים להעריך את ההסתברות של תרחיש כזה.
התרחיש הרביעי הוא שצה"ל יחסל או ילכוד את סינוואר לפני שזה יספיק לתת הוראה לפגוע בחטופים. ההסתברות שמבצע כזה ייצא לפועל ויצליח אינה גבוהה, אך היא קיימת. סביר להעריך שהרמטכ"ל, שר הביטחון וקבינט המלחמה לא יאשרו פעולה כזו אם לא יהיו משוכנעים שיש לה סיכוי של קרוב ל־100 אחוז להצליח. תרחיש אפשרי נוסף הוא שלוחמי יחידה מיוחדת של צה"ל ייתקלו בסינוואר ואנשיו מתחת לקרקע וינהלו עימם קרב שבו ייהרגו סינוואר וכמה מאנשיו, אבל ייפגעו גם חטופים.
בישראל מעריכים שסינוואר והנהגת חמאס בעזה ובחו"ל רוצים עסקה ואם המגעים יגיעו למבוי סתום, הם יסכימו לעסקה חלקית שבה יתבצע השלב הראשון, ההומניטרי, תמורת מספר מופקע של אסירים ביטחוניים "כבדים" ודרישות נוספות. אחר כך יהיה צורך לנהל מו"מ נפרד על שחרור החיילים החטופים שהם השכפ"ץ החי של סינוואר והג'וקר בחפיסת הקלפים שבידיו.
