בעולם מתוקן היה זקן ראשי הישיבות קורא למשמשו ובבכי תמרורים היה מכתיב לו פסק הלכה חד-משמעי: "אל אחי ורעי בני התורה! ימים נוראים באו עלינו, והמלאך המשחית מרקד ביננו. עלינו לאמץ דברי המשנה ולקיים מה שנפסק להלכה: 'במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה', 'הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ'. עת צרה היא, ועל כולנו להתגייס לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".
הדברים יצאו מפי הרב, והדַת ניתנה בבני ברק וברכסים, באלעד ובמודיעין-עילית. אלפי צעירים פלטו אנחת רווחה. כבר ימים רבים שהם לא מסוגלים לשאת את המצב הנורא. אחיהם הולכים למלחמה, נופלים, נהרגים, נפצעים. והם?
רבים מהם, בגיל שירות מילואים, כבר מזמן לא חובשים את ספסלי בתי המדרש. גם הם יודעים שיותר מ-50 אחוז מהנופלים הם חיילי מילואים, אנשי משפחה, הורים לילדים. זה לא יקרה, העולם שלנו מקולקל. משימת תיקון עולם הוטלה על הדור שלנו.
האדמה בוערת. הדברים הבאים לא נכתבים מתוך שנאה, מתוך רצון לפלג, לשסות, להפריד, להמריד. אני אוהב אתכם, רוצה בשותפות איתכם. חפץ בברית ייעוד משותפת. זוהי פנייה גלויה לאחיי החרדים, פנייה כואבת, כמעט נואשת.
משפחות כואבות, היקרים הלכו לבלי שוב; אחרות מצפות לשוב יקיריהם מהשבי, ומאות אלפי משפחות חרדות מפני הדפיקה בדלת. הגיע הזמן לומר את האמת: אתם שותפים בתפילה, בהתנדבות מפעימה. כבר הבהרנו את הערכתנו למתנדבי זק"א ולחובשי הצלה. אבל אתם לא חלק מהסיפור. הילדים שלכם לא יחזרו בארון.
לא לימוד התורה מונע מכם להתגייס לצה"ל. הגיע הזמן לומר את האמת: לימוד רציני בישיבה, הכולל 12-10 שעות, דורש התאמה וכישרון. לומר שכל בני 18 עד 24 מסוגלים ללמוד בישיבה זה כמו לומר שכולם יכולים להיות טייסים, כולם יכולים להיות רופאים. זה שקר. לימוד תורה לא סותר גדלות בתורה. חבריי הקרובים הם גם ראשי ישיבות הסדר ורבני יישובים וערים, פוסקי הלכה ומחברי ספרים, וגם לוחמים אמיצים.
"מתקלקלים בצבא". "חרדי שיתגייס – לא ימשיך להיות חרדי". לא נכון. אפשר ליצור גדודים חרדיים, ללא שום השפעה "זרה". זה רק עניין של גמישות ופתיחות, של רצון להיות שותפים בהגנה על המולדת. אפשר לעשות בט"ש בביתר-עילית, בקו התפר ליד מודיעין-עילית. אפשר להקים ישיבות הסדר חרדיות. אנחנו לא רוצים שתפסיקו להיות חרדים, לא באנו לחלֶן אתכם, לשנות אתכם. הבית בוער ואנו זקוקים לכם כדי להגן על הבית.
הנה הפיל שבחדר. אנו חלוקים בשאלת היחס למדינה. אנחנו בוויכוח שהחל לפני מאה שנים בדבר היחס לציונות. אתם לא רואים במדינה ערך, חלקכם רואה בה מרידה במלכות שמיים. אתם לא מתגייסים בעיקר בגלל שאתם לא רוצים להיות חלק מהותי מהמדינה. אני מכבד את העמדה, ובימים כתיקונם אפשר להתווכח. עכשיו זה לא הזמן. אינני יכול להבין את קו המחשבה: מחד, ה"מדינה" היא גוף זר לרוחכם. מאידך, אתם דורשים שנממן את הנפרדות שלכם. אתם דורשים מהמדינה לממן את היכולת שלכם לא להכיר בה. עולם הפוך ראיתי.
שי פירוןצילום: גבריאל בהרליההגיע רגע ההכרעה, אי-אפשר לטשטש את המציאות. שנים רבות סיפרו לנו שזה תהליך ארוך, שלא נדחק בכם, שזה יגיע. זה לא קרה.
אם חוק הגיוס יעלה להצבעה, תהיה סערה גדולה. אתם נקראים להכרעה היסטורית בתולדות התנועה החרדית. לא תוכלו להתחמק ממנה. לא יהיו יותר הסדרים שיאפשרו פטור גורף. אל תאמינו לפוליטיקאים שמבטיחים לכם שזה יעבור, העם לא ייתן. כללי המשחק השתנו.
המלחמה קשה. לצה"ל דרושים חיילים וחיילות, עכשיו והרבה. את שנת הלימודים של תלמידי המכינות הפסיקו, את שנת הלימוד של תלמידי ישיבות ההסדר קיצרו. אין ברירה. אתם צריכים להוביל את המהלך: שירות - עכשיו, על חוק הגיוס נדבר אחר כך.
- שי פירון הוא נשיא תנועת "פנימה" ושר החינוך לשעבר
פורסם לראשונה: 00:00, 09.02.24
