זו תקופה של אירועים תנ"כיים, אבל בלי גיבור תנ"כי - כזה שיפיץ לכל רוח את תערובת בני הכִּלְאַיים של מדיינים ועמלקים, שמזנבים בנו מדרום, מצפון וממזרח. בימים האלה אין מלך בישראל אלא רק מתחזים, ולהם אין בושה ואין כבוד עצמי. אין לקיחת אחריות אלא להפך, הימלטות ממנה כמו מאש. אלא שאחריות היא כמו כבוד, רק בהפוך: ככל שאתה בורח ממנה - היא רודפת אחריך, משיגה אותך, אוחזת בך ואתה נשאר איתה בתוספת החרפה שבבריחה.
ואתה, אבא, שראית את מוראות מלחמת העצמאות, שבה באמת היינו בסכנה קיומית, ואת הטרור הערבי בשנות ה-50 שאיים לחסל את המדינה הצעירה, ואת המצור החונק מכל עבר לפני ששת הימים, ואת ההלם על פניהם של הלוחמים ושל ראשי המדינה ביום כיפור, ואת הגליל שאוים והוכה על ידי מחבלי אש"ף בלבנון לפני מבצע שלום הגליל, ואת הבְּעָתָה בפניהם של האזרחים בראשית שנות ה-2000 כשאוטובוסים התפוצצו פה חדשות לבקרים. ראית את כל אלה ולא עמדת מנגד. היית ונלחמת, ונפצעת קשה, וחזרת ונלחמת, תמיד בקו הראשון, תמיד במקום בו מוכרע גורל המערכה, תמיד מוביל. לקחתָ אחריות, אף אחד לא הטיל אותה עליך. לקחת בעצמך, ושינית את המציאות.
גלעד שרון באזכרה ביום שישי
(צילום: מרכז הסברה, המטה לטקסים ואירועים ממלכתיים)
היית בסך הכל בן 25 כשחוללת לראשונה שינוי במציאות, כמפקד יחידה 101 והצנחנים. נתת תשובה צבאית שלא הייתה לצה"ל קודם, הכית את הטרור ואת צבאות סוריה, ירדן ומצרים שחוללו אותו. ביום כיפור שוב שינית את המציאות, כשחצית את התעלה והפכת מחדל ותבוסה לניצחון גדול. ב-82' שהסרת את האיום מהגליל לשנים רבות. שבוע לקח אז להשיג ניצחון. לא בהסכם, ובלי שום תיווך, אלא הכרעה בשדה הקרב.
עכשיו הגליל שוב תחת אש, אבל האם יש מישהו היום שמסוגל לעשות את זה? כשיצאת למבצע חומת מגן המציאות שוב שונתה; נאלצתָ לדחוף את הצבא, כי לך כראש ממשלה לא היה איזה "אריק שרון" כמו שהיית אתה לבן גוריון. ובכל זאת, זה הצליח, ומאז נראה לגמרי אחרת. הניצחונות שלך היו חדים, ברורים ומהירים.
וגם כשהיו תקלות, ובמלחמה תמיד יש תקלות, לא הסתתרת מאחורי איש. אפילו כשזה היה כרוך באיבוד תפקידך כשר הביטחון ובסופה של הקריירה שלך, כמו שזה נראה אז, לא היית מוכן שעורכי דינך בוועדת כַּהַן יחקרו ויביכו קצין שמאוד לא דייק בדבריו, אף שזה עלול היה לגרום לך נזק כבד. זאת כדי שחלילה לא יתפרש כאילו אתה מסתתר מאחורי הצבא. כזה היית, גבריאל רציני, גבר שבגברים, קר רוח וחזק. מנהיג אמיתי, ולא מישהו שרק מדגמן מנהיג, ואליו מוצמדת כתוּבִית: "המציג אינו מנהיג אלא שחקן".
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרהכאב והצער בזמן הזה כל כך גדולים שכבר אי אפשר להכיל. כאילו לא נעים להתאבל על דברים אישיים שאינם זוועות בסדר הגודל הזה, ובכל זאת אפשר - יש מספיק כאב לכולם.
וכמו שפנלופי הנבונה והזוהרת בנשים חיכתה לאודיסאוס הנהדר, איש התחבולה רב-התלאות, כך גם את אמא, היית "כמו מלכה המחכה לאלופה". חיכית לו שיחזור מהקרבות ונתת את הסיבה והטעם לחזור. כשחלית נשארת יפה וצלולה, בשלווה גמורה מוּדעת לסוף הקרב. ואתה, אריה למוד קרבות חסר אונים מול אויב לא מוכר: תאים שהחליטו להתחלק בקצב מטורף ולהתפשט בגופה של אמא עד כליה. גיבור תנ"כי, טרגדיות וסיפור אהבה שכמו נלקחו מהמיתולוגיה, הכל גדול, עצום, הכל עד הקצה, ימים רעים וקשים, ימים טובים של אושר, ימים של קרבות מרים וימים של תהילה. חיים שלמים, חיים מלאים, חיים ששווה לחיותם.
- גלעד שרון הוא חבר ליכוד. דבריו באזכרה לציון עשר שנים למות אביו אריאל שרון ו-24 שנים למות אימו לילי
פורסם לראשונה: 00:00, 11.02.24
