במהלך מלחמת וייטנאם הורה רוברט מקנמרה, שר ההגנה האמריקני ומאדריכלי אותה התנסות היסטורית מרה, כי יוכן עבורו מדי יום דוח שבו יוצגו נתונים כמיתים לגבי הישגי צבא ארה"ב, ובראשם מספר הרוגי האויב והנשק שהושמד. הגרפים שיקפו עלייה מתמדת בהצלחות, אך המלחמה הפכה לקשה יותר ויותר, והניצחון - כמו האופק - התרחק בהתמדה. אחד מיועציו של מקנמרה המתוסכל העיר לו כי יש רכיבים שהטבלאות לא משקפות, כגון אידיאולוגיה והלכי רוח, והם אלה שמכשילים את הפיכת מקבץ ההצלחות הטקטיות להכרעה אסטרטגית.
נדמה שישראל מתקרבת בהדרגה למלכוד שבו התבוסס מקנמרה לפני כ-60 שנה. ההצלחות הצבאיות בעזה מרשימות מאוד, בפרט היקף מחבלי חמאס שנהרגים או נלכדים והרס תשתיות הארגון, ובראשן מערך המנהרות. עם זאת, המלחמה רחוקה עדיין מ"הניצחון המוחלט" שאותו מציג ראש הממשלה, בלי לנקוב במועד לסיום העימות או להגדיר מהי האסטרטגיה שתביא לכך.
הנסיבות הנוכחיות לא מרמזות על שבירה קרובה של חמאס. חרף המכות הקשות שספג נמשכת הלחימה בכל רחבי הרצועה, מנהיגי הארגון טרם חוסלו, והוא חוזר בהדרגה למרחבים שמהם יצא צה"ל, במיוחד בצפון עזה. ברקע, לא מסתמנים ניצני מחאה ציבורית נגד חמאס או התפתחות חלופה מקומית לארגון. הכמיהה הישראלית לצמיחה של חמולות חמושות שיחלשו על המרחב הציבורי ויעניקו את הסיוע האזרחי נראית בשלב זה כמשאלת לב יותר מאשר כיעד בר-מימוש.
ישראל נדרשת לשני לקחים מרכזיים. הראשון, לשנות את עולם המינוחים הצבאיים הקלאסי בהתמודדות עם ארגון גמיש כמו חמאס, הידוע בסתגלנות וביכולת הלמידה וההשתנות שלו. הוא מתקיים בכמה ממדים בו-זמנית, ומתאים עצמו לנסיבות. כך למשל, הוא מסתייע בפעיליו הצבאיים בלבוש אזרחי או בכסות עובדי עירייה כדי לשמר אחיזה במרחב הציבורי, ולאחר שמערכיו הצבאיים הגדודיים פורקו, הוא עבר לדגם גרילה אורבנית המבוססת על חוליות.
הלקח השני שעל ישראל להפיק הוא שלא ניתן לכונן סדר חדש בעזה מבלי לשלוט לאורך זמן על השטחים שכבש צה"ל ולתכנן השתלטות על כל עזה. מכיוון שצה"ל לא ממלא את אותם תנאים הכרחיים, ולמעשה מדלל בהתמדה את כוחותיו בעזה, אזי כל ההתלבטויות בין חזרת הרשות, כינון מינהל מקומי פלסטיני או פריסת כוחות בינלאומיים באזור נותרות תיאורטיות ובעיקר תלושות מהמציאות, שבה חמאס ממשיך לשמש גורם כוח דומיננטי ברצועה, גם אם מוכה וחבול.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צהחברה בישראל הוכיחה מאז 7 באוקטובר חוסן תקדימי שהפתיע גם אותה עצמה. היא נכונה לספוג קורבנות ולקיים מערכה ארוכת ימים כדי לממש את היעדים האסטרטגיים שהוגדרו בראשית המלחמה, ובראשם מיטוט חמאס. עם זאת, הציבור כמה לאמת מורכבת, לרבות הצגת האתגרים והקשיים הקיימים, ולא לסיסמאות כלליות שנועדו לכאורה לנסוך מוטיבציה, וככל שהמערכה מתמשכת מתעוררים עוד ועוד ספקות לגבי בהירות וישימות המטרות האסטרטגיות. "ניצחון מוחלט" ו"מערכה נצחית" הם מונחים שבאמצעותם שכיח לגייס קהלים במדינות נטולות חברה אזרחית שאינן דמוקרטיות, אך ספק אם הם תואמים את ההוויה הקולקטיבית בישראל.
ישראל הגיעה לצומת דרכים בעזה. היא יכולה לפנות לעסקה מלאה שתביא לשחרור החטופים במחיר הפסקת המלחמה ואולי אף נסיגה מעזה, ולשקול רק בחלוף הזמן חזרה למימוש היעד של מיטוט שלטון חמאס, או לפנות לשינוי אסטרטגי במציאות ברצועה שתחייב השתלטות על כולה ושהייה ממושכת. דרך הביניים שנבחרה לא משיגה אף אחת משתי המטרות האסטרטגיות, ובמקום זאת יוצרת תסכול קולקטיבי גובר וחוסר אמון בין הציבור להנהגה במדינה.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.24
