צה"ל מתכוון לפתוח בתחקירים על המלחמה ועל מה שקדם לה מיד לאחר שהמצב יתייצב במערב חאן יונס. מדובר בתחקירים פנימיים, בתוך שרשרת הפיקוד. בסוף יצטרך הרמטכ"ל הרצי הלוי למנות צוות חיצוני, של אלופים בדימוס, שיבחן את הממצאים. זאת הדרך שבה הצבא בודק מדוע נכשל, מי נכשל ואיך לתקן. הביקורת שהטיחו שרי הממשלה ברמטכ"ל כשהידיעה דלפה לתקשורת העידה על הפאניקה שאוחזת בהם כל פעם שעולה לדיון אסון 7 באוקטובר. הם מפחדים.
ההתקפה של איתמר בן גביר על הרמטכ"ל, בישיבת הממשלה אתמול (ראשון), הייתה עוד יותר מופקרת. בן גביר כעס על שהלוי דרש מהמשטרה לדאוג שהסיוע ההומניטרי ייכנס לעזה כסדרו. הסיוע ההומניטרי איננו תחביב של צה"ל. מי שהחליט עליו הוא הקבינט שבן גביר חבר בו. במקום לבוא בטענות לרמטכ"ל שיבוא בטענות לעצמו.
אין מנוס מלומר את האמת גם אם היא כואבת: הסיוע ההומניטרי איננו רק קו החיים של העזתים; הוא גם הכלי שמאפשר לצה"ל להמשיך בלחימה. חטיבה מורחבת של חמאס, החטיבה הכשירה האחרונה, פועלת ברפיח וסביבתה. ייתכן שגם חלק גדול משדרת הפיקוד נמצא שם. האפשרות היחידה לעשות ברפיח את מה שעשה צה"ל בעזה ובחאן יונס היא להעביר בדרך מסודרת ומוגנת את 1.3 מיליון העקורים שגורשו לשם צפונה ולהגיע להבנות עם המצרים ועם האמריקנים. בצבא משוכנעים שצריך להגדיל ולשפר את הסיוע, אחרת רפיח תרד מעל הפרק. מה עושה בנימין נתניהו? מודיע שהוא "מנחה" את הצבא להיערך לכניסה לרפיח ובמקביל מאפשר לבן גביר ולעמיתיו בממשלה לדפוק את הכניסה לרפיח.
זה מה שקורה כשממשלה מובלת על ידי כהניסטים ומי שנושא בתואר ראש ממשלה מחפש אליבי. כאשר שואלים בכירים בצבא מה הכוונה בציווי "ניצחון מוחלט" שנתניהו מרבה להשתמש בו בנאומיו הם מושכים בכתפיהם. אין ניצחון מוחלט במלחמה נגד ארגון טרור. ניצחון יהיה רק כאשר מעשה מדיני ימלא את החלל שייצר הצבא בהשתלטות שלו על עזה. באין מעשה מדיני כל ההישגים של הצבא בשטח יימוגו.
שרי הקבינט המצומצם מתייסרים בימים האחרונים בשאלה איך להגיב על מתווה העסקה שחמאס הניח על השולחן. אכן, דיון מייסר. דרישות הפתיחה קשות עד בלתי אפשריות, בעיקר בשלב השני והשלישי. בינתיים לא נמצא מנוף שייאלץ את הצד החמאסי להתרכך. אבל לא פחות חשוב הדיון שלא מתקיים – הדיון בשאלה מה יהיה אם לא תהיה עסקה. מה תהיה המציאות בעזה ובעוטף; מה תהיה המציאות בגבול הצפון. ספק אם לצבא יש תוכנית.
חלק מהשרים אומרים, אין בעיה, צה"ל ימשיך לשבת בעזה כחיל כיבוש עוד שנה. אם נרצה נקים מחדש את ההתנחלויות. כבונוס נכבוש גם את דרום לבנון ונקים שם מחדש את רצועת הביטחון. חיילי המילואים יקטרו קצת אבל יסתגלו; הכלכלה תסתדר בעזרת השם והאמריקנים יתעסקו בעניינים אחרים. זה יהיה הניצחון המוחלט שלנו.
הפער בין הדרג המוביל בממשלה לדרג המוביל בצבא תהומי. בממשלה בונים על גורמים שיביאו לכאן פועלים הודים במקום פלסטינים; בצבא מודאגים מסימני החורבן הכלכלי בגדה. עוד חודש מתחיל רמדאן, ואין כסף ואין עבודה. נשק דווקא יש: המצוקה תתורגם לטרור. נכון שלאחר 7 באוקטובר הציבור הישראלי מתקשה, בצדק, לראות פועלי בניין פלסטינים בשכונות המגורים שלו, אבל לפעמים חייבים להכריע.
תרחישי הקצה במערכת הביטחון קשים. הם מדברים על כך שבנוסף לחמאס ולג'יהאד גם התנזים ומנגנוני הביטחון יפנו את קני הרובים שלהם נגד ישראל. כך היה ערב מבצע חומת מגן. הדבר האחרון שישראל זקוקה לו עכשיו הוא אינתיפאדה בגדה, מערכה שעלולה לזלוג למזרח ירושלים ולערים המעורבות.
"מה הקשר בין ממשלה למלחמה"? שאל בשבוע שעבר השר יצחק גולדקנופף. במחשבה ראשונה, האיש לא מבין איפה הוא חי וממי הוא מקבל משכורת; במחשבה שנייה, הוא גאון: הוא מבין את הממשלה שהוא חבר בה יותר מכולנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.02.24
