הרבה פרטים לא הותרו לפרסום באשר למבצע ההרואי לחילוץ שני החטופים ממחנה הפליטים שאבורה שברפיח. אבל עכשיו אפשר לתת לרגע לדמיון להשתולל בניסיון להבין מה קרה שם. ראשית, זה מתחיל במודיעין מדויק מתוצרת השב"כ. מודיעין כל כך מדויק שמאפשר לדעת לאיזו דלת צריך לפרוץ, לאיזו קומה לטפס וכמה שומרים מופקדים על בני הערובה ומה מיקומם. מודיעין שמאפשר לשלוח כוח של עשרות לוחמים ללב רפיח באחת הסביבות העוינות ביותר שיש, בידיעה שאין מדובר במארב לכוח. ומודיעין שמאפשר לכוח המבצע להתאמן כמו שצריך על ההגעה ועל הפריצה ליעד עם הבנה מסוימת לגבי מצבם של אותם חטופים ומה השעה הטובה ביותר לביצוע.
שנית, הביצוע. כוח של ימ"מ והיחידה המבצעית של השב"כ שמגיע בצורה נסתרת לתוך שאבורה. כל מי שביקר והיה במקום הזה אי-פעם, יכול לספר כמה השורה הזו מופרכת ודמיונית. אפילו תסריט לא כזה מוצלח של סדרת אקשן, היה מתקשה לקחת אותנו למחוזות של הפעולה הזו וכיצד התבצעה. ואולי משיקולי צנזורה עדיף להותיר את הדבר לדמיון.
מה שכן אפשר לדמיין פה זה מה עבר על הלוחמים של הימ"מ והשב"כ בדרך אל היעד, מה עבר על המפקדים בחפ"קים שנייה לאחר שנתנו את האור הירוק, את "הפעל", לכוח הלוחם. וכעת, איך לעזאזל מצליחים להביא כוח של עשרות לוחמים בשקט, בחשאי, לליבו של מחנה פליטים. אפשר לדמיין את ההתקרבות אל היעד קצת לאחר השעה אחת בלילה ואת הדיווחים לאחור. את נקודות הציון שמועברות בקשר לכל החפ"קים הרלוונטיים, דקה אחר דקה, נקודה אחר נקודה, אלה בפיקוד דרום ואלה שבשב"כ. את מפקדי הכוח הפורץ שפורקים מהרכבים ליד הבית המדובר ומתקדמים אליו בתקווה שלא להיחשף ומתחילים את הספירה לאחור. ואז ההגעה בדרך לא דרך לקומה השנייה ואת הרגע הזה שבו עוברים לפעולה רועשת ופורצים את דלת הכניסה באמצעות חומר נפץ.
רגעים אחרי חילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן
(צילום: דובר צה"ל)
ואז שלב הפריצה. אותם לוחמים שעומדים בראש הכוח, צריכים להגיע בתוך שנייה אולי שתיים לבני הערובה, לפני שהשומרים ירצחו אותם. לפני כמעט 30 שנים, באירוע שבו פרצו לוחמי סיירת מטכ"ל לבית שבו הוחזק נחשון וקסמן בביר נבאללה שליד ירושלים, התעכבה כל הפריצה בשל דלת ומנעולים בעייתיים במיוחד וכל אפקט ההפתעה נהרס ווקסמן נרצח על ידי שוביו. במקרה הזה, כאמור, הצליחו אנשי הימ"מ והשב"כ להפתיע את השובים ולנטרל אותם.
ובאותו הרגע שבו הכוח המחלץ מדווח שהחטופים בידיו, נפתחו שערי הגיהינום על רפיח. וכאן כבר אפשר להישען על הדיווחים שיצאו ברשתות הפלסטיניות. תקיפה אווירית כבדה של שלל יעדים של חמאס בגזרת שאבורה ורפיח, שנועדה לנטרל כל מחשבה על תקיפה של הכוח המחלץ. התקיפה האווירית הזו הובילה להרבה מאוד נפגעים בצד הפלסטיני, כמעט 50 הרוגים, אך איפשרה את חזרתו של כל הכוח הפורץ והחטופים בשלום הביתה.
ההצלחה הזו היא רק טיפה בים בהתחשב בעובדה ש־134 חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה. חלקם כבר לא בין החיים. חלקם מוחזקים במקומות שבהם יהיה קשה מאוד לחלצם ללא נפגעים לכוחותינו או לחטופים עצמם. ועדיין, פעולת החילוץ הלילית, מערערת את הביטחון של חמאס ביכולת שלו לשמור על הנכס מספר אחת שלו, ואולי חשוב מכך - היא תייצר חשש בקרב משפחות פלסטיניות שחמאס הפקיד בידן חטופים, מאחר שהוא מתקשה לשמור על כל החטופים. חלק מהמשפחות הללו עשוי אפילו לרצות להעבירם לידיים אחרות או אפילו לידיים ישראליות כדי להימנע מפגיעה.
הפעולה הזו גם חושפת את העובדה שלידי צה"ל והשב"כ מגיע לאחרונה מודיעין טוב ואיכותי באשר לחמאס ולחטופים. היא מדגישה שחמאס כבר אינו אותו ארגון שראינו בשבעה באוקטובר. זהו ארגון מוכה וחלש יותר. ועדיין צריך להדגיש, הדרך ארוכה. "ניצחון מוחלט" לא נראה פה, למרות האשליה שמנסים אנשי ראש הממשלה לייצר, מהסיבה הפשוטה שלאחר 7 באוקטובר לא יהיה כזה. לחמאס יש עדיין יכולות ובכיריו עדיין בחיים. וגם ביום כזה של חגיגה והישג צבאי משמעותי, צריך לזכור שהחגיגה אינה יכולה להיות אמיתית ושלמה עד שנראה את חמאס מוכה ואת החטופים כולם בבית.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.24
