למרות המלחמה, ואולי בגינה, לא פסק העיסוק בנושא נורמליזציה אפשרית בין ישראל לסעודיה. הממשל האמריקאי עמל על התנעה מחודשת של התהליך, שחמאס ואיראן ביקשו לעצור ב־7 באוקטובר.
לאחר ארבעה חודשי מלחמה ניתן להעריך בזהירות כי המוטיבציות הבסיסיות של ארצות־הברית וסעודיה לא השתנו. ארצות־הברית מבקשת לבסס סדר אזורי חדש בהנהגתה, כדי להיטיב להתמודד עם איראן ולאותת כי היא אינה הולכת לשום מקום. סעודיה, מצידה, מבקשת לבצר את מעמדה וביטחונה, בעיקר מול איראן, באמצעות חיזוק היחסים עם וושינגטון - ורשימת הדרישות שלה ארוכה ובחלקה בעייתית.
היעדים ארוכי הטווח הללו והמוטיבציות העומדות מאחוריהן נותרו בעינן, אלא שסעודיה - ועימה המדינות שחתמו עם ישראל על הסכמי שלום - מבקשות מתחילת המלחמה להרחיק עצמן מזיהוי עם ישראל ולגלות סולידריות עם הפלסטינים. אין זה צריך להפתיע את מי שעוקב אחר הלך הרוח ברחוב הערבי. השגרירים הערבים לא נמצאים כאן, ושגרירי ישראל במדינות ערב חזרו ברובם ארצה, בעיקר משיקולי ביטחון או בשל בקשה מהשלטונות. במקביל, ההפגנות נגד ישראל התרבו, הביקורת בתקשורת הערבית גברה ועימה הפעילות המדינית הערבית לעצירת המלחמה. חלק מהמדינות, בראשן איחוד־האמירויות, אותתו שהן עומדות מאחורי הסכמי השלום, אך הן קיררו, בעיקר פומבית, את היחסים.
עמדת הציבור במדינות ערב הקצינה בעקבות המלחמה, וכעת מעל 90 אחוזים מהאזרחים מתנגדים לנורמליזציה עם ישראל. התוצאה היא שמתרחב הפער בין מדיניות המשטרים לבין עמדת האזרחים. למרות שמדובר במדינות שאינן דמוקרטיות, מנהיגי מדינות ערב יעדיפו לתמרן את דעת הקהל לטובתם ולא ללכת נגדה, משום שהתרחבות הפער עלולה, במתארים מסוימים, לסכן את יציבות המשטרים.
עמדת הציבור במדינות ערב הקצינה בעקבות המלחמה, וכעת מעל 90 אחוזים מהאזרחים מתנגדים לנורמליזציה עם ישראל. התוצאה היא שמתרחב הפער בין מדיניות המשטרים לבין עמדת האזרחים
אחת התוצאות של תהליך הקצנה זה הוא עליית המחיר של נורמליזציה אפשרית. אם לפני 7 באוקטובר ביקשו הסעודים לראות תמיכה ישראלית בפתרון שתי המדינות, אך היו מעורפלים כדי לשמור לעצמם חופש תמרון מדיני, הרי שהיום הם מבקשים לראות צעדים ישראליים מעשיים בכיוון. הסעודים אינם לבד. גם מחיר תחזוק היחסים הפומביים עם איחוד־האמירויות יעלה, לפחות בטווח הזמן הקצר.
גם אם המוטיבציות לשלום נותרו בעינן, שיקולי העלות־תועלת של המשטרים הערביים משתנים. בראייתם, ישראל לא רק שלא הכריעה עדיין את חמאס, שנוא נפשן, אלא שהמראות מעזה מביאים לתסיסה בציבורים שלהן, ונותרה בעינה הסכנה לגלישה לעימות אזורי מול איראן ושלוחיה, שיפגע גם בהן.
הנכונות האמריקאית להעניק למדינות ערב גזרים שונים שיטיבו עם יציבותן וביטחונן נותרה המוטיבציה העיקרית עבורן לנרמול יחסיהן עם ישראל ולהגברת מעורבותן בעזה ביום שאחרי חמאס. אולם, הסוגיה הפלסטינית הופכת מרכזית יותר עבורן, ועימה המחיר המדיני שאותו תידרש ישראל לשלם.
ככל שהסנטימנט האנטי־ישראלי במדינות ערב מתחזק כך עולה המחיר, לא רק של פריצת דרך מדינית עם סעודיה, אלא של תחזוקת היחסים הקיימים עם מדינות השלום הישן והחדש. חמאס ואיראן לא הרגו את תהליך הנורמליזציה, אך הן פגעו בו, ועל ישראל לנסות ולחדשו כחלק ממימוש יעדי המלחמה שלה.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל־אביב, ולשעבר בכיר במל"ל
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.24
