בחודש החמישי למלחמת העצמאות השנייה של ארצנו הקטנה, פחתו עד מאוד הציפיות לתמונת ניצחון מרהיבה. לא יקרה. "נשטח את עזה", האיום שהושמע מיומה הראשון של המלחמה, מהדהד עכשיו כמו בדיחה עצובה. גם "הניצחון המוחלט", המנטרה החדשה של נתניהו, מצלצל יותר כמו לעג לרש.
לכן, בחודש החמישי למלחמת האין־ברירה, בעודנו חוששים להוציא מהפה שאלה טריוויאלית ביותר כמו "מה שלומך?" וחוטפים גרדת לשמע תשובה יעני מפולפלת כמו "שלומי כשלום עמי", הגיעה העת להיפרד מ"ביחד ננצח" שהפך לסלוגן של חרבות ברזל. ייתכן שבזמן אמת הוא עשה את העבודה, אני לא פוסלת ולא מזלזלת: בשבת הארורה ההיא כל המדינה חטפה הלם, ונזקקה למשהו מיליטנטי, אופטימי וחזק, שיפיח רוח קרב בחזית ובעורף כאחד. זו הייתה זריקת מרץ. קפסולת מורל. אבל כיום, כשאני פוחדת להציץ בעמוד הראשון של העיתון ופשוט מתפרקת למראה תמונות הנופלים, כבר אין מקום ל"ביחד ננצח" המעט יהיר. ויש לי הצעה מעשית: בואו נחליף את "ביחד ננצח" במשהו מהלב. "ביחד נתגבר". זה הרבה יותר מנחם והרבה יותר מלכד. "ביחד נתגבר" ממש מזמין את כולם לשלב ידיים, והוא מתאים למצבנו הנוכחי, כאומה שקוברת את מתיה ואין בקרב אזרחיה מי שלא מלקק את הפצעים.
יש משהו שכל אחד מאיתנו יכול לעשות: להתגבר, במובן של להטעין מדי בוקר את המצברים ולהאמין שביחד, במאמץ משותף, נצליח לא רק לשרוד, אלא גם להשתקם
תחשבו על החטופים. אלה שחזרו למציאות ההזויה של "שגרת מלחמה", ועל 134 החטופים שעדיין שם. הם רוצים לנצח? לא, הם רוצים להתגבר. תחשבו על אלפי המפונים שעדיין מקווים לשיר את "מה נשתנה" בבתיהם. איך נעזור להם להתגבר?
בימים האחרונים התחלתי לגלגל את "ביחד נתגבר" על השפתיים והוא זרם לי בטבעיות. מה הפלא, הרי גדלתי בין דפי "אני אתגבר" של דבורה עומר. סיפורה של הילדה שמתמודדת עם שיתוק מוחין הפך למוטו של חיי. בימים הכי חשוכים שלי, והיו לא מעטים כאלה, שיננתי את "אני אתגבר" והרגשתי מחוזקת. גם את חבריי לפרלמנט של יום שישי שיתפתי ברעיון שהבריק במוחי הקודח, וכך התברר לי שאין חדש תחת השמש: מתברר שלפני 50 שנה, במלחמת יום כיפור, יצא "האיגוד הישראלי לפרסום" בסיסמה "אנו נתגבר". כשהתחלתי לפשפש לעומק מצאתי ידיעה חדשותית בנושא. "מטרת המבצע - ליצור תשובה לשאלה מה יהיה. הסיסמה 'אנו נתגבר' תוחדר לתודעת הציבור במודעות בעיתון, כרזות ושלטים על אוטובוסים". כן, אלה היו כלי הפרסום לפני חמישה עשורים. כצפוי, לא כל "הציבור" הסכים לתהליך ההחדרה. היו שטענו ש"אנו נתגבר" נשמע רופס ולא מספיק קליט, אבל עובדה, שרדנו את מלחמת יום כיפור כדי לגלות שהיא הייתה סוג של פרומו למלחמה הנוכחית.
אז בואו נתעדכן. לא "אנו" (שמדיף ריח של נפטלין) וגם לא "אנחנו", אלא "ביחד נתגבר". אם נאמין - זה יקרה. אמן.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.24
