במקום די רחוק, מאוד רחוק מכאן, במדינה אחרת לגמרי, עיצבנה תנועת מחאה אחת, "אחים לצוות" שמה, את ראשי השלטון. לא סתם עיצבנה, אלא שפעילותה, כך חששו בבירה של אותה מדינה, עוד עלולה לעלות להם בכיסא ובשלטון. האפקטיביות של אותה תנועה הייתה כה גדולה, ההפגנות הלכו ותכפו, הירידה בפופולריות של השליטים ניכרה, הטענות על שחיתות ועל ריקבון מוסרי ופלילי עמוק, הלכו והתעצמו. וראשי השלטון נראו שהם מאבדים את היוזמה.
אבל אז עברו השליטים להתקפה: כשהמשרתים בכוחות הביטחון החיוניים של אותה מדינה רחוקה מאוד (שגם היא, כמונו, הייתה מוקפת אויבים) החלו לפקפק בצדקת הדרך, וחלקם הודיעו שהם פורשים לאזרחות, השליטים זיהו הזדמנות. את העבודה השחורה, החשאית, ביצעה עבורם יחידת משטרה מיוחדת, שהוקמה במקור כדי להילחם בסוחרי סמים קשוחים, ולכן צוידה בתקציבים אדירים, כוח אדם מעולה, טכנולוגיה חודרת כל טלפון ומאגר מידע, כזו שהוגדרה ברוב מדינות העולם כבעייתית אם לא יותר מכך, וסמכויות אדירות וסודיות. אבל עם השנים הוטלו עליה בזכות הטכנולוגיה והאיכות האנושית עוד משימות, כמו חיפוש ילדים חטופים, רוצחים סדרתיים או איתור מוקדי התפרצות תחלואה.
כתבות נוספות למנויי +Ynet:
עכשיו הגיעה השעה של השליטים לנוע שלב אחד קדימה בניצול הכוח העצום. השליטים מינו זמן קצר קודם לכן מישהו מקורב אליהם לפקד על אותה יחידת אקסקלוסיבית, והוא נרתם בשמחה לסייע במלחמת השמד נגד תנועת המחאה. מערכת החוקים הייחודית, שעל פיה פעלה אותה יחידת משטרה, איפשרה לשליטים להכריז על מערכת המחשבים של תנועת המחאה כמאגר מידע שדרוש למשטרה לצורך תפקידה, וזאת בלי שתנועת המחאה תדע כלל שהיא תחת התקפת סייבר. פרקליט המדינה התנגד בתוקף, אבל המשטרה עבדה ישירות תחת השליטים וחדרה לתוך המאגר. אחרי שמומחי המחשבים של היחידה העתיקו את כל התוכן, הם מחקו את מערכת המחשבים, ואחר כך גם את הגיבוי שלה ואחר כך את כל הפעילות של אנשי המחאה ברשת החברתית, אף שמדובר על ענן השייך לאחת מספקיות האינטרנט הגדולות בעולם. עיתונאי שעלה במקרה על הסיפור הפך גם הוא קורבן למערכת החודרנית, ותוך זמן קצר גם המחשב שלו נמחק. הוא והמקור שלו נעצרו לזמן ארוך.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
6 צפייה בגלריה
הפגנה של תנועת ''אחים לנשק''. המאגר יאפשר לדעת עם מי שוחחתם, באילו אתרים גלשתם, למי שילמתם
(צילום: טל שחר)
בחקירה האגרסיבית שאליה הושלכו ראשי התנועה סיפרו לכל אחד מהם אילו סרטי פורנו הוא אוהב לראות ומה הנטיות המיניות שלו. במודיעין ידעו הכול כי ישבו גם על האינטרנט, של כל אזרחי המדינה כולם, כל הזמן, וכשתפסו מישהו יכלו בעצם לזוז אחורה במנהרת זמן שטנית משלהם, ולדעת כל מה שהאיש עשה, חיפש, גלש, פגש, דיבר בשני העשורים האחרונים. במקרה אחד איימו על פעיל כי אם לא יתחיל לשמש סוכן שלהם בתוך המחאה, הם ידאגו שאשתו תדע על העדפותיו המיניות.
במסגרת המתקפה והחוק, השליטים העניקו למשטרה שורת סמכויות חדשה, סודית, שכלל לא כתובה בחוק. רוגלות ונוזקות הוזרקו לתוך הטלפונים, כדי לעקוב אחרי הפעילים ולנסות לחלץ עוד מידע שישבור אותם, יסכסך אותם זה עם זה ויפזר אותם לכל רוח.
לא רק שהסיפור הזה מעולם לא קרה במדינת ישראל או ככל הידוע באף מקום אחר בעולם המערבי, אלא שהוא גם לא יכול היה לקרות כאן. זאת כמובן רק בתנאי שהצעת תיקון חוק השב"כ שהונחה לפני כחודש על שולחן הכנסת לא תעבור. כי אם היא כן תעבור, אז בהינתן אנשים אחרים לגמרי־לגמרי־לגמרי ליד ההגה, גם בממשלה, גם במשרד המשפטים, גם בשב"כ - אנשים שלא יהיו כמו אלה שנמצאים עכשיו אלא אנשים רעים, מושחתים, שכוונתם רעה - בתסריט הזה, בכל הקשור ביכולות ובסמכויות השב"כ הוא בהחלט אפשרי. למעשה, ייתכן שהוא אפילו יהיה חוקי.
תזכיר תיקון החוק הונח בפני הכנסת בדצמבר. אם מישהו חשב שבעת מלחמה יהיה אולי קל יותר להעביר אותו ולהתגבר על ההתנגדויות - הוא טעה. עשרות רבות של מסמכי תגובה לתזכיר שפורסם, חלקם חסויים, נחתו על שולחן הכנסת לקראת העברתו בקריאה ראשונית. בשב"כ, בממשלה ובמשרד המשפטים לא צפו את עוצמת ההתנגדות. באחת מהתגובות החריפות ביותר על הצעת החוק נאמר באשר לסעיף מסוים כי "משמעות הסעיף היא הסכמה של השירות לפעול גם בתחומים שלגביהם לא הוסמך על פי חוק", ובאשר לסעיף אחר כי "מדובר בסעיף בלתי סביר אשר משמעותו עקיפה מוחלטת של כל הליך החקיקה במדינת ישראל".
6 צפייה בגלריה
עו''ד דניאל רייזנר. בממשלה ובמשרד המשפטים לא צפו את עוצמת ההתנגדות
(צילום: מתוך היוטיוב)
הדברים החריפים, אם לא יותר מכך, הללו לא נכתבו על ידי האגודה לזכויות האזרח. אחד משני החתומים על מסמך התגובה שיצא בשם התאחדות התעשיינים, איגוד ההיי־טק הישראלי ומשרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן הוא אל"ם (מיל') עו"ד דניאל רייזנר. מדובר במי ששימש ראש מחלקת הדין הבין־לאומי בפרקליטות הצבאית, אחד מהתפקידים הבכירים שם, ונחשב שנים רבות לאחד מבכירי המשפטנים בישראל בנוגע למשפט וביטחון לאומי. רייזנר לא נחשב ליונה או לפשרן או ותרן בנושאי ביטחון. אם כבר ההפך. הוא לא היחיד מתוך ותיקי המערכת שיוצאים במילים קשות ביותר, חלק באופן גלוי, וחלק בשיחות סגורות, נגד השב"כ. לדברי אחד מהם הארגון "התבלבל קצת באיזון בין זכויות האדם לביטחון. אחרי שלפני יותר משני עשורים הוא, השב"כ, היה זה שביקש חוק כדי לוודא שאנשיו פועלים במסגרתו, הרי עכשיו, הוא עושה אחורה פנה, ומייצר חוק חדש, שיש בו הכול חוץ מוודאות, שקיפות ועליונות המחוקק".
גם במצב הנוכחי, בלי התיקון הדרמטי לחוק, השב"כ הישראלי - כך לפי שורה של בדיקות ושיחות עם מומחים בעולם - הוא בהפרש גדול, ומטריד, ארגון המודיעין המערבי בעל הסמכויות הרחבות, העוצמתיות, החשאיות והחודרניות ביותר לרשות היחיד. ומילא אם היה מדובר על אזרח שחשוד בעבירה כלשהי, אבל כמעט בכל המקרים מדובר באזרחים שלא עשו דבר וחצי דבר, שאין לגביהם שום חשד, כלומר כולנו, אבל שעדיין אוסף השב"כ על אודותיהם־אודותינו כמויות עצומות של מידע, כל הזמן, גם עכשיו, גם עליך, גם עלייך.
וביחס הפוך לעוצמת החדירה, לפי הבדיקות שלנו, עוצמת הביקורת החיצונית על השב"כ היא מהרכות, הבלתי סדירות, הלא־מקצועיות, הלא־מובנות מכל המדינות במערב. ועכשיו באים משרד המשפטים, השב"כ והממשלה, ומוסיפים עליהם עוד שכבה עבה של יכולות וסמכויות נוספות שיהפכו את הצמד ראש הממשלה וראש השב"כ לכמעט כל־יכולים.
לצד זאת החוק החדש מעניק לוועדת שרים לענייני ביטחון לאומי, באישור תת־הוועדה לשירותים חשאיים של ועדת חוץ וביטחון, סמכות להעניק לשב"כ סמכויות נוספות על אלו הכתובות בחוק, "מה שמעלה כמובן את השאלה - בשביל מה יש חוק אם אפשר לשנות אותו בחשאי?!" תוהה בכיר במערכת הביטחון. "בשנתיים הראשונות היועץ המשפטי יחווה את דעתו, אבל ראש הממשלה יכול לעשות מה שהוא רוצה. בשנתיים שאחר כך כבר אין צורך גם לשמוע את היועץ". כך לפי הנוסח המוצע, ראש הממשלה יכול לתת רשות לשב"כ להיכנס למאגרי מידע ספציפיים של תנועות שלא נוחות לו, גם בסעיפים עם סייגים שבהם נאמר שנדרש ש"יתקבל לאחר חוות דעת של היועץ המשפטי", בנוסח לא נכתב כי היא מחייבת.
אחרי פרשת קו 300 והעובדה כי ראשי הארגון כמעט מצאו את עצמם נאשמים במשפט רצח, היה זה הארגון שרצה מאוד חוק שיסדיר את פעילותו. וכך, לראשונה בישראל נוסח חוק המבסס את הסמכויות, היכולות והחובות של אחד מארגוני המודיעין (שאר הארגונים מתפקדים עד היום ללא חוק). ב־2001 השב"כ נקרא לנהל את המלחמה מול טרור המתאבדים. הוא כבר הפעיל בעת ההיא מערך טכנולוגי מורכב וראשון מסוגו ואגף סיגינט גדול מאוד, אך דרש עוד ועוד סמכויות בתחום. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, דן מרידור, שזכר לשב"כ את שקרי קו 300, סירב. השב"כ לא הסכים לוותר והחוק נתקע עד שדוד מגן החליף את מרידור "ואז הבנו שנוצרה הזדמנות", משחזר בכיר בשב"כ באותה תקופה.
השב"כ הכניס לחוק המקורי עז שהטריפה את ארגוני זכויות האדם - פסקה על רשות להפעיל אמצעים פיזיים, יעני עינויים בחקירות. אבל עיני הארגון היו בכלל בסעיף אחר, סעיף 11 שהוצג רק ברגע האחרון - יצירת מאגר נתונים ענק בשב"כ על הטלפונים של כולנו. ראש השב"כ דיכטר הוא שהכניס את העז ואת הסעיף המדובר. "השתדלנו להעביר אותו מתחת למכ"ם מפני שהוא היה סעיף מאוד בעייתי בפוטנציאל שלו", אומר בכיר בשב"כ שהיה מעורב בחקיקה. "אך המחוקקים לא הבינו במה מדובר ואף אחד לא אמר כלום". שורה של חוקים סודיים ותקנות חייבה את חברות הסלולר לבנות לעצמן מערך טכנולוגי שיידע להסתנכרן עם המחשבים של השב"כ. תקנות נוספות הקימו את אותו מאגר שהתייחס אז למטא־דאטה של שיחות הטלפון בלבד - עם מי הייתה השיחה, מתי, איפה היה המתקשר וכו'.
עד משבר הקורונה הצליח השב"כ לשמור על מאגר ה"כלי" בפרופיל נמוך, כל כך נמוך שחלק גדול מחברי תת־הוועדה לשירותים חשאיים בכנסת שאמורים לפקח עליו כלל לא זכרו על מה מדובר, ובשב"כ מספרים כי לעיתים היו הם צריכים להזכיר להם. לשכת היועץ המשפטי לממשלה, שהיא גוף שנמצא בקשר הדוק וקפדני יותר עם השב"כ בנושאים הללו, נטולת גוף פנימי בעל הבנה מודיעינית. וכך בניגוד לנהוג במדינות מערב רבות, אין בישראל אף גוף מקצועי, עם סמכויות וזיכרון ארגוני, שיכול לבקר את השב"כ ולוודא שהוא לא פורץ את הסמכות.
גורמים שעסקו בחוק מתעקשים שלא ניסו "להסליק" אותו בזמן המלחמה. עיקרי ההצעה היו מוכנים לפני כשנה, והוחלט לדחות אותם בשל הרגישות בתקופת ההפיכה המשפטית. דווקא אחרי כניסת גנץ ואיזנקוט לממשלה, הוחלט להתקדם
עכשיו רוצים ללכת בשב"כ עוד הרבה מאוד קדימה עם הסמכויות האלה. ב־2017 התחילו בשב"כ ובמשרד המשפטים לגבש את ההצעה הנוכחית, בתוך אשכול ביטחון במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. עיקרי ההצעה היו מוכנים לפני כשנה במהלך 2023, ואולם על רקע המשבר שפרץ בשל ההפיכה המשפטית, החליטו בשב"כ ובמשרד המשפטים לדחות את פרסום התזכיר - וזאת, כך מסביר גורם הבקיא בנושא, נוכח החשיבות שהם רואים בקידום ההצעה בהסכמה רחבה. מתקפת הטרור של 7 באוקטובר חידדה את הצורך הביטחוני בקידום התזכיר, ודווקא בעקבות הקמת ממשלת האחדות עם גנץ ואיזנקוט, הוחלט לפרסם את הצעת החוק. ניתן לשער שהתזמון נועד להקהות במשהו את הטענות לחקיקה פוליטית. גורמים שעסקו בנושא מתעקשים שהם לא ניסו "להסליק" את החוק בזמן המלחמה, ואף הוארכה התקופה לקבלת הערות הציבור. מכל מקום, לדבריהם קידום התיקון לחוק שב"כ היה הכרחי זה שנים רבות, והוא דווקא נדחה בגלל עיתויים שנויים במחלוקת. הגורמים גם אמרו - על רקע הערות הציבור שהתקבלו - שצפוי דיון ארוך על החוק, וכי הם ולא שוללים לאמץ חלק מהן ולהכניס בחוק שינויים.
בתיקון החוק המוצע מחויבות ספקיות האינטרנט להעביר את כל הנתונים שלהן לשב"כ. בנוסף - יוכל ראש הממשלה לתת לשב"כ אישור להיכנס ולשאוב באופן קבוע בעצם איזה מאגר מידע שייראה להם חשוב, לא רק חברות הטלפונים, אלא, למשל, מערך המצלמות של כביש שש, או מערך המצלמות של רשת סופרמרקטים, או מאגר נתונים של חברה פרטית על עובדים. לעיתים לא בעלי מאגר המידע, ובוודאי לא הציבור, יודעים שהמידע על אודותיהם שנאגר שם מועבר לשב"כ online. תתארו לעצמכם את המאגר העצום שיש עכשיו בשב"כ ושיהפוך לפי כמה יותר גדול אם החוק יאושר. ראשית - המאגר הזה אוגר מידע על כל תושבי מדינת ישראל, כל הזמן, שברובם הגדול מאוד, אינם חשודים בדבר. שנית - שהוא מאפשר לבדוק את חייו של פלוני, לאורך ולרוחב ובעיקר לעומק, לא רק מרגע שהוא הפך מושא לבדיקה אלא גם אחורה בזמן: עם מי שוחחתם, למי שלחתם הודעות SMS, באילו אתרים גלשתם, אילו שאלות שאלנו בצ'אט האישי ולמי שילמנו ומה חיפשנו, ואיפה הייתם בכל רגע של חייכם ואת מי פגשתם שם. תחשבו על המשמעות של הדברים.
"יש הבדל עצום", אמר איש שב"כ בכיר לשעבר, "בין אם יש לך את הנתונים על אודות מעשיו ותנועותיו של פלוני ביומיים האחרונים, לבין אם אתה יודע מה קרה לו בשנתיים או שלוש או חמש שנים האחרונות. נניח שאני חושב שמשה הולך לעשות פיגוע - אז אם אבדוק למי משה קשור ביומיים האחרונים אני מקבל תמונה אחת, אבל אם אני מנתח את מה שקרה עם משה בעשר שנים האחרונות, ברור שאתה מקבל תמונה הרבה יותר איכותית".
בהצעת החוק החדשה, לפי הפרשנות של חלק מהמומחים שתקפו אותה, הפכה המילה "היתר" שייתן ראש הממשלה במקרים מסוימים, לחיפוש מידע מסוים על פלוני מסוים בזמן מסוים, ל"הסמכה" להיכנס למאגרי המידע ולעשות בהם כרצון השב"כ באופן כללי, על כל המאגר, כל הזמן. הגורמים הבקיאים בנושא מבהירים מנגד שמדובר באי־הבנה שתתוקן וכי לנוכח חשד ספציפי - ראש הממשלה צריך לאשר חיפוש מידע סמוי על פלוני ספציפי.
מאידך, מוסכם על כולם כי החוק החדש מסמיך את ראש הממשלה להתיר לשב"כ "לאסוף", כך כתוב שם. זהו ניסוח משפטי לקבלה בהסכמה ובידיעה של בעלי מאגר המידע (למשל, מקום עבודה פרטי או ההסתדרות) או לחלופין העתקה של מאגרים פרטיים, ובמקרה זה גם בלי שבעלי מאגר המידע ידעו או הסכימו. אומנם יש מאגרים מוחרגים, למשל סודיות רפואית, אבל כמעט לכל סעיף ריסון או הקטנת הפגיעה בפרטיות יש מיד חריג שמאפשר לשב"כ לנסות להפריד בין המידע הרגיש במיוחד למה שהשב"כ מחפש. וכך גם לגבי אישורים שונים שהשב"כ צריך לקבל לפני שהוא מבצע פעולה חודרנית למאגר, מראש הממשלה או מהיועץ המשפטי לממשלה: הכול טוב ויפה אבל כמעט בכל המקרים כתוב שבמקרים דחופים ראש השב"כ יכול להורות על הפעולה הזו בעצמו, בלי אישור של אף אחד, ולדווח על כך בדיעבד - מה שבעצם מעקר את כל האירוע מתוכן כי אפילו אם ראש הממשלה יבטל את האישור, הנזק כבר נעשה.
היועץ המשפטי טוען כי הוא מפקח מקרוב על עבודת השב"כ, אבל לטענת המקטגרים, ליועץ המשפטי לממשלה יש פה שני כובעים המנוגדים זה לזה: גם מאשר פעולות שונות לשב"כ, וגם מבקר את ביצוע הפעולות הללו. כך, למשל, היועץ לא פעל כשהשב"כ בחר באופן סלקטיבי להפעיל את הכלי מול הדלפות לעיתונאים - כולל נגד העיתונאים והקרובים להם - כשההדלפה הפריעה לארגון או לסביבתו, לדוגמה בפרשת אורי בלאו וענת קם. מאידך היועץ גיבה את החלטת שב"כ שהוא לא מוכן להעמיד את הכלי לרשות פיצוח פרשיות שטילטלו את המדינה והיו בעלות משמעות עמוקה הרבה יותר, כמו פרשת הרפז.
היועץ המשפטי לממשלה עמד כמעט תמיד מאחורי השב"כ, כשזה סירב למסור את המאגרים הסודיים לטובת חקירות אחרות או גורמי ממשלה אחרים. הוא סירב אבל לא הצליח למנוע בפעם הראשונה בהיסטוריה כשנתניהו הכריח את השב"כ, למרות התנגדות הראש נדב ארגמן, להסיט את הכלי לטובת המלחמה בקורונה. זו הייתה החלטה אומללה שהראתה עד כמה קל לממשלה מהסוג הזה לקחת כלל ברזל שלא הופר, וברגע שנוח לה, להוסיף מטרה למטרות השב"כ, ככה סתם. כשהכנסת סירבה לאשר את הסמכות הנוספת, הממשלה פשוט העבירה אותה כהוראת שעה, עם חוקיות מוטלת בספק, שנידונה בבית המשפט בבג"ץ שעדיין מתנהל.
עו"ד רייזנר כותב כי לפי החוק יכול השב"כ לכאורה להיכנס דרך משתמש לענן שלו ולבצע שם נזקים ומחיקות. זה עלול לדבריו "להיתפס כסיכון מהותי על ידי חברות רב־לאומיות". כלומר שחברות ענק כמו אמזון שמחזיקות פה מרכזי אחסון עלולות לברוח
החוק החדש לא רק שלא מוודא שלא יקרו יותר סיטואציות כאלה, אלא במידה רבה הופך אותן לחוקיות בוודאות ומאפשר הוספת סמכויות לשב"כ - נניח להיכנס למאגרי מידע של תנועות מחאה, רק בהסכמה סודית של הקבינט עם חברי תת־הוועדה לשירותים חשאיים. בעבר, נאלץ היועץ המשפטי לעשות פליק־פלאק לשוני עם סללום ובורג כפול לאחור כדי למצוא קונסטרוקציות משפטיות שיאפשרו שימוש בכלים מתקדמים. וכך, למשל, הפכה הסמכות לערוך "חיפוש סמוי בכלי רכב ובחצרים של אדם" לכוללת גם כניסה למחשב או לטלפון, ולא רק לצורכי האזנה מכאן ולהבא, אלא גם להעתיק את מה שהיה בטלפון, כלומר "לחזור" אחורה בזמן. בחוק החדש הדברים כבר מוגדרים בצורה ברורה: מותר לשב"כ לעשות חיפוש סמוי במחשב של מישהו. אבל השב"כ הלך גם כאן צעד ענק קדימה, ולפי החוק החדש איסוף המודיעין יכול להפוך גם למבצע סיכול, או במילים אחרות - השב"כ יכול לחדור למאגרי מידע כמעט בלי מעצורים, כשהוא אומר מראש שהוא לא יודע לאילו מאגרים ומחשבים יצטרך לחדור, ובפוטנציאל יכול לעבור ממחשב למחשב ובמחשבים הללו השב"כ יכול למחוק את הזיכרון או את חלקו.
אין להפריז בגודל הדרמה פה. השב"כ אומר כי מדובר רק על מקרים קיצוניים. למשל כאלו שבהם החדירו נוזקה למחשב של אדם והוא לא מודע לכך, ולכן השב"כ צריך להיכנס ולהשמיד את הרכיב הפוגעני. "אבל זו הבעיה עם החוק: לקחו מקרים קיצוניים שמתרחשים פעם ב, ועל בסיסם בנו חוק דרקוני", אומר גורם.
"אדם יכול להחזיק במחשבו מידע של מעסיק, לקוחות וצדדים שלישיים אחרים", כותב אל"ם ד"ר רייזנר בחוות הדעת שלו. "בשורה התחתונה - הסעיף, בנוסחו הנוכחי, יכול לאפשר לגורמי הביטחון לפרוץ למערכת מחשבים בחשאי, ולכאורה דרכה... לפרוץ ואף לגרום נזק למחשבים נוספים, הכוללים מידע של צדדים שלישיים, בלא כל מגבלה".
רייזנר מעלה נקודה נוספת - לפי החוק יכול לכאורה השב"כ להיכנס דרך משתמש לחשבון הענן שלו, נניח שרת של גוגל או אמזון, ולבצע מחיקות ונזקים בענן, שבכלל שייך לחברה אמריקאית חולשת עולם. הסמכות הזו הוא כותב "עלולה להיתפס כסיכון מהותי על ידי כל אותן חברות רב־לאומיות המחזיקות פעילות בישראל". או, במילים אחרות, להביא חברות ענק כמו אמזון שמחזיקות מרכזי אחסון בישראל, לקחת את הרגלים ולברוח.
בשב"כ דוחים את הביקורת ותולים את התיקון בצורך שיצרה מציאות מורכבת של התפתחות טכנולוגית והתחזקות האויב, מציאות כואבת שוודאי מכאיבה לאנשי השב"כ במיוחד בעת הזו. גורם ביטחוני בכיר אומר כי "הכלים והסמכויות שנתנו לשב"כ להתמודד עם הטרור בחוק השב"כ שחוקק בשנת 2002 אינם תואמים או עומדים בהלימה עם השתנות הטרור, התפתחות הטכנולוגיה והאיומים העומדים כנגד מדינת ישראל בשנת 2024. בלי התאמות משמעותיות, השב"כ לא יוכל לעמוד בייעוד ובחוזה שלו עם אזרחי ישראל ולהגן עליהם מפני הטרור שרק הולך ומשתכלל. כל עוד רונן בר עומד ראש הארגון עם ישראל יכול להיות רגוע שכל פעולה של הארגון היא מידתית, ממלכתית ומתוקף ייעודו בלבד. החשש הוא אם חס וחלילה יעמוד בראש הארגון אדם שאינו כזה. לכן נדרשת מעטפת בקרה ופיקוח יעילים והדוקים על הארגון".
אין סיבה להטיל ספק בכוונה הכנה והטובה או באמיתות הדברים. חשוב לומר כי אין בכל הדברים הנכתבים כאן או הנאמרים נגד הצעת החוק משום הטלת דופי במניעים ובמעשים של אנשי השב"כ. שירות הביטחון הכללי, למרות המשבר הקשה שבו הוא נמצא אחרי 7 באוקטובר, הוא אחד מהארגונים החשובים והאיכותיים של מדינת ישראל. ארגון שעבר מיד למצב לחימה, ושלזכותו ובזכות התעוזה, החשיבה מחוץ לקופסה, המסירות והנחישות אבל גם בזכות הטכנולוגיה ואותן סמכויות רבות ונוספות שיש רק לשב"כ - אין־ספור פיגועים סוכלו, וניצלו חייהם של עשרות אלפי ישראלים ושאינם ישראלים לאורך עשרות שנים.
נדמה כי את המתח בין מה שהשב"כ צריך לעשות כדי לקיים את תפקידו לבין הצורך לוודא שלא הארגון ולא מי שממונה עליו ינצל את הכוח העצום הזה לרעה, אפשר למתוח בין ארבעה משפטים ששמעתי בשבועיים האחרונים מארבעה בכירים לשעבר בשב"כ ובמערכת הביטחון.
הראשון: 7 באוקטובר הוכיח עד כמה האויבים שלנו מתוחכמים ולומדים מהר. אם נוסיף על זה את קצב התפתחות הטכנולוגיה, שמוליד כל הזמן שיטות ומכונות שאי־אפשר לחשוב עליהן מראש, נקבל פיגור מתמיד של החקיקה אחרי המציאות. החוק הזה מעניק לשב"כ את הגמישות להדביק את הפער.
השני: אנשים לא מבינים שכשכותבים לאיש מודיעין מסכל בחוק שהוא "רשאי" לעשות משהו, מבחינתו זה כאילו כתבו "חייב". במילים אחרות - הוא ירגיש שכדי לסכל את הפיגוע הבא, עליו לנצל את מלוא הכלים העומדים לרשותו, וכך שימוש בכלי מסוים או בסמכות מסוימת שהמחוקק כיוון שיעשה לעיתים רחוקות, הופך במקום ליוצא מהכלל - לכלל.
השלישי: זה מצוין שהשב"כ עובד לפי חוק, אבל זה גם מאפשר לעשות דברים קשים בתדירות הרבה יותר גבוהה. כשפועלים במחשכים מסובך להסתיר ולכן קשה לבצע פעמים רבות. כשיש היתר- אפשר לעבור למשמעת פס ייצור. צריך לוודא שאנחנו לא מתבלבלים בין מה שחוקי לבין מה שנכון וצודק ומוסרי.
הרביעי: כרגע עובדים בשב"כ רק קדושים (חייך הדובר) אבל חייבים להביא בחשבון, בטח באקלים הנוכחי, שיבואו אנשים אחרים. צריך לוודא שאם מישהו מהם ירצה לנצל את הכוח לרעה, יהיה לו קשה מאוד.
מהארגון שחרת על דגלו את צמד המילים "ריסון הכוח", "מצופה כי יגלה רגישות גדולה הרבה יותר לאפשרות כי מתישהו, מישהו, או בדרג הפוליטי, או בדרג המודיעיני, ינצל את הסמכויות המפליגות והטכנולוגיות המופלאות הללו לרעה. גם בהתחשב בצורך להתאים את החקיקה לעולם הטכנולוגי המתקדם בשעטה". כך אומר בכיר מאוד בשב"כ לשעבר, ששירת בארגון כשפרשת קו 300 התפוצצה. "במקום זאת, השב"כ הלך בדיוק בכיוון ההפוך - כתב חוק שאולי ישרת את צורכי המודיעין שלו, אבל מתעלם לחלוטין מכל השאר".
כתבה זו נפתחה בתסריט, בדיוני ומופרך ולחלוטין לא תואם דברים שמתרחשים בישראל של היום, שמעלה השערה מה יכול לקרות במדינה דומה עם חוק דומה, בהינתן ועל ההגה יהיו בה ברגע כלשהו אנשים חורשי רעה. אך צריך גם לומר מפורשות: החוק מרחיק לכת גם אם מניחים שכל מפעיליו יהיו ישרים והוגנים. חוק כזה, ללא מנגנוני בקרה אמיתיים, לא מתאים למדינה דמוקרטית, גם כזו שנלחמת בטרור אכזרי. זו מסקנה זו נכונה בלי קשר לאמון של הציבור בגורמי השלטון, נושא שבמקרה שלנו רק מוסיף לאתגר - ולחשש.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.24
