קחו אוויר. תקראו. היסטוריה ארוכה, וסיכום קצר. כמעט הייתי אומרת שהטקסט הזה גם מצחיק, רק שהבדיחה הזו היא על חשבוננו. אז זה לא מצחיק. מתחילים.
עד 1998 היה פטור מלא לאברכים על בסיס סעיף 38 בחוק שירות ביטחון, המקנה לשר הביטחון את האפשרות להעניק פטורים מגיוס חובה. הרעיון, כשלעצמו, היה נחמד. לשחרר כמה עילויים בתורה, שלושה ספורטאים מצטיינים ואחד עם קול של זמיר. רק שאז התברר שמחמישה פטורים וחצי המדינה הגיעה לעשרות אלפים. ואז בא בג"ץ רובינשטיין – שימו לב, הראשון בסדרה - שאמר עד כאן. בעקבות הבג"ץ קמה ב־2002 ועדת טל שקבעה שמי שלא מתגייס כי תורתו אמונתו - גם לא יוכל לצאת לעבודה. פטורים מגיוס, פטורים מעבודה. לא ייאמן אבל עובדה.
התנועה לאיכות השלטון עתרה, זה לקח לבג"ץ ארבע שנים, וב־2006 הוא הודה שאכן החוק לא שוויוני ונתן למדינה חמש שנים לתקן. זה לא קרה. ב־2012 התנועה עתרה שוב, בג"ץ שוב הסכים שמדובר באפליה ושלח את המדינה לתקן את העוולה. בנימין נתניהו, גם אז ראש הממשלה, אמר שזה קשה, הציע לשאול מופז להיכנס לממשלה ולסייע לו, וזה נגמר, כזכור, כשמופז הצהיר שנתניהו שקרן ועל הדרך קדימה התרסקה.
בממשלה הבאה שהקים נתניהו יאיר לפיד יזם חוק שהגדיר יעדי גיוס שאמורים היו לעלות כל שנה. זה לא עבד. התנועה שוב רצה לבג"ץ, ומכיוון שזה קצת מעייף אני מקצרת, עוברת ל־2017, ושוב, הפלא ופלא, בג"ץ נותן למדינה ארכה של שנה להסדיר את החוק.
תחליף גאוני לחוק
באוגוסט 2018 המדינה ביקשה ארכה, אחר כך בא סבב של חמש בחירות ואין־סוף הארכות. המועד האחרון היה יוני 2023. רק שאז שר הביטחון יואב גלנט, שלא ידע שארבעה חודשים אחר כך ישראל תמצא את עצמה בנוראה שבמלחמות, הציע תחליף גאוני לחוק: החלטת ממשלה שלא אוכפים גיוס. שבעקבותיו הגישה התנועה בפעם המי יודע כמה בג"ץ נוסף. בג"ץ היסטורי, על פי עורך הדין תומר נאור, ראש האגף המשפטי של התנועה. "כי במדינה דמוקרטית, כבר 25 שנים, מעניקים פטור גורף לקבוצה ללא תבחינים אובייקטיביים", הוא אומר, "ולמה זה דומה? שמחר ייתנו פטור גורף ממסים לכל מי שעושה מדיטציה פעמיים ביום".
בינתיים ישראל במלחמה קשה, שסופה לא נראה לעין, שעלולה להתפשט צפונה. ובינתיים מאות אלפי חיילים בחובה ובמילואים נקרעים מביתם, ממשפחתם ומעבודתם ומשלמים מחיר דמים נורא
ובינתיים ישראל במלחמה קשה, שסופה לא נראה לעין, שעלולה להתפשט צפונה. ובינתיים מאות אלפי חיילים בחובה ובמילואים נקרעים מביתם, ממשפחתם ומעבודתם ומשלמים מחיר דמים נורא. החיילים בסדיר ששירות החובה שלהם יוארך ל־36 חודשים, והמשוחררים שימי המילואים שלהם יוכפלו, ומועד השחרור יזוז לגיל 46. מודע לגודל המצוקה, מודע יותר מכל אחד אחר להיקף הצרכים, מצא לנכון אפילו הרמטכ"ל הרצי הלוי להתייחס לעניין, ובצורה מפורשת. "כולם צריכים להתגייס להגנה על הבית", אמר השבוע, "זו הזדמנות היסטורית להרחיב את מקורות הגיוס". הוא הבטיח שהצבא "יידע לייצר פתרונות לכל אוכלוסייה שתצטרף למשימה הנעלה הזו".
כל זה, כך נראה, לא עושה רושם על העסקנים החרדים, שמה להם ולמלחמות של הציונים, כמו שזה לא הפריע לאריה דרעי להתנפל על משה ארבל, שר הפנים מטעם ש"ס, שהביע, בעדינות, תמיכה בגיוס חרדים.
יכול מאוד להיות שהדיון הקרוב בבג"ץ, שאמור להתברר עוד 11 ימים, ב־26 בפברואר, הוא נקודת מפנה. שקריאות המפגינים שיעמדו מחוץ לבניין בית המשפט העליון יהדהדו גם בתוכו. שאחרי חצי יובל שנים מישהו יעצור את הפארסה הזו.
