על שולחנה של הכנסת מונחת הצעת חוק שתכביד מאוד את נטל השירות על הקבוצות המשרתות בצה"ל – בסדיר ובמילואים – מבלי שתטיל נטל כלשהו על הקבוצות שאינן משרתות, ובראשן החרדים.
לרגע קצר הייתה תקווה כי תחול תזוזה בקרב צעירי המגזר, לאור מצב החירום הביטחוני, אך זו נכזבה. החרדים ממשיכים בשלהם: מדי שנה מעל 10,000 גברים דוחים את שירותם ובגיל 26 ("גיל הפטור") הם רשאים לעזוב את הישיבות ולהמשיך בחייהם בלי ששירתו יום אחד בסדיר ובמילואים.
הכותרת
הקרב על הנטל
24:02
הציבור הישראלי זועם: מדד JPPI לחברה הישראלית בודק את התחושות של יהודים בישראל כלפי 14 מגזרים שונים בחברה. כל הקבוצות זוכות לרגש חיובי יותר מאשר לרגש שלילי (בולטים, למשל, הדרוזים – 92% מול 1%), למעט שתיים: הערבים המוסלמים והחרדים. 44% מהיהודים חשים רגשות שליליים כלפי החרדים.
על פניו המצב מייאש. זהו נושא שבית המשפט העליון הקדיש לו תשומת לב חסרת תקדים: תשע עתירות, שנידונו במהלך 50 שנים. בית המשפט הפעיל את מרב הכוח שהדין מעניק לו – כולל ביטול חוזר ונשנה של חוקי (אי) גיוס - ללא תוצאות בשטח. בקרוב ידון בג"ץ בעתירה נוספת שמבקשת לאכוף גיוס על החרדים, אך תהיה זו טעות להניח שהפסיקה, גם אם תתקבל העתירה, תוליך לגיוס חרדים בפועל.
הצעה שאסור לקבלה
לפיכך, יש המרימים ידיים ומציעים לתת להם פטור כבר בגיל צעיר, 21, בתקווה שהדבר יעודד אותם להצטרף לשוק העבודה. הדור הבא, כך הטענה, שהוריו יעבדו למחייתם מחוץ ל"חומות של קדושה", יצטרף לחברה הישראלית ויתגייס. ואולם, זו הצעה שאסור לקבלה: היא מנרמלת אי־צדק והופכת אותו מאילוץ לבחירה מלכתחילה.
אחרים מציעים שכל צעירי ישראל, ובהם החרדים והערבים, יחויבו לשרת שלוש שנים, אלא שצה"ל יבחר את מי שמתאים לצרכיו והשאר ישרתו במסלולים אחרים, מחוץ לצבא – רווחה, חינוך, ביטחון פנים ועוד. ואולם, אליה וקוץ בה: צה"ל לא יבחר לגייס חרדים לשורותיו, כיוון שייתקל בסירוב, ולכן יגייס מי שאינם חרדים. כך יימצא הצבא אחראי, בעין הציבורית, לאפליה בין דם לדם בהתאם להשתייכות מגזרית. אין זה הוגן – ואף מסוכן – להפוך את הצבא לשק החבטות של הקוראים, בצדק, לשוויון בנטל.
ניתן להציע דרך ביניים: מדינת ישראל תפסיק לתמוך כלכלית באורח החיים שגורם לאי־שוויון בנטל. זו איננה ענישה אלא שינוי המדיניות הציבורית באשר להקצאת משאבים למוצר הציבורי המכונה "לימוד תורה
כיוון נוסף - "גיוס עכשיו" – קורא לכפות על החרדים להתגייס. כלפי הסרבנים יופעלו סנקציות פליליות. זוהי קריאה פופוליסטית, לא ריאלית ואף מסוכנת: הפעלת הדין הפלילי כלפי קבוצה אידיאולוגית גדולה ונחושה איננה אפשרית. שליחת אלפי חרדים לכלא תקרע את ישראל לגזרים.
ניתן להציע דרך ביניים: מדינת ישראל תפסיק לתמוך כלכלית באורח החיים שגורם לאי־שוויון בנטל. יחול קיצוץ משמעותי בהקצבות הייחודיות לחברה החרדית. זו איננה ענישה אלא שינוי המדיניות הציבורית באשר להקצאת משאבים למוצר הציבורי המכונה "לימוד תורה". הפסקת התמיכה, תוך הקפדה על מימון מינימלי ששומר על "כבוד האדם" של החרדים, אם תהיה עקבית ונחושה, תפעיל כוחות שוק פנימיים שיביאו לשינוי.
בצד זאת ראוי להבין כי סרבנות הגיוס של החרדים נובעת בעיקר מהחשש שהדור הצעיר יאבד בצבא את זהותו החרדית. לכן ראוי לאפשר את דחיית הגיוס לגיל 21, כאשר הזהות הייחודית מוצקה יחסית. בהגיעם לגיל, ייקראו לשירות צבאי התואם את האתוס של הקהילה, מצד אחד, ועונה על צורכי הביטחון של המדינה, מצד שני. כיצד? החרדים מובילים פעילות הנוגעת לבריאות הציבור ולחסד. "הצלה", זק"א ו"יד שרה", למשל, ועל כך גאוותם. ברוח זו ניתן להציע כי החרדים יופקדו על הגנת העורף, שבכל תסריט סביר של עימות עתידי יהפוך לחזית.
בצד התועלת המעשית בהגנת הבית של כולנו, תושג גם תועלת סמלית – החרדים ילבשו מדים כשאר האזרחים ו"יצטרפו" למדינה בחווייתם. ומעל הכל - כאשר החרדים יהיו מגיני האוכלוסייה על כל גווניה, הרגשות השליליים כלפיהם יפוגו. ה"ביחד ננצח" יכלול גם את האחים החרדים.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטת בר־אילן
פורסם לראשונה: 00:00, 15.02.24
